אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מנטור שמנטור: רמי קליינשטיין מחפש לעצמו כפילים ב-The Voice

עברו כמעט 20 שנה מאז שקליינשטיין העז לסטות מהתלם. מאז הוא מתפקד בעיקר כסמן מרכזי לארץ ישראל הישנה והאשכנזית. סער גמזו מסובב את הכסא לעבר המנטורים של The Voice - טור ראשון

תגובות

אי שם ב-1993 יצא אלבומם השני של רמי קליינשטיין והמועצה – "במסיבה אצל גידו". אפשר היה להתבלבל לרגע ולחשוב שקליינשטיין מעז להעז. באלבום הופיע השורה "כי הארץ מתפתחת כמו הזין שלי" לצד השיר "בן אלף זונות". זמר, מלחין ויוצר מגלה אחרי גיל 30 שגם הזין שלו הוא חלק מגוף היצירה, ואפשר להסתכן ולהכניס אותו לשירים. אבל את הזין הזה כיסה הביפ של הצנזור, וקליינשטיין חזר לכתוב על תפוחים ותמרים. את המוזיקה שלו יש שיכנו פופ, אני מעדיף את ההגדרה Adult Contemporary Music. מדובר באמצע של הצנטרום של הלב של המיינסטרים. מוזיקה שעושה נעים, מדברת על נושאים נטולי מטען קונטרוברסלי, לא מכבידה על האוזן ומתאימה בעיקר למבוגרים. רמי קליינשטיין היה מחובר, מתחילת דרכו המוזיקלית ועד היום, אל הזרם המרכזי. הבחירה שלו כמנטור בתכנית The Voice נועדה לאייש בדיוק את המשבצת הזו – נציגה של "ארץ ישראל היפה", הזיכרון האחרון מימי שלטונה של החונטה האשכנזית בזמר הישראלי. » The Voice - כל הכתבות» המנטורים מדבריםיש משהו ממוסד להחריד במוזיקה של קליינשטיין. היא נקייה ומהונדסת עד הפרט האחרון והקטן ביותר, היא מופקת עד כדי עיקור השמחה הבסיסית שיצרה אותה, היא עושה הכל כדי לא לעצבן אתכם, מכוונת ללטף ולהתחנף. היא מגדירה, מעצם קיומה, מהו המיינסטרים. כל שיתופי הפעולה שלו היו עם מוזיקאים בסגנון הזה, התדמית תמיד הייתה מבוגרת ומיושבת. כאילו קליינשטיין המוזיקאי מעולם לא היה צעיר. הוא הלחין את יורם טהרלב והפיק את ריטה, ניגן עם אלון הלל ושיתף פעולה עם סינרגיה. הכל רשמי, ממלכתי ולא מאיים. הכל צועד לכיוון "אלבום השנה" ו"זמר השנה" של רשת ג'. המוזיקה של קליינשטיין היא פרנסה מוזיקלית בהתגלמותה. אם תצליחו לשרוד בביזנס 30 שנה שלי לעצבן אף אחד ובלי לדרוך על אף יבלת, תגלו שזה מתגמל מאד.ניסה לנסח אמירה מחאתית. חוץ ממך כלום: מחפש את הניקיון אבל זה לא אומר שהוא לא טוב במה שהוא עושה. קליינשטיין פיצח לחלוטין את נוסחת ה-Adult Contemporary וידע להתאים אותה לרוח התקופה לאורך כל שנות הפעילות שלו. ברמת הייצוג השטחי והבנאלי, הוא דיבר ללבבות של אלפי מעריצות ומעריצים. הוא הקפיד תמיד על עבודה בסטנדרטים גבוהים ודאג לשמור על איזון עדין בין סאונד ישראלי והשפעות נוכריות. הוא אפילו הגדיר, בחלק גדול מהמקרים, את הסאונד של המיינסטרים המקומי. סביר להניח שהקרדיט הזה הוא שהביא אותו לכסא המנטור. קליינשטיין יושב על משבצת האמן המנוסה והמעוטר, זה שכבר עמד על הבמות הכי גדולות ועבד על השמות הכי חמים. הוא זה שאמור לייצג את הקונטרה המתדלדלת של הזמר ה"עברי" מול "הים תיכוני". או במילים אחרות, הוא זה שיביא את הקהל האשכנזי והמבוגר אל מול המסך.קליינשטיין השופט מזכיר מאד את קליינשטיין המוזיקאי. הוא מחפש את הקול המצלצל והביצוע המדויק. הוא לוקח לנבחרת שלו את הבחירות הטבעיות והמתבקשות מאליהן. הוא לא מנסה לאתגר את הקונספציה שעבדה לו כל כך טוב כל השנים. הוא רוצה לתת הפקה נקייה למבצע נקי עם שיר נקי ומסר נקי. הכל צריך להיות מכובס, מגוהץ וללא רבב. את אלה שהוא לא בוחר, הוא משחרר עם הערה מלטפת או אפילו חנפנית. יותר מדי פעמים במהלך המיונים שמענו ממנו משפט כמו "את/ה באמת מדהים/ה. רציתי כל כך להסתובב אבל ראיתי את החברים שלי מסתובבים וידעתי שאת/ה בידיים טובות". הוא תפקד בהרבה מקרים כמכונה לסחיטת נקודות על רגש שמאלצי, כששאל (כמובן בעקבות מסר שהעבירה לו ההפקה) את המתמודדים על הרגעים הקשים שעברו בחיים ועל האובדנות שידעו. הוא היה זה שחייך במתיקות עוד לפני שהכסא הסתובב, הוא היה זה שהביא את הישגי העבר הגדולים שלו כסיבה לבחור בו מבין כולם. הוא לא הבטיח מסלול אחר, הוא לא הציע תעוזה. רק את אותו מוצר מוכר וידוע שהורגלנו לקבל ממנו. לא מאתגר את התכנית קליינשטיין, ונבחרת המתמודדים שלו, מסמלים את התמסחרותה של המוזיקה והפיכתה לתעשייה לכל דבר ועניין. הם לא המציאו את זה ולא כפו את זה על אף אחד, הם פשוט הבינו איך עושים בה שימוש בידורי ולא רק אמנותי. אין אצלו כאלה שילכו לכיוונים של התרסה או, רחמנא ליצלן, מחאה. תמצאו שם רפרטואר של מבצעים גדולים ומוצלחים, של הפקות נקיות ומהוקצעות ושל עיבודים דרמטיים ודביקים. היוצא מן הכלל היחידי שכבר זוהה במהלך האודישנים הוא מתן קלי. הקול המעט מאנפף והשירה הלא מדויקת לא מתאימים למודל שקליינשטיין מגייס, אבל הבחירה בשיר קנוני ("איפה את אהובה") וההקדשה שלו למדינה, כנראה הכריעו את הכף. הרומן ביניהם היה קצר מאד - בהזדמנות הראשונה שניתנה לו, קליינשטיין ניפה אותו מהנבחרת. פה לא מעריכים ייחודיות, פה שולט השטאנץ.היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל. מתן קלי:ממפיק מנוסה עם קרדיט עשיר כשלו, אפשר היה לצפות מקליינשטיין לאתגר את עצמו מעט דרך התכנית. יכול היה להיות מעניין לראות אותו לוקח מבצע שדורש ליטוש, ומעבד אותו עם כל היכולות שלו. היה מסקרן לשמוע כיצד זמר מסלסל או רוקיסט יישמעו דרך הפילטרים של קליינשטיין. אפשר היה לחשוב שהוא עצמו ירגיש מספיק בטוח לצאת מהקונכייה שלו, ולנצל את ההזדמנות כדי להרחיב מעט את המיינסטרים הצר והמשמים שלנו. אז אפשר היה לחשוב. לא בשביל זה הביאו אותו. יש במוזיקה שהוא מייצג ומבטיח להביא לתחרות משהו כל כך זקן, כל כך בורגני, כל כך מיושב, שבשביל מה צריך לשיר את זה? אפשר פשוט לקרוא עוד טור של יאיר לפיד או להסתכל בערגה על התמונה של הנכדים ולהיזכר בימים שבהם חשבנו שאנחנו צעירים.

כתבות שאולי פספסתם

*#