40 שנה ל-Harvest: האלבום ששם את ניל יאנג באמצע הדרך

לניל יאנג היו אולי אלבומים מוצלחים יותר אבל Harvest היה המצליח ביותר. מה היה הסוד שלו? ולמה הוא היה זה שהוביל את יאנג לחפש כיוונים מעניינים יותר?

שרון קנטור, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שרון קנטור, עכבר העיר

זה היה ב-1971, השנה הטובה ביותר שידעה המוזיקה. ניל יאנג, אחרי שלושה אלבומי סולו ואלבום אחד עם קרוסבי סטילס נאש ויאנג, דז'ה-וו שמו, ומבחינת מעמדו בהחלט אמן מהשורה הראשונה בצד, הגיע לנאשוויל כדי להופיע בתכנית של ג'וני קאש. יאנג היה אז בעיצומו של סיבוב הופעות אקוסטי מצליח שתכנן להפוך גם לאלבום. אם אתם עדין מחפשים הוכחות לכך שמוגבלות שדורשת פתרון היא יתרון, הרי שהשירים האקוסטים, ובהם להיטו הגדול ביותר של יאנג Heart Of Gold, היו תולדה של פציעת גב שמנעה ממנו לעמוד עם גיטרה חשמלית. » ניל יאנג בישראל - כל הפרטים» ניל יאנג - כל הכתבותאליוט מייזר, מפיק שכבר עבד עד אז עם בוב דילן וג'ניס ג'ופלין, בדיוק פתח אולפן חדש בנאשוויל והזמין את יאנג לארוחת ערב שמטרתה היתה לשכנע את האמן להקליט באולפן הזה את אלבומו הבא. זה היה בשבת, ה-6 בפברואר. לא ידוע מה מייזר הגיש שם לקינוח, אבל יאנג החליט להתחיל להקליט שם עוד באותו הערב. "כל מה שאני צריך זה מתופף, בסיסט ונגן פדאל-סטיל". הי, זה מה שכולנו צריכים. הנגנים הגיעו ובאותו הערב עצמו הוקלטו הערוצים הבסיסיים של השירים הבולטים באלבום. פשוט ככה. ג'יימס טיילור גם קפץ אחר כך ולקח בנג'ו ליד וגם עשה קולות. בקיצור, ליבו של האלבום הוא מופת של ספונטניות כמעט בלתי נתפסת במושגי הקיום הנחשב-לקל-אך-למעשה-מסורבל של ימינו. היתה נאשוויל, והיתה סצנה, והיה זמן והיה מפגש פיזי. טירוף.נכתב בעקבות פציעה. יאנג חושף שיר חדש בהופעה חיה: בגנות השמאלץ הבעיה של Harvest, אם מותר למנות בעיות לאלבום על זמני שגם בזמנו היה בראש מצעד המכירות, היא שני אלבומי האולפן שיצאו לפניו ואחריו. "After The Gold Rush"" שקדם לו ו"On The Beach" שיצא אחריו הם אלבומים יפהפיים המכילים כמות נחמה שמספיקה לחיים שלמים, ובעיקר דומה שבשניהם יש איזו כנות שחסרה ב-Harvest, שכמובן הצליח הרבה יותר משניהם. הבעיה הנוספת של האלבום, או למעשה שתי הבעיות הנוספות, הם שני השירים המבוצעים עם הפילהרמונית של לונדון, כריכי פולק ושמאלץ עם נגיעת פומפוזיה. לא בריא. שני השירים נשמעים, הסליחה עם אוהדי הז'אנר, כמו פסקול של דיסני מהפיפטיז (There’s a world), עם מלים שבמקרה הטוב לא הובנו כהלכה ("גבר צריך משרתת"). חטא הוא גם עצם איגודם באותו אלבום עם השורד היחיד מרעיון האלבום האקוסטי ואחד מהשירים הטובים ביותר לגיטרה אקוסטית מאז ומעולם - Needle And The Damage Done בהופעה חיה ב-UCLA – שילוב שהוא בחזקת מחט לתחת, או במקרה זה תחת למחט. בזכות החיפוש אבל בואו נתרכז בצד הטוב כי בכל זאת חוגג האלבום יום הולדת עגול. מלבד נכסי צאן הברזל שהוזכרו כאן יש ב-Harvest עוד כמה וכמה שירים ששווה להרוג בשבילם, או לפחות לקנות את מהדורת הויניל 180 גרם – Old Man, Alabama, Words – שני האחרונים שייכים לקבוצת השירים החשמליים באלבום שהוקלטו באסם של יאנג עצמו. (כן כן, היו זמנים בהם אם מישהו קרא לאלבום שלו "קציר" יכולת לסמוך עליו שמינימום יש ברשותו אסם ולא נגיד מסעדת שוק או עסק להשכרת ציוד לארועים). שיר הפתיחה, Out On The Weekend מזדחל מהרמקולים בגרוב כל כך בסיסי, איטי, מדויק ונינוח, בום בום טק, בום בום טק – הגרוב שינגן בערך כל אדם שתושיב אותו מאחורי מערכת תופים ותאמר לו: סע. וזה אכן מעין שיר דרכים מוזר, ששורתו הראשונה יכלה בקלות להגזר מ"בדרכים" של קרואק: "נראה לי שאני אסגור סיפור, אקנה פיק-אפ וארד לאל.איי". שריד בודד מהתכנית המקורית ליצור אלבום אקוסטי:אולי זה סוד הצלחתו המסחרית של האלבום השעטנזי הזה. לקנדי עם הקול הגבוה פשוט היה את המפתח לאמריקנה: הדרך, הקאנטרי, חלומות גדולים על טירות גדולות והחיפוש הנצחי אחר (לב) הזהב. על Heart Of Gold ועל הצלחתו אמר יאנג מאוחר יותר: "השיר הזה שם אותי באמצע הדרך. הנסיעה שם שיעממה אותי מהר מאוד אז ירדתי לשוליים. זו נסיעה קשה יותר אבל פגשתי אנשים מעניינים".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ