אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פסטיבל יערות מנשה 2014: קסם בין העצים

שפע של אמנים, חמש במות ומלא אנשים שאוהבים לשמוח. פסטיבל המוזיקה ביער הסתיים אמנם בנוקאאוט כפול, אבל מה עם קצת ייחוד שיבדל אותו מפסטיבלי מוזיקה אחרים?

תגובות

התלבטתי אם לנסוע השנה לפסטיבל יערות מנשה. החברים הקרובים נשואים עם תירוצים, ולאינדינגב האחרון הברזתי במחשבה שזה כבר לא בשבילי. האוהלים, הילדים, והתיזוזים בין להקות שבכל מקרה אראה בתל אביב, נראו לי קצת מעייפים. אבל אז הגיעה הזדמנות לסקר, ולא היה לי שום דבר מיוחד לעשות, אז ארזתי את האוהל והערק ויצאתי ליער.האווירה נטתה לכיוון יוצאי בוםבמלה. (צילום: Gaya's Music Photos)עם ההגעה ליערות מנשה, אותה תחושה אינדינגבית התגנבה לי לעמוד השדרה. אני לא טוב בהערכת גילאים, אבל נראה שרוב באי האירוע היו בני עשרים וקצת. זה טבעי - מיטב פסטיבלי המוזיקה מכוונים לקהל יעד של סטודנטים שיכורים מאשר לבני שלושים ומשהו שקצת עייפים מהחיים. לי טריפון, שעלתה כחלק ממופע "שרות חווה אלברשטיין", ניסחה זאת מעולה כששאלה "מה שלום כל הפיות והשדים?", כשהיא בעצמה נראתה כמו מכשפה מושכת. אם שמים בצד את ההופעות, האווירה בפסטיבל נטתה לכיוון יוצאי בוםבמלה עם דוכנים למכירת דיג'רידו, שורות של ישבנים בסשן יוגה המוני ובחורות מקועקעות קלות שחלו בקדחת ההולה-הופ.בחורה קטנה עם קול גדול. בלזיצמן ואפרת. (צילום: Gaya's Music Photos)

המיקום של הפסטיבל הקנה לו המון קסם וצל. במת השורש, הבמה המרכזית, הוקמה בתוך חורשה שהשרתה  אווירה אלפית (Elvish) משהו. רק חבל שמרוב עצים לא ראו את הלהקה - מעין גרסה אורגנית לעמוד הנדחף המפורסם של הלבונטין 7. לפחות בלבונטין עמדת הסאונד לא נמצאת מלפנים. לא רק שזה גרם למוזיקה להישמע עמומה מאחור, אלא שגם הגגון הירוק מעל העמדה הסתיר חלק נוסף מהבמה. אני לא חושב שצריך חס ושלום לכרות את העצים היפיפים. מה שכן צריך לעשות, זה למקם את הבמה הראשית באזור פתוח ולהעיף את עמדת הסאונד אחורה כדי שנוכל גם לראות וגם לשמוע מה שקורה.שואו הדוק וקהל אקסטטי, מופע הארנבות של ד"ר קספר. (צילום: Gaya's Music Photos)גם עם עצים מסתירים ועמדת סאונד בעייתית, סך הכל היה סבבה, אפילו ממש סבבה. שפע של אמנים הופיעו על חמש במות (כולל במת טורבו וינטג' סמי-רשמית במאהל), והיו מלא אנשים טובים ויפים, אבל לא קרה משהו יוצא דופן שיבדל את הפסטיבל מהאחרים. אם תחליפו את האביב בסתיו ואת היער במדבר, תקבלו את האינדינגב. ובכל זאת, כמה אוצרות הסתתרו פה ושם בין הברושים.ניצוץ של תקווה לרוק הישראלי. שני/אחרון/אוקטובר. (צילום: Gaya's Music Photos)

כל מי שהגיע בבוקר יום שישי לבמת השורש, יודע שמאיה בלזיצמן ומתן אפרת הם תגלית הפסטיבל. היא אולי נראית כמו בחורה קטנה, אבל אלוהים, איזה קול גדול. הצלילים שמאיה הפיקה מריטוש הצ'לו ומתן ממכות התופים האלקטרוניים הרעידו את היער כשביצעו קאברים למוזיקה ישראלית ואפילו למטאל - הגרסה שלהם ל-"Paranoid" של Black Sabbath ודאי העלתה חיוך זדוני על פניו של אדון האופל. בין ההופעות הגדולות, מופע הארנבות של ד"ר קספר בלט במיוחד. הם נתנו שואו הדוק מול חורשה מלאה בקהל אקסטטי ששר את כל המילים בעוד אורן ברזילאי רץ על הבמה, מנפנף בהתלהבות במגבת מעל לראשו. הצליחה לרענן למרות המיקום. מאלוקס בבמת הארמגדון. (צילום: Gaya's Music Photos)בבמת הסצנה, שני/אחרון/אוקטובר הציתו ניצוץ של תקווה/לרוק/הישראלי עם צעקות של אמת וגיטרות מנסרות. קיוויתי לקבל מנת מלנכוליה מתושב הצפון עמיר לב, אבל היא הגיעה דווקא מתושבי חדרה I Was A Bastard, להקה הזויה שמרחפת באזור האפור בין רדיוהד ל-Galaxie 500. במת הארמגדון עמדה מחוץ לציר המרכזי של הסצנה-אוכל-שורש, ואולי דווקא בגלל זה היא היתה כל כך מרעננת. לא הופיעו בה שמות מוכרים, אבל מי שירד אליה גילה לוקיישן אינטימי בין העצים, ומגוון מוזיקלי מג'ון קייג' ועד ג'י ג'י אלין - ממאסטר קלאס בהשתתפות הקהל על המלחין המודרני, ועד מופע מרובה הפרשות גוף של עמי שלו והפרטיזנים.תבשיל של יידיש וסלסולים. רמזיילך, BEMET ושי צברי. (צילום: Gaya's Music Photos)

גם בני העשרים התייאשו מהשירותים הכימיים ופרשו לפני הסוף. חבל, כי הפסטיבל הסתיים בנוקאאוט כפול. את המכה הראשונה הנחיתה Great Mountain Fire. הלהקה הגיעה כל הדרך מעיר תאומה בבלגיה של אחת ממושבות המועצה המקומית. לאט לאט הם נכנסו לגרוב והרקידו את מעט הקהל מול במת הסצנה בהתלהבות מדבקת לצלילי האינדי-פופ ה-Fאנקי שלהם. את המכה האחרונה נתן הרכב הקלייזמר-קור רמזיילך שאירח את להקת האלקטרו Bemet, ואת הזמר המזרחי לאשכנזים שי צברי. יחד הם רקחו תבשיל של יידיש וסלסולים, של גיטרות וסינטי, של לתת בראש ולתת בכפיים, והובילו את הקהל לסגור את הפסטיבל בריקוד חסידי.

כתבות שאולי פספסתם

*#