אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צריך קונטיניואיטי בחיים: ראיון עם אביב מארק

אשפוז חד פעמי הוביל את אביב מארק למעגל של ניתוחים שעצרו את חייו. כדי לעזור לו בתקופה הזו, עמי שלו ויהלי סובול ארגנו ערב מחווה ללהקתו, הסאבווי סאקרס. ראיון עם האיש שניצב בלב מהפכת הרוק הישראלי

תגובות

בשנת 2007, להקת המטאל האלטרנטיבית והוותיקה Melvins הגיעה להופיע בישראל. במיינסטרים הישראלי לא כל כך התרגשו מהמאורע, אבל קהילת השוליים געשה. במיוחד המוזיקאי אביב מארק, שהתשוקה ללהקה דחפה אותו להטיף בכל חוג אפשרי. מארק כיתת רגליו ברחבי תל אביב עם פנקס כרטיסים, שכנע אנשים לרכוש, ודרש מהם להגיע. באי ההופעה יצאו משם המומים, והביטוי "אביב מארק צדק" נולד באותו ערב. אפילו סטיקרים הודפסו עם המשפט האגדי. ישנם בוודאי עוד כמה בשירותים של מועדון הלבונטין 7 שמתקלפים להם בחן.» ערב המחווה לסאבווי סאקרס - לכל הפרטים» ההופעה הכי טובה שפספסתם» בעיות שמיעה: ג'וליאן קזבלנקס חוזר את אביב מארק הכרתי מתישהו במהלך שנת 2010. בפסטיבל אינדינגב באותה שנה, הייתה הפעם הראשונה שראיתי את האיש הרזה והמתולתל הזה על במה. סמוך לשעה שתיים בלילה, נשענת על הגדר ברגליים קורסות ובידיים קפואות, האזנתי בכל מאודי לרעש המופלא שהוא הפיק יחד עם להקת דראנק מאשין. לימים אביב מארק ואני הכרנו מחוץ להופעות ואפילו למדתי לחבב אותו, עם כל ההומור, העוקצנות והביקורתיות שבו. הוא מסוג האנשים שלא קלים לעיכול, וזו התכונה המרכזית שהופכת אותו לדמות כל כך מרתקת. "הלהקה הזו היא חלק משמעותי מהחיים שלי." אביב מארק והסאבווי סאקרס (צילום: יח"צ)נפגשנו שם, במועדון הבית שלו, המקום בו הוא עושה סאונד מאז שנת 2006. הרבה זמן רצינו לערוך את הראיון הזה, ועכשיו סיבה טובה דחקה בנו. ביום שני, ה-22 בספטמבר, יתקיים ערב מחווה לאלבום הבכורה של להקת הסאבווי סאקרס במועדון הבארבי בתל אביב, "המועדון של שאול", כפי שמארק נוהג לקרוא לו. כל הכנסות האירוע יתרמו לאביב מארק, בעקבות מצב רפואי שהוביל לסדרת ניתוחים שלא מאפשרים לו לעבוד. יום לפני שחרור מניתוח לכריתת טחול, התחילו לו כאבי ראש נוראיים בגלל נוזל שהצטבר באחד החדרים במוח. הדבר איים לנתק את יכולת התקשורת של מארק. הוא הובהל לניתוח ראש, ובקרוב צריך לעבור עוד אחד.20 שנה עברו מאז "קומות קרקע ומטה" אלבום הבכורה של הלהקה בה היה סולן, וההיענות לערב הזה מפתיעה את מארק: "זו יוזמה של חברים טובים. כולם כגוף אחד התגייסו להופיע בהתנדבות". הוא משתף: "היו לי כמה אירועים מרגשים בחיים – אבל לראות דבר כזה, שכל האמנים האלה באים לתת מעצמם. זה לא פשוט היום". שלושה כובעים יש לערב הזה בעיני מארק: הראשון הוא ערב הוקרה לחברו ניסים אליעז ז"ל, "עמוד התווך של הלהקה. כשמו כן הוא, היקר באדם", שנפטר לפני חמש שנים מדום לב. השני, הזדמנות לציין את אלבום הבכורה, והשלישי - התגייסות מצד החברים המוזיקאים לעזרתו בימים אלה.

להאזין לתקליט ולהשאב פנימה אביב מארק, 51, נולד וגדל רוב חייו בתל אביב. אביו שעבד באל על, האזין לקלאסיקות כברברה סטרייסנד, פרנק סינטרה ושירלי בייסי. אימו, פקידה בכירה במשרד עורכי דין, ניגנה בפסנתר. כשהיה בערך בן תשע, נחשף למוזיקה של הביטלס שהציתה לו את הדמיון. הוא פיתח אובססיה אליהם, אסף חומרים ודרש לחקור בהם עד תום. למזלו, אביו הביא לו תקליטים מחו"ל. ההתאהבות ברדיו החלה אצלו מהתכנית "חמים וטעים" של השחקן והזמר אילי גורליצקי. במיוחד אהב את הפינה של הביטלס בה נוגנו שלושה שירים ברצף תחת נושא משותף. "כל נגן מתחיל לפי דעתי מאהבה למוזיקה." אביב מארק בגלי צה"ל (צילום: גוני ריסקין)כשהיה בן 14 יצא לו במקרה להגיע לגלי צה"ל. הוא ביקש ברוב חוצפה מגורליצקי לבחור את השירים לפינה, וגורליצקי הסכים. מאז, בילה את מרבית ימי חופשת הקיץ בבניין ביהודה הימית. יום אחד שאל אותו גורליצקי אם הוא מעוניין להגיש את הפינה של שירי הביטלס: "בשבילי זה היה ואוו. אי אפשר היה להגיע יותר רחוק. אני זוכר את ההתרגשות כל פעם כשכתבתי את הפינה, ואיך יום למחרת הוא היה מציג אותי 'ועכשיו פרופסור אביב מארק באוניברסיטה לחיפושיות בגלי צה"ל, פרופסור בבקשה'. הכל התחיל משם".

הסאבווי סאקרס התחילו כקבוצה מלוכדת של חברים טובים, שהתאספו סביב אהבה בלתי מתפשרת למוזיקה. מארק נזכר: "היינו אוהדי מוזיקה כבדים, חברים שהלכו אחד אחרי השני באש ובמים, ובנוסף היתה לנו להקה. זהו סדר העדיפויות. הכרנו בסאונד בבטי בם: עמי שלו, ליאור מיכל, ניסים אליעז ואני. היינו קונים גיליון של NME, והולכים למקומות כמו בית התקליט בפינסקר. אני זוכר שקראנו באיזו פסקה בעיתון בשנת 1991 שלהקת נירוונה צריכה להוציא בעוד חודשיים אלבום חדש. אף אחד לא הכיר אותם אז. הלכנו לחנות וביקשנו להזמין שני עותקים: אחד לעמי, ואחד לי. כשקנינו את התקליטים, חזרנו הביתה, שמנו את המחט על הפטיפון, וזה העיף לנו את המוח לקיבינימאט. חזרתי וביקשתי עוד עותק, לקנות לחבר. המוכר אמר לי 'תשמע, זה לא מעניין אף אחד, רק אתה ועמי שומעים את המוזיקה הזאת עם עוד איזה חמישה משוגעים. אין לי עוד.' שבועיים אחרי זה יצא השיר "Smells Like Teen Spirit" והעיף את מייקל ג'קסון ממקום ראשון בבילבורד. אלה הדברים שהיו הטריגר באיזשהו מקום. רצינו לעשות משהו שנתן השראה".מאחורי הקלעים של מהפכת הניינטיז משם הכל קרה מאוד מהר: איציק ליכטנפלד, המנהל של זקני צפת לקח אותם תחת חסותו, וחברת ההפקות NMC הוציאה להם שני אלבומים: "הם מימנו הכל, שזה היה דבר די מופרע. למרות שהיינו כישלון מסחרי, הוציאו לנו גם אלבום שני. לא שילמנו שקל. הלהקה הייתה בשביל הנפש, כך היה לנו חופש אמנותי". האנונימיות, מארק מעיד, דווקא מיקדה אותם: "לא היה אמור להיות יותר מזה. השירים שלנו היו קשים לרדיו. אם הלהקה היתה מצליחה יותר, זה היה בעוכרינו. אם חס וחלילה, פתאום מוכרים 20 אלף עותקים זה היה מחרפן אותנו ומוציא אותנו מפוקוס. היינו מתפרקים צ'יק צ'ק ולא מגיעים לאלבום שני"."לפעמים צריך להתרחק ממשהו בשביל להבין את החשיבות שלו." אלבום הבכורה של הסאבווי סאקרס "קומות קרקע ומטה":התפרקות ההרכב בסופו של דבר הגיעה לאחר תאונת עבודה של מארק. בשנת 1998 הוא נפל מגובה של שישה מטרים וריסק את הרגל. משבר גדול פקד אותו, וכל אחד מהחברים התפזר לפרויקטים שונים. באופן מרגש, שש השנים בהן פעלה הלהקה, השפיעו רבות על הרוק הישראלי: "צריך פרספקטיבה של שנים בשביל להבין שגדלת על מוזיקה. פתאום באים אליי אנשים ואומרים לי 'ראיתי אתכם בגיל 18 וזה שינה לי את החיים'".

בשנה האחרונה, אביב מארק הופיע עם להקה שנקראת "המוות". אחרי התפרקות הסאבווי סאקרס הופיע עם ההרכב "וונטולין", ואז "אביב מארק והפילהרמונית", איתם הוציא אלבום סולו בשנת 2004 בשם "מלמולים חסרי שליטה". אחרי הפילהרמונית, הגיע "בוסתן חשמלי", ואז סדרת הופעות בשם "דכדוך אופטימי". ב"אביב מארק והמוות" הוא חבר לרם אוריון, אור אדרי וקובי כהן, שהפכו למשפחה בשבילו, ואף הספיקו להקליט יחד. הניתוחים עצרו הכל, אבל מארק נותר אופטימי. את המציאות איתה הוא מתמודד הוא לוקח בהומור, ומודה על החברים שמלווים אותו: "יכולתי גם לשכב באיכילוב שלושים יום ואנשים היו מחרבנים עליי. חלק גדול מתעצומות הנפש, הכוחות והאנרגיות שקיבלתי זה כי נתנו לי אהבה, תמיכה ועזרה. בלי כל אלה, בנאדם לא שווה כלום. חברות בין אנשים זה כוח שאתה מבין אותו הרבה יותר כשאתה נקלע למצוקה".אין אומץ, אין חזון, והכל צהוב מארק, סאונדמן וותיק, נמצא בתחום מאז 1987. העבודה שלו מרגשת אותו עד היום, והוא תופס אותה כמלאת שליחות. כמוזיקאי המשתייך לתור הזהב של הרוק הישראלי בשנות ה-90, וכצופה מהצד על המהפכות המוזיקליות שהתרחשו מאז, יש לו בטן מלאה על תרבות המוזיקה של היום. נראה שהוא בעיקר מתגעגע לפשטות שהייתה טרום האינטרנט: "יש עניין שנקרא אמנות ההאזנה. זה דורש ריכוז ופוקוס, ובגלל שיש כל כך הרבה דברים, אנשים הולכים לאיבוד. חשבתי שכשיהיה אינטרנט וכל כך הרבה מידע אז האיכות תעלה. אבל לא, אם הזמרת הזו מפליצה, אז בשבעה אתרים יכתבו באותו יום שהיא הפליצה. לאתרי התוכן הגדולים אין אומץ, אין חזון, והכל צהוב, זה דבר מזעזע. מוזיקה זו אמנות, ואנשים לא מבינים שאלבום זה כמו סרט טוב, וכמו ספר וכמו תערוכה, כמו ציור. הבעיה הכי גדולה מבחינתי, זה שממדור תרבות הפכנו למדור בידור. אנשים מפסיקים להסתכל על תרבות". הוא אף פעם לא פחד להביע דעה, ואף שילם את המחיר. בצעירותו, אמנים לא המשיכו להעסיק אותו כסאונדמן, והוא הפסיד עבודות כי השיב בכנות כששאלו לדעתו. מאז כמובן, למד להיות יותר שקול במילותיו."מה שיפה במוזיקה, שזה לא נשאר שלך בלבד." אביב מארק ברדיו (צילום: גוני ריסקין)בימים האחרונים הוא מאזין לאלבום החדש של הרכב הנויז-רוק Shellac, של המפיק, הגיטריסט והטכנאי סטיב אלביני, לו חיכה בסבלנות שבע שנים. האדיקות שלו מרגשת, וזה מביא אותי לשאול מהו הגרעין של מוזיקה בעיניו. הוא מביט בי בחיוך: "אני אגיד לך משהו יפה. מוזיקה זו צורת התקשורת הכי גבוהה בין בני אדם, בלי הצורך לדבר. אם את ואני נהיה במועדון בהופעה שתעיף לנו את השכל, וניתן מבט אחד על השני, זה ימלא אותנו כל כך. מוזיקה גורמת לך לתחושת התעלות או רוחניות שקשה להסביר. זה איזשהו מימד אחר במציאות, וזה דבר נורא חזק". לסיכום אני שואלת אותו מה הוא מאחל לעצמו: "להיות בריא. להיות מאושר. שלא אאבד אף פעם את התשוקה למוזיקה, לעשות מוזיקה או להנות ממוזיקה. שתמיד יהיו לי חברים טובים, זה הדבר שחשוב יותר מהכל. לדעת לתת, ולדעת לקבל, לשאוף ולנשוף אהבה".

כתבות שאולי פספסתם

*#