אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דודו טסה: "יש לי פחד גדול מנפילה"

משהו טוב קורה לדודו טסה, בין אם זה האלבום החדש, סיבוב ההופעות המוצלח בארצות הברית, או הזוגיות שגרמה לו להפסיק לאסוף נשים פצועות בסוף הלילה. האיש שהפך לחלק בלתי נפרד מפס הקול הישראלי מודה בראיון מיוחד: "דברים יותר פתורים מבחינתי"

תגובות

נתחיל בווידוי קצר – לא התעלפתי על דודו טסה עד האלבום עם הכוויתים. כן, הוא היה נראה בחור נחמד, שעושה מוזיקה לא מזיקה, אבל מעט חסרת ייחוד בעיניי. היו לו הברקות טקסטואליות או מוזיקליות שמשכו את העין והאוזן, אבל הן היו רנדומליות מדי מכדי ליצור אצלי אהדה סוחפת. עד האלבום עם הכוויתים. » דודו טסה - כל הכתבות כבר בפעם הראשונה שהאזנתי לו היה ברור לי שהדעה שלי על טסה השתנתה לחלוטין. הפיצוח שלו (ושל ניר מימון, הבסיסט והמפיק השותף של טסה) היה יותר מאשר תיווך מוצלח של מוזיקה ערבית ישנה לקהל מערבי חדש, אלא משהו שהשתנה או נפתר אצלו. זה בדיוק החלק שהיה חסר עבורי כדי לקבל תמונה משכנעת יותר באשר לכישרונות והיכולות של טסה. עכשיו, בגיל 37, כשהוא משחרר אלבום עשירי בשם "עיר ובהלות", כובש שוב את המצעדים וטבלאות ההשמעה וזוכה לסופרלטיבים מוצדקים מקהילת המבקרים, אפשר לסמן את סיומו של עוד שלב בתהליך ההתבססות של טסה בסיפור הזה שנקרא מוזיקה ישראלית.

האלבום החדש של טסה כותב עוד פרק בספר הרוק הישראלי. החיה הזו, שלעתים קשה מאד להגדיר, הופכת להיות ברורה יותר כששומעים את החיבור הרגיש שעושה טסה בין עירק לארצות הברית. ההד המוזיקלי של הכוויתים פועם בחוזקה גם בסיפור המסגרת של האלבום החדש. "האלבום עם הכוויתים מאד השפיע עליי ברמה המוזיקלית, הוא פתח לי ערוץ שהיה קיים כבר באלבומים לפני אבל לא בעוצמות כאלה", אומר טסה. "פתאום דברים ערביים ישר נשמעים לי יותר נגישים, כאלה שאפשר לקרב אותם לאוזן צעירה. זה לא משהו שלא היה לפני, כלומר התעסקתי עם מוזיקה ערבית".

האלבום עם הכוויתים, שמכיל ביצועים מחודשים לשיריהם של האחים סלאח ודאוד אל כוויתי (סבו ואחי סבו של טסה), עם עיבודי רוק עדכניים, שוחרר כבר לפני כשלוש שנים, אולם רק לאחרונה העלה אותו טסה על הבמה. הפרפקציוניסט שבו מסביר למה התהליך הזה היה כל כך ארוך: "האלבום עם הכוויתים הוא מאד מורכב מבחינה בימתית, יש המון סימפולים של סבא ואח שלו ואירחתי המון אנשים. נסענו עכשיו לשבועיים של הופעות בפסטיבלים בארצות הברית, כולל SXSW, והזמינו אותנו לנגן את האלבום עם הכוויתים. אז נכנסנו לחזרות והעמדנו את הדבר הזה מהתחלה. ההופעה בארץ הייתה הופעה לפני נסיעה".אז התגלחת על הקהל הישראלי?"זה נכון. העמדנו את ההופעה, וכבר עבדנו עליה לטור ואמרנו 'יאללה בוא ננגן את זה בארץ'. אני לא בטוח שהאמנתי, כשיצא האלבום, שאפשר לנגן אותו בשלמותו בהופעה. פחדתי שלקהל זה יהיה יותר מידי. שלוש השנים האלה, והדיבור על האלבום, נתנו לי את הביטחון להעלות אותו על הבמה".

איך האמריקאים מגיבים להופעה מהסוג הזה?"מדהים. זו הייתה הפתעת חיי. אתה מצפה להגיע ולנגן את הדברים האלו ושמישהו ירים גבה, או לא יבין מה רוצים ממנו, אבל אז אתה מקבל אמריקאים רוקדים, מופתעים, מתרגשים ומתעניינים בדבר".

איך הם רואים את זה? כמוזיקה ישראלית או עירקית?"הם קיבלו איזה רקע לפני ההופעה וידעו פחות או יותר מה הם שומעים. אני חושב שהם התייחסו לזה יותר כמוזיקה עירקית ופחות בקטע ישראלי".

הוומנייזר זז הצידה. דודו טסה (צילום: אורית מילר)טסה הוא יוצר רוק אבל מגיע משורשים מוזיקליים ערביים, ולכן הוא מייצג בצורה די מובהקת את התהליכים שמתרחשים במקרו של החברה הישראלית. בשנים האחרונות, לאו דווקא באופן מודע ומכוון, הוא בוחר לעבוד עם שני יוצרים עירקיים שגם הם, במידה רבה, מייצגים את מעברי הדורות והעדות – יאיר דלאל, שהיה אחת מאבני היסוד של האלבום עם הכוויתים, ואלי אליהו, איתו מוצא טסה שפה משותפת בכתיבה. "יאיר דלאל הוא הבנאדם שחיבר אותי ועזר לי, הוא היה סוג של גשר לסבא שלי" מספר טסה. "אני לא הכרתי את סבא שלי ויאיר התעסק המון עם החומרים שלו במשך השנים. כל דבר שרציתי לדעת לשאול להתייעץ, אם זה לגבי טקסטים, המנגינות, התחושות, שאלתי את יאיר. את אלי אליהו הכרתי דרך בן זילכה, חבר משותף, שאמרתי לו שאני מחפש משורר. הרבה פעמים אני נתקע ברמה הטקסטואלית, מגיע לבית פזמון ולפעמים אני יודע מה אני רוצה להגיד אבל אני לא יודע איך. ואז הוא הכיר לי את אלי אליהו, שבמקרה הוא עירקי, זו לא בחירה מודעת. החיבור הוא מדהים, יצא לנו כבר לכתוב כמה דברים ביחד כולל את 'יש בינינו בית' ו'עם חלומות כאלה' מהאלבום הקודם, ועכשיו גם מצאתי את הטקסט הזה בספר שירים שלו 'ערים ובהלות', ואני מאד אוהב את איך שהוא כותב ואת מי שהוא. אלה שני חיבורים שהם מאד חזקים אצלי בזמן האחרון".

טסה הוומנייזר של האלבומים הקודמים זז קצת הצידה, ופינה מקום לטסה זוגי ויציב. הוא מנהל מערכת יחסים ממושכת, וזה ניכר לא רק במילות השירים, אלא גם בטון שלהם. כשאני שואל על תהליכים גדולים כמו הבשלה, השלמה או התבגרות, הוא אומר "אני חושב שאולי כן עברתי שינוי בראייה שלי, הרבה שנים הייתי רווק ותהיתי מתי ואיך זה יכול לקרות לי, וזה קרה לי. אני מאמין שהרבה דברים בראייה שלי השתנו, ובאופן טבעי זה גם נכנס לשירים. אני חי עם אשה מדהימה ואני ממש אוהב אותה".

כל השירים חוץ מ"עיר ובהלות" ו"בן של אבא שלי" נכתבו לאשה, כולם פונים לגוף ראשון נקבה. וב"עיר ובהלות", שלא פונה לאשה, הבאת את האשה שאיתך לשיר קולות רקע"נכון, אתה צודק. תמיד כתבתי על יחסים, והאלבום הזה היה מאד מושפע מאיזה אירוע משמעותי בחיי, שאני מדבר עליו ב'גרמניה'. גם ב-'LO0394' זה על אותו סיפור בגרמניה. זה על מישהי שנסעה ללמוד בגרמניה ואני הרגשתי כמו ילד נעזב, למרות שהכל בסדר. לא הבנתי את הבחירה של לנסוע ללמוד ולעזוב אותי, מבחינת החוויה שלי. רוב האלבום מגיע מהסיטואציה הזו. אני מתעסק הרבה ביחסים, ובאלבום הזה זה לא מבחוץ פנימה, אלא בתוך הסיטואציה. אם פעם כתבתי על היעדר אהבה, אז עכשיו זה על יחסים והמורכבות בתוך המערכת".

יש באלבום הזה גם המון פיוס והשלמה, עם עצמך ועם הסביבה הקרובה שלך, "בן של אבא שלי" הוא כמו המשך והרחבה ל-"2006" שהופיע באלבום "לולה"."כן. המבט שלי על עצמי כילד ועל ההורים שלי הוא יותר 'עגול' היום מפעם. אם פעם היו כעסים בתור מתבגר, באופן טבעי אתה גדל ורואה שהדברים נעשו מאהבה, וכן – יש פה משהו הרבה יותר מפויס. וואלה, אתה אומר שאני מתבגר? אני חושב שאתה צודק. אני פתאום מסתכל על זה ורואה משהו יותר עגול. עדיין יש שירים שאני כועס בהם, אבל הדברים יותר פתורים מבחינתי".

רק דבר אחד נשאר כמעט ללא שינוי והוא הפחד מליפול, שחוזר בלא מעט שירים"הוא תמיד יהיה קיים. הדבר הזה מאד מפחיד אותי ולא סתם אני תמיד לוקח צעד אחורה כשדברים טובים קורים. מפחיד אותי להיות במקום שהנפילה ממנו יכולה להיות חזקה, ואני נבהל מהר. אני שמח על הדברים שקורים בזמן האחרון, אבל יש לי פחד גדול מנפילה. ב'מעליות' הפזמון הוא על חלום שאני נופל בתוך מעלית. היה לי חלום תמיד שאני נופל ומתרסק בתוך מעלית, אז הנה לך דוגמה איך בחלומות מגיע לי עניין הנפילה". האזינו ל"גרמניה" מתוך האלבום החדש:

איפה הכי מפחיד ליפול?"רגשית, לאו דווקא מקצועית. אני מפחד להגיע למקומות של עצב גדול או פחד גדול. אזורים קשים רגשית הם הדברים שהכי מפחידים אותי".

בינתיים, טסה מכה על הברזל בשיא המרץ, ולא מרשה לעצמו להוריד קצב. במהלך החג הוא ייארח את הדג נחש בהופעה במסגרת פסטיבל AHAVA בים המלח, וב-15 במאי יקיים הופעה באמפי שוני שאחריה ימשיך לסיבוב הופעות ארצי עם האלבום החדש. באותה הנשימה הוא מזכיר שמיד לאחר הסיבוב ייכנס לעבוד על אלבום נוסף.

מתכנן להקליט בו דואט עם אייל גולן?(צוחק) "לא נראה לי שאני אתאים".

כתבות שאולי פספסתם

*#