שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ארנון בן דרור, עכבר העיר
ארנון בן דרור, עכבר העיר

"אם תרצו נוכל לחזור בזמן, לחזור למחוזות של שחור, תקופות בלי אור/ אם תרצו נוכל לחזור על ההיסטוריה שוב ושוב הלוך ושוב/ אם תרצו אז ננפץ את הפסלים, נשרוף את הספרים ונעלה את הבוגדים על המוקד/ אם תרצו אז נתקן את ההיסטוריה ונתאים אותה למניפסט הלאומי" (מתוך השיר "אם תרצו")

אלבום הבכורה המבטיח של רננה נאמן, "שנסון לציון", ייצא לאור בקרוב, והוא הרבה יותר פוליטי, ביקורתי ונוקב ממה שהייתם מצפים מנגנית נבל. עם זאת, הוא בהחלט מה שהייתם מצפים מבתו של הקולנוען זוכה פרס ישראל ואיש השמאל ג'אד נאמן. "ברור שהדבר הכי טבעי כשאתה מתיישב על כלי ומתחיל לפצוח בשירה זה 'איי לאב יו באט יו דונט לאב מי'", נאמן אומרת, "אלה הדברים שיוצאים ממך. אבל אני חושבת שזה התפקיד של האמנות – בראש ובראשונה להיות פוליטית, ופוליטית זה לא אומר להתנגד לכיבוש, כשאני אומרת פוליטי אני מתכוונת לנשוך, להיות ביקורתי כלפי העולם, לנסות לפרוץ משהו, לא להיות נוח מדי. גם שיר אהבה יכול להיות פוליטי".את מאמינה שזה משנה?"לגמרי כן. מוזיקה כבר שינתה תפישות של דור. זה יותר קל מלקרוא מאמר ב'הארץ', נגיד. אתה אומר מילים שפונות לשכל, אבל מעביר אותן בצורה רגשית. נראה לי שפשוט יותר קל להקשיב ככה". את הטקסטים הקשוחים נאמן מלווה במנגינות נעימות (בכל זאת נבל), רקידות, משונות על רקע המילים. "אם גם המילים עצובות וגם המנגינה עצובה זה מדכא", היא מסבירה, "ומוזיקה לא יכולה לדכא, היא יכולה להעציב, אבל אם היא מדכאת אותך אתה לא תשמע אותה".תפקיד האמנות להיות פוליטית. רננה נאמן (צילום: אורית פניני)

קולית או שמאלנית נאמן צוחקת שהיא "פוליטית כבר מהגן". "בבית היתה תמיד הבנה שפוליטיקה היא החיים", היא מסבירה, "שההפרדה הזו היא הפרדה מכנית. הייתי רואה חדשות מגיל נורא צעיר, הבנתי מהר מאוד שאי אפשר באמת להפריד בין הדברים, ובגלל זה גם השילוב של אמנות ופוליטיקה מתיישב לי נכון. בתיכון זה נורא מביך להיות שמאלני. אני זוכרת שכל הזמן נאבקתי עם עצמי: מה יותר חשוב – להיות מקובלת או להיות שמאלנית? קולית או שמאלנית?".לקראת סיום הלימודים, אחרי שככל הנראה הכריעה בשאלה, תלתה ברחבי בית הספר מכתב פומבי הממוען למנהל רם כהן, שכותרתו "תיכון עירוני א' לאמנויות הלחימה?", ובו יצאה נגד תפישותיו המיליטנטיות, לטעמה, של המוסד. בשלב הזה החליטה שלא להתגייס והתנדבה לשירות לאומי בעמותת רופאים למען זכויות אדם. שם חוותה גם רגע של התגלות מוזיקלית. "אני ממש זוכרת איך החלטתי לכתוב את השיר הפוליטי הראשון שלי", היא משחזרת, ומזהירה שאולי מדובר בסיפור קיטשי מדי, "זה היה כשהייתי בנבי סאלח בהפגנה. היה שם טירוף מוחלט. פלסטינים זרקו אבנים וחיילים זרקו גז, ואני באיזשהו שלב מרוב פחד עליתי להר וצפיתי בקרב שהתנהל למטה. ואז, בשיא ההתנגשות, פתאום התחיל לרדת גשם, ובתוך חצי שנייה", היא נוקשת באצבע, "כל הדבר הזה נגמר. אלה חוזרים לנגמ"שים ואלה לבתים, כי הרי הם לא רוצים להירטב. זה היה מדהים, עמדתי שם ואמרתי לעצמי שכל מה שהיה צריך זה גשם, ופתאום היה לי כל כך ברור שכל הדבר הזה הוא רק משחק. באותו רגע צץ לי שיר והקלטתי אותו מהר בפלאפון. בסוף יצא שיר גרוע"."ראיתי איפשהו ציור של מלאכים מנגנים בנבל". רננה נאמן:ההיצמדות של נאמן למקומי ולאקטואלי באה לידי ביטוי גם בהתעקשות שלה על עברית, לא בחירה הכרחית באזורים האלה של המוזיקה. "עברית היא שפה קשה מאוד למוזיקה, והרבה אנשים בתל אביב היום מפחדים ממנה והולכים מיד לאנגלית", היא אומרת, "יש משהו בשירים באנגלית שנורא קל להחליק את המילים, אז זה קצת לא משנה מה אתה אומר. בעברית, אם לא מבינים מה אתה אומר זו בעיה. היא שפה חדה. זה מקשה עלי קצת, אבל אני חושבת שכשאני מדייקת בזה, זה יותר מדויק. ואני גם מאמינה שיש עדיין משהו חלוצי בלכתוב בעברית מוזיקה טובה".

לא הבינו מאיפה זה בא אבל החלוציות של נאמן בולטת בעיקר בכלי האימתני שמאחוריו היא מסתתרת. הרומן שלה עם הנבל התחיל כמעט מינקות, והיא מגדירה את הפיקסציה המסתורית שלה אליו כתעלומה. "ידעתי שאני רוצה לנגן על נבל מאז שאני זוכרת את עצמי", היא נזכרת, "פשוט ידעתי את זה ואף אחד לא הבין מאיפה זה בא לי. אני חושבת שאולי זה בגלל שההורים שלי אמרו לי שרננה זו שירת המלאכים, ובטח ראיתי איפשהו ציור של מלאכים מנגנים בנבל, והגעתי למסקנה שאני חייבת לנגן בנבל, עוד לפני שראיתי אחד".הליווי של הנבל את קול האלט המלא והג'אזי שלה הוא שבונה את ההופעות המתמלאות לאט של נאמן. בשתי ההופעות האחרונות שלה התגלתה מעריצה חדשה: נינט. "התקשרה אלי המלהקת של 'דה וויס'. אין לי מושג איך היא שמעה עלי, אבל היא נורא ניסתה לשכנע אותי לבוא לאודישנים, וגם אחרי שאמרתי שאני לא רוצה היא המשיכה להתקשר. יש בתוכניות האלה משהו כל כך מדכא, זה ישר מזכיר לי את הפרק ההוא מ'בלאק מירור'. גם ככה היתה לי סלידה מהתוכניות האלה, אבל אחרי הפרק ההוא בא לי לבכות כשאני רואה 'דה וויס'. לוקחים את המוזר, האאוטסיידר או הפוליטי, וכל דבר הופכים לקליט טלוויזיונית. גם מבחינה מוזיקלית, זה פשוט גרוע. לא משנה איזה שיר הם יעשו, הם יוציאו ממנו את העוקץ".אבל בינתיים, היא מודה, בדרך הישנה והטובה לא קל להביא קהל להופעות, קשה להגיד שתכני השירים שלה מקלים על הקומוניקטיביות. "אני לא חוששת מזה", היא מבהירה, "אבל היה מצחיק מה שקרה בתוכנית של יהודית בן יעקב ב־88FM. היא שאלה אותי על מה השירים, וכשהתחלתי קצת לספר היא ישר עצרה אותי והתחילה להסביר לי שזה רדיו ממלכתי. הקטע הזה שממלכתיות לא יכולה להיות ביקורתית זה פאק שלהם, לא שלי".יותר חשוב – להיות מקובלת או להיות שמאלנית? "אם תרצו":באותה תוכנית הושמעו כמה שירים מאלבום הבכורה שהפיק עבורה בנו הנדלר (בלקן ביט בוקס). אחרי שגילתה שהם קרובי משפחה, העזה נאמן לשלוח לו כמה שירים שהקליטה בבית. הנדלר התלהב, והאלבום הוקלט עוד לפני שהשירים נוגנו בהופעה, וקיבל גוון אלקטרוני. "כל התהליך של האלבום היה מאוד אסוציאטיבי", היא משחזרת, "חוץ מהשירים עצמם, שנשארו פחות או יותר כפי שהם, כל השאר היה די מקרי. בנו לקח סלט של המון הקלטות וסמפולים ופשוט ארג את זה ויצר משהו יפה". הסאונד שהתגבש מאוחר יותר עם ההרכב בהופעות – כלי הקשה, חצוצרה, חליל, קונטרבס וכמובן נבל – נשמע הרבה יותר אקוסטי. לסצנת המוזיקה התל אביבית נאמן לא בטוחה שהיא מתאימה ("אני חושבת שדווקא בתל אביב, עם כל ההילה שלה, יש איזו סלידה מפוליטיות, ואני לא מרגישה שאני הולכת עם הזרם התל אביבי בכלל"), אבל למרות הנשכנות, השטנה ל"דה וויס" ונבי סאלח, גם היא חולמת לראות שירים מ"שנסון לציון" בפלייליסט של גלגלצ. "הרי המטרה בכתיבת שירים פוליטיים", היא אומרת, "זה שישמעו אותם דווקא אלה שזה לא הקאפ אוף טי שלהם. אחרת אין לזה באמת משמעות".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ