אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

20 שנה ל"Grace" של ג'ף באקלי: האם האלבום עומד במבחן הזמן?

אלבומו של ג'ף באקלי נחשב כבר מזמן לקלאסיקה אהובה וחוגג 20 שנים להיווסדו. סגול 59 לקח אותו להאזנת מבחן מחודשת

תגובות

בראייה לאחור, קל להיות חכם ולזהות את המרכיבים שהפכו את האלבום "Grace" של ג'ף באקלי לאבן יסוד בתקליטייה של רבים המחשיבים עצמם אניני טעם. יחד עם "Dusk" של The The,  האלבום "The Bends" של רדיוהד, האנפלאגד של נירוונה ועוד כמה דוגמאות מאותה תקופה, היית יכול לבנות תקליטייה "איכותית", חסינה בפני ביקורת, שממצבת אותך כמיוחג' מספיק מצד אחד ועדיין נגיש, עממי ובלתי מזיק מצד שני. » ג'ף באקלי בדרך לקולנוע» ערב מחווה לאלבום Grace» אמו של ג'ף באקלי מדברתהדיו של "Grace" עדיין נשמעים מעל במות האינדי בארצנו לא פחות מאלה של "Ten" או "Nevermind". לחקות את באקלי הופך אותך באחת ליוצר רגיש ואיכותי, לפרפורמר שנותן הכל על הבמה, לאמן מרגש-אינסטנט שצורח את נשמתו וחושף את נבכי קרביו המדממים בפני קהל נפעם, עם נגיעה של אובדנות סקסית ומסתורית כאחד. למרות הכל, "Grace" לא התבגר יפה כאלבום, בניגוד לאלבומי פוסט-גראנג' אחרים. הוא אלבום שלא מוריד לרגע את הרגל מדוושת הגז האמוציונלית, שלא נותן לך רגע לנוח ולחשוב בין כל סערת הרגשות, הצווחות והטקסטים הפסבדו –דרמטיים שנשמעים מרשימים בפעם הראשונה, אבל בבחינה מדוקדקת  נשארים בתחום שרבוטי גיל ההתבגרות. קחו למשל את הטקסט הבא מתוך שיר הנושא של האלבום: And she weeps on my arm Walking to the bright lights in sorrow Oh drink a bit of wine we both might go tomorrow Oh my love And the rain is falling and i believe My time has come It reminds me of the pain I might leave Leave behind 

עם תמלילים ברמה הזאת, בוב דילן, לו ריד  ולאונרד כהן לא היו צריכים לחשוש מאיבוד מעמדם ככותבי מילים. ואם בכהן עסקינן, אזי של"Grace" היה חלק במיאוס הטוטאלי מן השיר "Hallelujah". לג'ף באקלי הייתה יכולת קולית מרשימה ומנעד רחב ומגוון. זהו דווקא חוסר האיפוק שהופך האלבום להאזנה מפרכת כיום. אין רגע של אירוניה או הומור, בטח לא עצמי. אין הפוגה במטח הרגשי שהאלבום מנחית עליך.לא מוריד את הרגל מדוושת הגז האמוציונלית, ג'ף באקלי ב"Grace":כמה מהמבקרים הגדירו את ההגשה של באקלי ג'וניור כשילוב בין רוברט פלנט ופרדי מרקיורי. בהחלט יש בזה משהו, אבל פלנט, שבא מהבלוז, ידע לאזן בין בומבסטיות ואינטימיות ומרקיורי שילב מלנכוליה עם אופטימיות, תיאטרליות עם ישירות – וידע גם להגיש את כל המרקחת הזאת בשירי פופ.  הלהקה ב - "Grace" מנגנת נפלא (במיוחד  כשהגיטריסט האדיר גרי לוקאס נוגע במיתרים בשני הקטעים הפותחים) והסאונד שבנה המפיק / טכנאי המעולה אנדי וואלאס מרשים ומלא אווירה. זה כמובן עניין של טעם אישי – אבל אם כבר לחזור לאיזשהו אלבום רוק מ-1994, כותב שורות אלו יעדיף תמיד את "Dummy", "Dookie" או "Without a Sound". למרות הכל - עם העובדה ש"Grace" הצליח לגעת בלבבותיהם של רבים בארץ ובעולם קשה מאוד להתווכח. אהבתם היא שככל הנראה הפכה אותו לאלבום שנחשב עד היום לקלאסיקת רוק. ערב המוקדש לחגיגות 20 שנה לאלבום "Grace" של ג'ף באקלי, יתקיים ב-21 באוגוסט באוזןבר

כתבות שאולי פספסתם

*#