אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זזים קדימה: השנה הסוערת של הקולקטיב

הלהקה המדוברת של השנה לא מפסיקה לעבוד. בראיון בלעדי לעכבר העיר הם מבצעים בחזרה את "Breakapart", ולא חושבים על הפרידה הצפויה אם וכאשר יוסי מזרחי ונינט יעזבו לחו"ל: "פשוט צריך להכנס לזה בצורה הכי מטומטמת וזהו"

תגובות

יכול להיות שלא שמעתם אותם עדיין, אבל מאד לא סביר שלא שמעתם עליהם. הקולקטיב, (או אם תרצו Acollective) שחררו לפני כמה חודשים את אלבומם השני, הספיקו לחזור מסיבוב הופעות ארוך בחו"ל, להקליט עם שלומי שבן את אחד מהאלבומים המדוברים והמהוללים של השנה, להופיע אתו בכל רחבי הארץ, למלא את מועדון הבארבי בתל אביב בכל פעם מחדש ולזכות בחיבוק הולך ומתרחב מהקהל הישראלי. אה כן, ויש גם את העניין הזה עם נינט. הם עושים מוזיקה שהניסיון להגדיר אותה דרך הז'אנרים המקובלים יגרום לי לטעות או להישמע פלצן, ולמען האמת אין שום טעם או סיבה להגדיר אותה. יש בה קצת מכמעט כל דבר ששמעתם, אבל סביר להניח שהיא משתנה ומתעצבת מחדש גם בזמן שאתם קוראים את השורות האלו. » הקולקטיב - כל הכתבות» הקולקטיב בהופעה - כל הפרטים» סוכות 2014 - המדריך המלא» פסטיבלי המוזיקה המומלצים בסוכותבכלל, נדמה שהתנועה האינסופית היא המאפיין הכי בולט של הלהקה. עדיין לא ברור לי אם מדובר בתנועה שמקורה בפחד מקיפאון, או כזו שחותרת להגיע ליעד מוגדר. מצד אחד, הם נראים מבסוטים מאד במקום שבו הם נמצאים. מהצד השני, הם כמעט ולא נמצאים במקום אחד שני רגעים רצופים. דינמיקה שגובלת בקסם

אני נפגש איתם בסיום חזרה משותפת עם שלומי שבן, לפני הופעה בבארבי. שבן פורש לחדר אחר עם צוות של אתר אחר, והקולקטיב נשארים בחדר החזרות הגדול. לראות את מגרש הצעצועים הזה בגובה העיניים מלמד קצת על האגרנות האינסטרומנטלית של החבורה הזו. הם חולקים מעין אובססיה לכלי נגינה, ונמצאים כל הזמן במגמה של רכישה ולימוד של כלים חדשים. חדשים וישנים, דיגיטליים ואנלוגיים, ענתיקות וצעצועים – כל עוד זה מפיק רעש מעניין, זה בא איתם לחזרה וכנראה גם ימצא את המקום שלו מול המיקרופון. תכפילו את האובססיה הזו בשבעה חברים, ותבינו שרוב במות המועדונים בארץ צרות מלהכיל את הקולקטיב. רועי ריק, רועי (חמודי) רבינוביץ', עידן רבינוביץ' (כן, הם אחים), יוסי מזרחי (כן, בעלה של נינט), נדב (השף) לוזיה, עמנואל סלונים (כן, זה מהאופניים) ודניאל שהם (לא, הוא לא רק הגיטריסט של דניאלה ספקטור) מבלים את שש השנים האחרונות כלהקה ונדמה שהדבר היחידי שמונע מכל זה להפוך לבית משוגעים, הוא דינמיקה שגובלת בקסם. אין דרך אחרת להסביר את הסדר המופתי שבו התנהל הריאיון הזה. "חלק מהכאוס הקולקטיבי הטבעי, כמו בכל קבוצת טוטאל פוטבול, הוא לתת לזה לקרות בשביל לראות את הקסם" מסביר עידן. "כל תקופה בטור היא טיפה אחרת, אתה מושפע כאורגניזם ביולוגי מדברים כמו הסמיכות של ההופעות וזמני נסיעה והיעדר שעות שינה וזה משפיע עליך. אחרי שהיינו כמעט חודשיים בחו"ל, חזרנו ועשינו 'השתק' לקבוצת ווטסאפ ולא דיברנו במשך שבוע. השינוי הוא דבר טוב ולא עובד בהגדרות פשטניות".

רועי: "ברמה החברתית וגם ברמה המוזיקלית אני חושב שמה שפתח את הצ'אקרה לאלבום זה שקצת למדנו לשחרר את הקונספציות של מי היינו פעם, כל אחד מי הוא בלהקה ומה התפקיד שלו. הטורים שלנו עכשיו הרבה יותר 'נגועים', הרבה יותר 'רעילים' והרבה יותר כיפיים".

מה הכוונה ב"נגועים ורעילים"?רועי: "בשנה וחצי האחרונות אין כח לחסכים של 'ההוא ניגן ככה או עשה ככה, אז אני אלך ואגיד לו את זה בעדינות או שאני אלך למישהו אחר ונעשה משהו יחד'. די! מישהו עושה משהו שלא מתאים לך, אתה אומר לו את זה בפנים ובצורה הכי בוטה ומצחיקה שיש וממצים את זה עד לנקודת קיצון".

לוזיה: "אוסקר וויילד אמר ש'חבר אמת תמיד אומר את האמת בפנים'".

רועי: "זו הגישה החדשה שלנו וזה מגיע לפיקים ממש מטורפים. מישהו יכול להגיד משהו שקצת לא במקום ופתאום שבעה מתלבשים עליו ויכולים להרוס לו את היום טוטאלית, אבל מקבלים את זה באהבה".יש תפקידים מוגדרים בלהקה? מישהו מכוון את העסק או מנהיג?מזרחי: "אין חוקיות וזה אפילו בולט יותר באלבום הזה. בכל פעם שאני מקשיב לו זה נשמע יותר שלם ומכלול של תקופה שעברנו. לפעמים קשה לך לשים את האצבע על שירים שעברו כל כך הרבה גרסאות ולהיזכר מי לקח את המושכות בכל שלב. היה משהו מאד ביחד ביצירה של הדבר הזה וזו הסיבה שבה הוא קרה מאד בטבעיות ומאד בזרימה".נגועים ורעילים. הקולקטיב מבצעים את "Breakapart" בחזרה:

האלבום החדש שלהם, Pangaea, לוקח כיוון מוזיקלי מעט שונה מ-Onwards, אלבום הבכורה שלהם. במהלך העבודה עליו הם עברו מסע של חיפוש, ניסוי וטעייה והכל בעיניים פקוחות מאד."התחלנו לעבוד עליו מהר אחרי ששחררנו את Onwards מבחינה כרונולוגית למרות שבפועל דברים שעבדנו עליהם באותה התקופה כמעט ולא הגיעו לאלבום בצורה הסופית שלו", משחזר עידן את תחילת התהליך. "חלק מהשירים הגיעו אבל לא במתכונת שבה הם היו בהתחלה. זה היה מין תהליך ארוך של שלוש שנים, ארבעה סשנים של הקלטות, הרבה רוויזיות ושבירות ראש וכל מיני תקופות יצירה אינטנסיביות של הלהקה שעשינו כשהצלחנו לעשות את זה. בניגוד לאלבום הקודם, בגלל שאנחנו הפקנו הפעם עם דניאל אנגליסטר והיה יותר קונטרול אמנותי והחלטות שהלהקה הייתה צריכה לקבל, אז גם התהליך שלו היה טיפה אחר".מזרחי: "התחלנו שלוש פעמים מחדש לעבוד על האלבום הזה עד שזה הגיע למה שקרה פה. גם השירים התחלפו וגם הקונספטים קצת השתנו. נגענו באלקטרוניקה יותר לעומק ככל שהזמן התקדם, המוזיקה פשוט תפסה כיוון אחר עם הזמן אצל כל אחד מאתנו וזה נכנס לאלבום בסופו של דבר. נראה לי שאם מסתכלים על התהליך לרוחב בשלוש שנים האלה שעבדנו על האלבום, אני חושב שהשנה האחרונה, שבה היו יותר טורים ונסענו לפסטיבלים וראינו הופעות של כל מיני להקות שמאד השפיעו עלינו, כשחזרנו מהטור האחרון לפני ההקלטה זה מאד פיקס אתנו על איך אנחנו רוצים שזה יקרה ואיך אפשר להביא את כל הצבעים שאנחנו רוצים לאלבום ואז שאפשר יהיה לתרגם את זה ללייב בלי שזה יהיה מורכב מדי".

רועי: "גם ב-Onwards נגענו בעולמות אלקטרוניים ומצד שני נגענו גם בעולמות שמהם התחלנו, 'הפולקיים' יותר, ופשוט לקח זמן להביא את הסאונד שאנחנו רוצים עם הטכנולוגיה שאנחנו רוצים. בהתחלה שיחקנו הרבה עם לופים שרצים ממחשבים והמון דברים שלא אנחנו תפעלנו בלייב וזה לא שיחק כל כך טוב, היו המון דברים עם דיסוננס, כלומר שירים שאחד לא קשור לשני עד שהתחלנו ללכת למקום של לקחת טכנולוגיה דבילית ולהשתמש בה באופן ישן אבל חדש"

לוזיה: "זה שלח גם כל אחד לעוד מקומות של מחקר וכלים חדשים ואופציות של סאונדים. בסופו של דבר זה עשה את ההבדל".אין חוקיות. הקולקטיב בהופעה (צילום: ליאור כתר)בתוך הסצנה, הם נחשבים לסוג של קרוס-אובר. להקה שהתחילה את דרכה כלהקת אינדי לכל דבר ועניין, ועשתה את הפריצה אל תודעת הקהל הרחב. בפועל, הם מסויגים הרבה יותר באשר להצלחה היחסית שלהם. הם עדיין שואפים להתפרנס בלעדית מהמוזיקה שלהם, עדיין מביטים קדימה בשאיפה ולא אחורה בסיפוק ועדיין מנסים להעפיל אל פסגת היצירה שלהם. כשאני טוען שיחסית ללהקת אינדי הם מתקרבים אל תקרת הזכוכית עידן ממהר לתקן אותי: "אני לא רואה את זה כאילו הגענו לתקרת זכוכית. מבחינתי יש פה מיליוני אנשים. גם בתוך ישראל יש לקולקטיב עוד לאן לגדול ועוד אנשים יכולים להיחשף אליו. אני לא חושב שזה עד כדי כך חסר מיצוי. אני חושב שמה שבאמת למדנו בשנה וחצי האחרונות זה שאנחנו יכולים לאפשר לעצמנו להתמקד בכמה מקומות במקביל, בטח בשלב הזה של הקריירה שלנו".

רועי: "אולי לאנשים אחרים יש יכולת כזו, אבל אצלנו בלהקה אני לא חושב שיש יכולת להתמקד ולהגיד 'אנחנו רוצים שהסאונד יהיה כזה כי אנחנו רוצים שהוא ישיג יותר אוזניים בטריטוריה X  או Y'. זה משהו שאתה לא באמת יכול לתכנן. כל מה שהאלבום הגיע אליו הוא תוצאה של זה שהתעמקנו פנימה ופחות התעסקנו עם 'מה בחוץ אומרים עלינו ואיך זה אמור לצאת' אז הגענו לאיזה משהו שבאמת שיקף את חווית היצירה בינינו כמו שהיא הייתה באותו זמן".אי אפשר להצטנע או לגמד את זה, הופעתם בהיכל התרבות.עידן: "הופענו בהיכל התרבות בהשקה של שלומי שבן שלצורך העניין הוא זה שהרוויח את המעמד ולא אנחנו. זה הרבה בזכות הפרגון שלו והמקום שלנו בפרויקט, אין פה שום דבר שהוא מובן מאליו וזה בזכות זה שהיה פרויקט יוצא דופן בחיבור הפרסונלי שלו".

שיתוף הפעולה הזה, עם אמן בסדר גודל של שבן, מעניק לכם כלהקה תו תקן?רועי: "אני מרגיש שכן, אבל לא חלילה ממקום מתנשא. יש המון דברים להשיג לא בחו"ל אלא כאן בארץ. לא ממקום של לכבוש את העולם בסערה אלא ממקום של להביא את המוזיקה לעוד אוזניים שרוצות לשמוע אותה. היום אנחנו מקבלים סוג של הערכה ואנחנו יודעים שיש מספיק אנשים שבאים ואוהבים את השירים. הם מבינים מי אנחנו, את המהות הזו של החבורה, את מוסר העבודה שלנו, את מה שנמצא מעבר לשיר טוב או לא שיר טוב".

מזרחי: "אחד הדברים המדהימים בקהל שלנו הוא ההבנה של המכלול. אין הרבה להקות שהן חבורה אמיתית של חברים שגדלו ביחד ובאו בכיף וזה הפך להיות משהו מקצועי. אתה מסתכל לאנשים אחרי הופעות בעיניים והם מבינים את הסרט. חלקנו גם מנגנים במקומות אחרים, ואתה רואה שקהלים זה דבר מאד מתחלף ונזיל. יש תחושה נורא חמה ובגלל זה אני חושב שהשיח על תנועה ועל החלק של הקהל הוא נכון. אתה יכול לעלות ולנגן שיר חדש לגמרי ואלף איש אשכרה עומדים ומקשיבים".

למה כל כך חשוב שהקהל יבין?עידן: "לפני שנהיינו להקה, רצינו להיות תנועה. גם אם זו תנועה לא אמיתית וחסרת אג'נדה. היה משהו בהווי המשותף שלנו ובעיקר באנרגיה של הראש בקיר וההתלהבות הלא פרופורציונלית שהיה בו איזשהו קסם. אחד הדברים שהיה מאד ברור, כבר בגלגולים המוקדמים שלנו, שזה דיבר החוצה. עם הזמן זה נעשה לנו חשוב, באיך שאנחנו חושבים על הלהקה כגוף, בחוויה שאנחנו רוצים להציע לקהל, בעלון, בהפתעות המתחלפות".

רועי: "אנחנו מרגישים את הגדילה ואת הדברים החדשים שנפתחים, אבל אנחנו רחוקים מאד מלהיות במקום שהוא בטוח כלהקה. אנחנו נדרשים כל הזמן לתת יותר ויותר ואין שום ערובה שזה יפרוץ באמת ויגרום לנו להתעסק בזה באופן בלעדי".

חשבתם שזה יגיע לזה?מזרחי: "היה חזון אבל אף אחד לא ראה את זה ככה".

עמנואל: "תמיד הדבק הראשוני שאיגד אותנו היה מוזיקה". רועי: "היו אספירציות שזה יגיע מאד מאד גבוה, אבל אם היית אומר למישהו מאתנו לפני שש שנים שזה יקרה, זה לא היה גורם לו להתקף לב. אם היית אומר לו את זה לפני ארבע שנים זה כן. פתאום הדרך הכתה בנו".

מזרחי: "הרצון ליצור בכל מחיר בלי שום אג'נדה פרקטית זה העניין. כשאתה מסתכל אחורה אתה שואל איפה הרציונל, אבל זה פשוט קרה. הדברים הפכו יותר ויותר לעבודה ממקום חיובי"."תמיד הדבר שאיגד אותנו היו מוזיקה". הקולקטיב (צילום: אדם קלדרון)ואז הגיעה נינט יש כמה סיבות שבגללן הקולקטיב הגיעו לתודעה, אבל יש אחת שהיא המתוקשרת והמדוברת ביותר. כזו שנולדה מתוך החיים האישיים שלהם וצפה דרך מדורי הרכילות. הכוונה היא לזוגיות המתוקשרת מידי של מזרחי ונינט. אומרים שאין כזה דבר חשיפה רעה ושגם זו דרך לגיטימית לצבור תודעה, אבל חברי הלהקה מאד סקפטיים באשר ליכולת שלה לקנות להם קהל חדש. לוזיה הוא הראשון שמסביר: "זה פותח פתח לקהל חדש, אבל זה לא יכול להכריח מישהו לאהוב את המוזיקה".

עידן: "ברמה הכי כנה, זה משהו שאנחנו לומדים ומבינים אותו עם הזמן וגם שם הדעות חלוקות. אישית, אני מאמין שאחוז קטן מאד מהאנשים ששומעים את השם 'הקולקטיב' בקונטקסט רכילותי, יהפכו אחר כך למאזינים אקטיביים".

לוזיה: "זה יותר ברמה של street credit. בתוך הלהקה קורה משהו הרבה יותר אישי – אתה מסתכל על חבר שלך ואתה רוצה לשמור עליו כי זה לא נראה לך נעים שנכנסים למישהו ככה לחיים".

מזרחי: "קשה לאמוד את זה כי כבר לפני ההשקה של האלבום הקודם הבארבי היה מלא ונשאר מלא הופעה אחרי הופעה. יש קהל חדש בהופעות ומבחינתי זה מה שמבורך. אם מישהו, לא משנה באיזה הקשר, יגיע לקולקטיב ויבוא לתמוך אז יאללה בכיף"."זה לא נעים כשנכנסים למישהו ככה לחיים". יוסי מזרחי ונינט טייב (צילום: ניר פקין)

ומה יהיה כשיהיו ילדים או כשיוסי ונינט יעזבו לחו"ל?מזרחי: "לי זה הכי קל – הם כולם יעשו בייביסיטר ואני אוכל לעבוד על החומרים החדשים".

לוזיה: "אנחנו עוד לא ממש יודעים, אבל אנחנו בטח לא הראשונים שזה קרה להם ולא האחרונים שזה יקרה להם. נצטרך לחיות את זה כמו שזה בא".

רועי: "התעייפנו מלדאוג לדברים האלה. לפני שש שנים הדאגות שלנו היו על שטויות לעומת היום. אנחנו לא יודעים איך זה הולך להיות, פשוט צריך להיכנס לזה בצורה הכי מטומטמת וזהו".

בגלל הסמיכות לראש השנה, וההזדמנות לתפוס את כולם יחד לשיחה, ניסיתי לחלץ מהם החלטות לשנה החדשה. סלונים רוצה לנסוע יותר על אופניים, עידן רוצה לסיים את פרויקט הטראנסים הנגוע שעליו הוא עובד עם חמודי ולשתות ארבע כוסות מים בכל בוקר, דניאל רוצה לעשות לפרויקט של הרבינוביצ'ים מיקס, חמודי רוצה קצת יותר שלום וקצת פחות מלחמה, מזרחי מקווה שיהיה כיף להיות אבא, אבל לכולם יש משאלה אחת משותפת – להמשיך ליצור יחד ולהיות חברים טובים. זה מרגיש אמיתי לגמרי, ואפילו די מרגש. בדרך הביתה אני קולט שגם אני נסחפתי בכח הנחשולי שיש לחבורה הזו – אני מחייך חיוך נטול ציניות, וסקרן לדעת מה העתיד צופן להם. נראה לי שאם פשוט תקשיבו להם, באמת תקשיבו, או עדיף – תגיעו להופעה, זה יקרה גם לכם.

כתבות שאולי פספסתם

*#