20,000 יום על פני האדמה: מסע תודעתי מופלא לתוך נפשו של אמן

הסרט המתאר יממה בחייו של ניק קייב ישנה כל מה שחשבתם שאתם יודעים עליו ועל קולנוע תיעודי. יצירה קסומה ומאתגרת שמומלצת לא רק למעריצים השרופים

מור קומפני, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מור קומפני, עכבר העיר

פסטיבל חיפה ה-30 במספר נפתח בסוף השבוע שעבר בקול תרועה רמה, עם לא מעט הבטחות קולנועיות מצוינות ואולמות מלאים עד אפס מקום. אבל עם כל הכבוד לאנדריי זוויגניצב ונורי בילגה ג'יילן, שסרטיהם המדוברים ("לוויתן", "שנת חורף") מלאו כצפוי כל פינה באולמות בהם הוקרנו, ההפתעה האמיתית הגיעה בדמותו של אולם גדוש עד להתפקע בקהל שבא לראות את "20,000 יום על פני האדמה". סרטם התיעודי של איאן פורסיית' וג'יין פולארד על הזמר, היוצר, הסופר והתסריטאי האוסטרלי, ניק קייב, עורר סקרנות רבה ברחבי העולם ואף הספיק לקטוף את פרס הבימוי והעריכה בפסטיבל סאנדנס האחרון. עם זאת, היה מרגש למדי לראות שבלב סערת המילקי בברלין, הוא מצליח לסחוף אחריו גם את הקהל הישראלי הספקן והעייף, שמחא כפיים בחוזקה בסיום.פסטיבל חיפה 2014 - כל הפרטיםפסטיבל חיפה 2014 - כל ההמלצותניק קייב - כל הכתבותזה בהחלט לא עניין של מה בכך, כשמדובר בסרט המשתייך (אם כי בהסתייגות רבה), לז'אנר הדוקומנטרי, אבל מי שבכל זאת מתלבט מסיבה זו יכול להיות סמוך ובטוח ש"20,000 יום על פני האדמה" שונה בתכלית מכל רוקומנטרי אחר שנעשה אי פעם, ואף עולה עליו בעשרות מונים. ניתן לייחס זאת ללא מעט בחירות אמנותיות מרשימות ויוצאת דופן של פורסיית' ופולארד, אבל גם לדמותו הכריזמטית ואפופת המיסתורין של קייב, האיש שמסרב מזה שנים לעשיית סרט תיעודי על חייו, ונעתר לבקשה רק בשל הבטחת היוצרים כי הסרט יעשה "בדרך שלו", ואיזו דרך זאת הייתה.ללכת לאיבוד בגן העדן של הקולנוע התיעודי

הקריירה הענפה של קייב בן ה-57 מתפרשת על פני קצת יותר מ-40 שנה, ועל אף שנדמה כי הוא נמצא הרבה אחרי שיאו המוזיקלי, מעריציו הנאמנים לא שוכחים לו חסד נעורים. סיבוב ההופעות העתידי שלו באירופה, עם אלבומו האחרון "Push The Sky Away" כמעט סולד אאוט זמן קצר אחרי רגע הכרזתו, הוא מוזמן להשתתף בפסטיבלי המוזיקה הגדולים בעולם בדרך קבע, ועל פי עדויות המבקרים ממגנט אליו את הקהל באופן שמעורר השתאות ויראת כבוד. פורסיית' ופולארד הם זוג אמנים המשתפים פעולה יחד במיצגי אמנות משנות ה-90, ומרבים לעבוד עם קייב. זהו הפיצ'ר התיעודי הראשון של השניים, בו ניסו לשלב את החזון האמנותי שלהם יחד עם דרכו של אחד מגיבורי המוזיקה הגדולים הפעילים כיום.ישר לתוך הנשמה. הטריילר ל"20,000 יום על פני האדמה":הסרט מתחקה אחר היום ה-20,000 בחייו של קייב, החל מהרגע בו הוא מתעורר לצד אשתו סוזי, דרך עבודתו על האלבום באולפן ועד לזלילת פיצה לילית עם בניו התאומים מול הטלוויזיה. אבל זה בהחלט לא הכל: הבמאים מפגישים את קייב לשיחות עם שורה של דמויות משמעותיות בחייו, בהם שותפו ליצירה וורן אליס, הזמרת קיילי מינוג שהקליטה איתו את הלהיט המצליח "Where The Wild Roses Grow" והפסיכולוג דריאן לידר. התוצאה היא מסע תודעתי אמורפי לא לתוך נפשו של קייב, כי אם לתוך נפשו של אמן יוצר כלשהו, ממנו ככל הנראים גם נשלחים חצי אמיתות לגבי קייב עצמו. בסצנות שהן ספק אמת וספק בדיה, קייב מוכיח שמעל לכל כשרון שזכה לו, עומדת יכולתו לספר סיפור באופן פנומנלי. זה בא לידי ביטוי בשיחות של קייב עם לידר על משפחתו, בו הוא מתאר את מות אביו, או אפילו בדרך המהפנטת בה הוא חולק זכרונות מהופעה משותפת עם נינה סימון המנוחה. יש משהו באיש הזה שפשוט גורם לך לרצות להקשיב לו לנצח, תחושה שמתגבשת אולי גם בליבו של כל מי שהאזין לאלבומיו המוקדמים. אבל אל לכם ללכת שולל בגן העדן האבוד של הקולנוע התיעודי: מדובר ביצירה שיש לה תסריט, עליו חתומים הבמאים יחד עם קייב עצמו. על תרגום החזון האמנותי של הבמאים למבע המרהיב בסרט אחראית עבודת המצלמה המופלאה של אריק ווילסון והעריכה של ג'ונתן איימוס, שמאפשרת לצופה לשוטט בנבכי נפשו ותודעתו של קייב באמצעות מונטאז' קצבי עשיר בדימויים. אלו יוצרים אסתטיקה פסטלית מוקפדת שמתאימה למימד החלומי של הסרט. על אף שלא ברור אילו חלקים אמיתיים בסרט ואילו לא, נדמה שזה לא משנה כל כך. בראיונות שנערכו עם קייב ופורסיית' בתקשורת העולמית, נאמר כי אף שוט שתוכנן לסרט לא צולם מבעוד מועד, וכי קייב עצמו לא היה מסוגל לחזור על רפליקות תלושות הנוגעות לחייו האישיים. אם כן ליד המכוונת של הבמאים ושותפיהם היה חלק גדול בקסמו הנוגע של הסרט, ובאפקט המתקבל ממנו, אבל נמצאות שם גם ללא ספק פיסות אמת בסצנות שמנסות לשפוך מעט אור על דמותו האגדית של קייב. משהו באיש הזה גורם לך לרצות להקשיב לו לנצח. ניק קייב (צילום: מתוך הסרט)חצאי אמת ללא רכילות

עם זאת, האלמנט הרכילותי נעדר מהיצירה הזו לחלוטין. למעט משפט אחד קייב לא מתאר את התקופה בה היה מכור להירואין, הוא לא מתייחס לסכסוכי עבר מוזיקלים, לפרידה מאשתו הראשונה ולילד נשאר מאחור. אפילו המפגש עם בליקסה ברגלד, שעזב את ה-"Bad Seeds", להקתו של קייב לאחר עשרים שנות עבודה משותפת נותר ללא מענה לשאלה מדוע עשה זאת. בכלל, נדמה שהסרט לא מתיימר לענות על שאלת סוד ההצלחה של קייב, אלא לתת לצופים להרכיב את חלקי הפאזל בעצמם ולנסות למצוא את התשובה. רגע קטן בין קייב למינוג, בו היא מספרת לו שלפני המפגש עמו גמעה את הביוגרפיה שנכתבה עליו בהתלהבות, ואילו קייב משיב לה שהדברים שנכתבו הם לא האמת, כאילו לועג להתעקשות לחפש את האמת המוחלטת ביצירות מסוג זה, ומחדד עוד יותר את רצונו של הסרט להתנתק מהמציאות ולהתפרש על פני כמה רבדים. כאן נמצאת אולי נקודת התורפה של הסרט, כי סביר להניח שלא כל צופה יתחבר לבחירה המעט מבלבלת ויומרנית הזו.

השאלה הגדולה ביותר המרחפת מעל הסרט היא האם הוא יצליח לדבר ולגעת גם במי שאינו בהכרח מעריץ נלהב של קייב. נדמה שהשפה הקולנועית המרהיבה של הצמד פורסיית' ופולארד בהחלט מצליחה לשבור את תקרת הזכוכית במקרה הזה, וגם את כל מה שחשבתם שאתם אולי יודעים על קולנוע תיעודי. באשר למעריציו של קייב, הרי שלהם צפויה חוויה מסוג אחר, כמעט מיסטית, ולו רק כדי לחזות בו מפליא בהקלטות באולפן, או אפילו לגלות שהוא גם אדם מאוד משעשע עם הומור עצמי משובח. את הצפייה ביצירה ההזויה אך גם מופלאה הזו ניתן לסכם כפי שעושה זאת קייב בעצמו בשיר הנושא מתוך אלבומו האחרון: "יש אנשים שיגידו שזה רק רוקנ'רול. אבל זה תופס וכובש אותך, ישר בנשמתך".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ