אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חדר משלהם: הצימר חוגג ארבע שנים

כבר ארבע שנים שבצימר יש מוזיקה אחרת, אמנות אחרת, קולנוע אחר וקהל שתמיד מוכן להרפתקה חדשה

תגובות

הצימר עברו לדירה חדשה. הצימר חוגגים יום הולדת. ארבע שנים שיש צימר. ארבע שנים של פעילות מהצד האחר של המוזיקה. התחילו בדרום העיר, ברחוב הגדוד העברי, בחדר קטנטן ואינטימי, עמוס קלטות וידאו, מכשירי טלוויזיה ישנים, ספרים, תקליטי ויניל, פטפונים, טייפ רקורדרים, תערוכות מתחלפות ומקרר שכל אחד יכול לגשת אליו, לשלשל כמה שקלים וללגום ליטר בירה. מוג'הדין, אריק שפירא, השמוקס, אשכרה מתים, רייסקינדר, רובוקופ, קטמין, בלה טאר, יעל ברולסקי, דניאל דוידובסקי, מיטס, אודי שהרבני, רוני סומק, קובי אור, יוסי מר חיים, חן שיינברג, השקרנים, אמזונה קוס, מכונת הרג. רשימה אינסופית.» הצימר - הגדוד העברי 5, תל אביבעכשיו עברו דירה, עדיין בגדוד העברי, מטרים ספורים מהחדר הקודם, ממוקמים באחוריה של חצר תל אביבית מוזנחת. אם משווים למיקום הקודם, מדובר בארמון. עכשיו הצימר גדול יותר. מעבר לכך מדובר בג'אנק יארד של תרבות אלטרנטיבית. המקרר עבר איתם. בהשוואה לאוזןבר, ללבונטין 7, לתמונע ואחרים, הלוקיישן החדש מזכיר יותר מרתף עינויים ברלינאי מלפני מלחמת העולם השנייה מאשר אולם הופעות, מצד שני, אם מתגברים על הרתיעה המובנת מאליה של אושיות הסצנה המוזיקלית התל אביבית, מדובר במקום המדליק ביותר בעיר, כי בצימר קורים דברים שאף אחד לא יודע שאכן קרו או יקרו שם, כי בצימר יש את המוזיקה הכי טובה, כי בצימר לא בונים על הידוע והמוכר, כי בצימר יש אמנות אחרת, קולנוע מאתגר, פסטיבלים ייחודיים (פסטיבל טייפים, פסטיבל לא כלים, פסטיבל אור קולי, פסטיבל ננודאנס לריקודים קטנים), וקהל שתמיד מוכן להרפתקה חדשה. לצימר יש קהל קבוע, קהילה נאמנה של פריקים לעניין, וכתבות כמו זו שאתם קוראים כרגע עלולות להזיק. בצימר לא מעוניינים בתקשורת, ובכל זאת, מעבר הדירה והרחבת המקום עולים כסף, עשרה שקלים כניסה לא יהפכו את היזמים לאילי הון, קהל נוסף לא יזיק למקום. אנשים רואים בזה בית. אנשי הצימר, קציר ודוביוס מימין למעלה (צילום: אורן זיו) לצורך העניין נפגשתי עם רון קציר וגיא דוביוס - השניים המייסדים שמאחורי הרכב הנויז פגועי מוח. בין המייסדים גם אורי דרומר (דורלקס סדלקס), שפרש. לשניים מצטרפים עוד הרבה טובים אחרים. כרגע מדובר בעמותה שלא למטרות רווח של תומכים נאמנים. בהמשך מצטרפים לראיון גם אסף תג'ר (קטמין), קובי אור ויוסי מר חיים. רון וגיא מדברים יחד, מנתחים מצבים, מרחיבים תיאוריות. קשה להפריד ביניהם.מה זה בדיוק הצימר הזה?"המתח של המוזיקה. הצד האחורי. זה לא מועדון הופעות. לא מועדון בכלל. ההגדרה הרשמית היא סטודיו פרטי לאמנות. סוג של מעבדה. מקום שבו כל אמן יכול לממש את עצמו. לנגן, לעשות וידאו, לצייר, כל דבר אחר. ולמרות שמדובר בסטודיו פרטי לאמנות, הפכנו את זה לסוג של מרכז קהילתי. לא, לא מתנ"ס. חוץ מהזזת ארגזי בירה, מערכות סאונד ורהיטים, אין כאן הרבה ספורט. אנשים רואים בזה בית וחווים את זה כשלהם. הפרטי והציבורי מטושטשים כאן בכוונה. היוזמה היא פרטית, אינדיבידואלית. הדבר הזה מחייב שמספר אנשים מצומצם יסכימו על דרך מסוימת, ייקחו אחריות ויממשו אותה. הקהילה תהפוך את זה לחלק אורגני משלה ותצמיח אותו הלאה. אנחנו עובדים על עיקרון של חופש יצירתי. הכל כאן שונה. אין חוקים".יש לכם אג'נדה פוליטית?"הכי אידיוטי יהיה להגדיר הגדרות פוליטיות נוסח ימין או שמאל. האיזם היחיד שלנו הוא הומניזם".וקווים מוזיקליים מוגדרים יש? משום מה יש כאלה שתופסים את הצימר כמעוז למוזיקת נויז."קשה לדבר על קו מוזיקלי. לא בטוח שהיינו מחפשים הגדרות כאלה. מה שכן, יש קו אמנותי של חיפוש והרחבת גבולות, את היכולת להכיל את האחר. לא להדיר או להעמיס מונחים. אנחנו מובילים מגוון עצום של דברים. לא מעוניינים בסוג אחד של אנשים".  תסכימו גם להופעות של פוליקר, או להבדיל, של שלמה ארצי?"אין שום סיבה שלא יופיעו פה. התנאי היחיד הוא שיבואו עם משהו חדש, משהו שלא יעשו מול קהל מעריציהם הרגיל. אין שום סיבה שנפנה משאבים לדברים הצפויים שיכולים למצוא את מקומם בקלות במועדונים נוסח הזאפה ודומיו".שיגיע ויכשל. אהוד בנאי (צילום: יעל יעקבי) בואו נדבר על כסף."אנחנו לא מקום מסחרי. עשרה שקלים לכניסה, ואם אין למישהו את העשרה שקלים האלה, גם הוא ייכנס. אין חובת תשלום. אין לנו עניין בלפוצץ את המקום עם קהל, או לעשות יותר כסף, אבל כן יש לנו עניין לבסס את המקום כדי שיוכל להמשיך להתקיים. לפני כמה ימים היתה כאן הופעה עם 300 איש, זה מעיק. חוץ מזה יש את הלהקות שמופיעות כאן. נכון, הן לא מרוויחות, אבל נעשה הכל כדי שיהיו מרוצים. ברור לנו שצריך לעמוד על הרגליים. רגל אחת זה הציבור שמגיע לצימר. עכשיו יש לנו גם מינוי חופשי. 30 שקל לחודש ואפשר לבוא לכל ההופעות. מכרנו כבר 40 כאלה. קיבלנו גם כמה תרומות מאנשים פרטיים. כשאתה עוסק בדברים ניסיוניים, חייבים להתנתק מהמסחריות. הקיום החומרי שלנו מאוד. אוכל, תרופות, קורת גג".יש אנשים שמפחדים להגיע לצימר. קשה לי להבין למה."יש איזה דימוי של הארדקור. לא כל כך ברור למה".רון קציר נכנס לטראנס פילוסופי. מדבר על שביל הזהב של היוונים הקדמונים. על האמצע המאוזן של הנהייה האנושית. על הלידה לתוך האמצע הזה, על אי הרצון להבין אותו או לצאת ממנו, על בהמיות התופעה. "גם האנשים של הצימר שואפים אל אותו איזון, אבל הם לא נמנעים מלמצוא אותו תוך כדי מחקר והיכרות דרך העיסוק באמנות. לכן כשאדם כזה מגיע לשביל הזהב שלו, קנה המידה שלו שונה לגמרי. אפשר שהאיום בצימר טמון באפשרות לקיום מורכב יותר. גם בזה שאין כאן הגדרה ברורה".אצבע משולשת כלפי הרוק הישראלי. קובי אור (צילום: אלון רון) 

מחכים לאהוד בנאי קובי אור, למה צימר?"מה שאני אוהב בצימר זה שיש כאן אצבע משולשת כלפי האמון והפחדנות של הרוקיסטים הישראלים. הייתי מצפה שברי סחרוף, פורטיס או רונה קינן ייצאו מעצמם, שיעשו מוזיקה שונה לגמרי ממה שעשו עד עכשיו, שינסו קודם כל להיות אוונגרדיים כלפי עצמם, שיעזו לצאת מהחדרים הסגורים שלהם, שינסו את זה כאן על הקהל, למרות שבאים לכאן הרבה פחות אנשים מאשר לבארבי. לצימר באים מי שהאגו שלהם התרסק או שהם ריסקו אותו. איפה כתבי המוזיקה? למה הם לא באים לצימר? לא צריך לפחד. הצימר זה שדה לא חרוש. שיבואו דניאלה ספקטור ואהוד בנאי והלוואי שייכשלו. כי מכישלון מגיעים למקום הרבה יותר לא צפוי. אני בא לשם פעם בחודש, אבל מחכה לאחד כמו אהוד בנאי שירים טלפון לאריק שפירא או ליוסי מר חיים ושיעשו משהו יחד, שיביאו את זה לקהל. אני מקווה שמקום כמו הצימר יקים אותם לתחייה".יוסי מר חיים, למה צימר?"הצימר בשבילי זה בית. מקום של התבטאות לגמרי חופשית, ללא שום צנזורה. באים אליך שם בפתיחות הכי גדולה שיכולה להיות. ויש את הקהל. שום שיפוטיות מראש, מאוד נאמנים, מקבלים דברים, לאו דווקא באים להופעה כמו שבאים לצימר. יש גם את אלה שבאים אחרי ההופעה, מאושרים לשבת שם, לקבל את המוזיקה המטורפת שמנגנים שם. והסקרנים שהם בכלל לא אנשי הצימר, אנשים שבאים מקלאסיקה מודרנית, מציור, מערים אחרות. באים לשם כי מעניין".אסף תג'ר, למה צימר?"בגלל הקשר לרון וגיא. מבחינתי הם הצימר. יצא לי לעבוד איתם בכל מיני אופנים. איכשהו זה המקום שלהם, הם משאירים שם את הרוח שלהם, את האנרגיה. גם כשהתרחבו הצליחו לדבוק בקבוצה טובה של אנשים. אנשים שעובדים כדי שהמקום יתקיים. הקשר שלי לצימר הוא בעצם העובדה שאני חי פה. אני יושב בחלל של הצימר הקודם".

כתבות שאולי פספסתם

*#