אינפקציה מפנקים: סרט חדש חוזר לימי הזוהר

סרט הופעה משנת 2000 עלה להורדה חינם ברשת וגרם לסער גמזו להתגעגע לאינפקציה אפילו יותר

סער גמזו, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סער גמזו, עכבר העיר

באתר של אינפקציה עלה השבוע DVD  להורדה חינם, עם פרקים מצולמים מתולדות הלהקה. במיטב המסורת של ההרכב המוטרף הזה, לא היה מדובר ב"לחיצה קטנה כאן, לצפייה ישירה", אלא על מסכת לא קלה של ניסיונות בכדי להוריד בהצלחה את הקבצים ולצפות בהם. אבל בסוף זה קרה, ואם לדלג ישר לשורה התחתונה – זה היה שווה את ההמתנה. ה-DVD (שמכיל הופעה חיה, קליפים, וסרטונים נוספים) מצליח להזכיר לאלו שהיו שם ולהסביר לאחרים מה היה באינפקציה שלא קרה מאז התפוגגותה. למה יש לא מעטים שעדיין מנסים לארגן הופעת איחוד של הלהקה. למה קל להאמין ללאון פלדמן, שמציג את הלהקה על הבמה, שמכנה אותה "הלהקה הכי טובה במזרח התיכון". הסיפור יכול להתמצות במשפט קצר ואוקסימורונים – הרצינות שבאי הרצינות. » הורידו את ה-D.V.D מאתר הלהקהאחד הדברים שבהם מתאפיינים השוליים המוזיקליים, הוא היעדר כמעט מוחלט של אלמנט השואו מההופעה. אין תאורות בומבסטיות, מסכי ענק, רקדנים, ופירוטכניקה מרהיבה. לאינפקציה כן היה שואו. הוא לא כלל רקדניות כלוב ובמות מסתובבות, אלא חבורה מחופשת של צעירים שמשחקים הפוך על הפוך. תלבושות מוזרות וכאוטיות היו חלק חשוב מאד בתופעה הזו, שקרתה בעיקר על הבמות ולא באלבומים ובמצעדי הפזמונים. היה משהו ליצני בשואו של אינפקציה, אבל לא קרקסי. הם היו שם כדי לבדר, אבל לפני זה כדי ליהנות בעצמם. הם נהנו לבחון את הגבולות של עצמם ושל הקהל, רצו לאתגר את האבסורד ופשוט להשתולל עם המוזיקה והיצירה. רוצים דוגמה? במהלך ההופעה נקרע לרן יורגנסון אחד התופים. ניר טרטר וגיא שמי לא מתבלבלים ומתחילים לנגן ולשיר את On my own של ניקה קוסטה (עניין הקאברים לשירי ילדים או להיטי פופ היה עניין שגרתי בהופעות) בביצוע סכריני ומלודי. טוויסט כזה באמצע הופעת רוק יכול להיות מכת מוות לכל להקה אחרת, אבל אצל אינפקציה זה עבד בכיוון הנכון.לאתגר את האבסורד. טניס:המוזיקה של אינפקציה הייתה שילוב מדויק של רוח שטות קיצונית, מעברים מוזיקליים קיצוניים ומפתיעים, דאחקות מתוחכמות, ויכולות טכניות שסחבו עליהן את כל המשקל הזה. החבורה המוכשרת הזו ידעה לנגן, אבל לא רצתה לצלול לקטעי פרוג ארוכים ומתוחכמים. את ההידוק הזה היא ניתבה לקטעים קצרים וקולעים יותר כמו אלטעזעכן ובקבוק עליי. החיבור שאינפקציה עשתה בין מטאל, פאנק ומזרחית, ניטרל לגמרי את כל מה שמפחיד ומרתיע במטאל. זה לא היה קודר ואפל, לא עסק בשאלות קיומיות ואלוהיות, לא דיבר על השטן ולא על השאול. אינפקציה שרו על רגעים קטנים וכאילו לא חשובים. למה רק כאילו? כי כל מי שגדל בפרברים ושמע בזמן אמת את "פתח תקווה" לא יכול היה שלא להזדהות עם התחושה. הם היו מגניבים כל כך, רעננים כל כך, פנקיסטים בלי תספורות מוזרות, מין שילוב בלתי אפשרי של כמה סגנונות לתוך יצור מצחיק ומרעיד אחד.כמעט כמו כל אקט ישראלי שהפך למיתוס מקומי, גם אינפקציה היו בשיא לזמן קצר יחסית. תהליך ההתהוות שלהם היה די ארוך וגם הגסיסה לא הייתה קצרה. הסכסוך עם MCI (חברת התקליטים שהפיצה את האלבום הראשון, "ככה מפנקים"), חמש השנים שעברו בין האלבום הראשון והשני, והצורך לעבוד ברצינות אחרי חתימת החוזה עם NMC – כל אלה היו רציניים מדי עבור אינפקציה. בימי האלבום השני הם מילאו אולמות ויצרו המון עניין בתקשורת, אבל בתוך נסיבות כאלה כבר קשה מאד לשמור על חוסר הרצינות. חילופי הגברי בתוך הלהקה לא הוסיפו לה יציבות, ואחרי שני אלבומים בלבד אינפקציה חדלה מלהיות. ניטרלו את כל מה שמפחיד במטאל. מסעדות דגים:קשה לראות את הסרטים ולא לחשוב על החוסר בלהקה כזו היום. קין והבל 90210 לקחו את החלק של התחפושות אבל הרוק שלהם מחוספס ובועט. בותימזוג הלכו על רוח השטות, אבל בקומזיץ שלהם אין מקום לפאנק. ההצגה של שממל מצחיקה, אבל היא תיאטרלית ועשויה מדי בהשוואה לאינפקציה. אין כרגע הרכב כזה שפשוט מזמין את המאזינים שלו לשחרר ידיים מההגה וליהנות מהנסיעה. ה-DVD החדש מספק הצצה לימי ההוצאה של האלבום הראשון ומכיל יהלום אחד אמיתי – קטע בשם "יגון". אם מצאתם את עצמכם צוחקים מולו כנראה שהבנתם את הסיפור כולו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ