רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נוער שוליים: הסיפור האמיתי

בסוף שנות ה־80 היתה נוער שוליים הלהקה הכי מצליחה ומדוברת בפופ הישראלי. ואז, בנקודה אחת מעורפלת, היא התפרקה. 20 שנה אחרי, ניסינו להבין מה קרה שם

תגובות

"הם היו כמו מגנזיום. מגנזיום נדלק באש בוהקת לבנה ואדירה, הוא בוער בטמפרטורה עצומה, אבל אז הוא כבה באותה מהירות", מתאר רונן בן טל, מנהלה לשעבר של נוער שוליים, את תופעת הלהקה. נוער שוליים הוקמה ב־1986 והתפרקה בשלהי 1991. במשך שנה וחצי הם היו הדבר הכי מצליח ומדובר בפופ הישראלי. כעבור שלושה אלבומים וכמה להיטי ענק, התפרקה הלהקה בנקודה אחת מעורפלת, וחבריה התפזרו וניתקו קשר. מרביתם נטשו את תעשיית המוזיקה. הסולן מיקי (מיקיאגי) הירשמן נסוג אל אנונימיות והחל לטפח קריירה כמאפר; הבסיסט ארן אמיר הפך לעורך קולנוע וטלוויזיה; הקלידן קובי פיטרו הפך לד"ר פיטרו (מומחה אף־אוזן־גרון); המתופף רועי שקד המשיך לנגן עם אמנים אחרים (אביתר בנאי); והגיטריסט דודי לוי ("דודי היפה") החל קריירה כמפיק מוזיקלי וכיוצר סולו. בזכות המיניות גם עכשיו, 20 שנה אחרי, נדמה שאין הסכמה בנוגע לסיבת הפירוק. הפערים בין הלהקה לסולן הטרי היו גלויים מתחילת הדרך, אבל נדמה שקולו של מיקי היה הדבק שגרם לשידוך לעבוד. "מבחינה ווקאלית, מיקי הוא עילוי", אומר ארן אמיר, "זה סחף את הלהקה. פתאום הסתובבנו סביב הווקאל שלו. אמרנו שאם הוא יכול לשיר ככה, אז אפשר לעשות המון דברים. זה נשמע כמו ששום דבר אחר לא נשמע אז"."החבר'ה הגיעו מעולם הרוק, ואני הגעתי מעולם של הגל החדש – זה היה הלוק שלי", מספר מיקיאגי, "הייתי מין עוף מוזר עם כל מיני ספייקים בראש ובגדים שחורים. אז הם הבינו שהם קצת תקועים עם השיער הארוך של הרוק, ולאט לאט התאימו את עצמם ללוק שהיה אופייני יותר לשנות ה־80. הם הבינו שאם הם רוצים להתקדם, הם צריכים לזרוק את הרוק הכבד ולהתחבר לדור של הגל החדש".נערי הפוסטר של אופנת גזוז. ציירי לך שפם:"הוא היה די אאוטסיידר. הוא לא בא מלהקות. אנחנו נשמנו את זה מגיל 13. זה היה הכדורגל שלנו – להקים להקות. הוא היה חסר ניסיון", אומר דודי לוי. "היה כבדהו וחשדהו על ההתחלה", מודה אמיר, "הוא הגיע מאוד אקסצנטרי. הוא התפרע מבחינת הלבוש והקול, וזה מאוד מצא חן בעינינו כי הוא מיד תפס את העין, וישר הרגישו שיש זמר על הבמה ולא מישהו מתחבא. תוך שלוש הופעות זה התחיל להישמע כמו משהו אחר לגמרי. השתדרגנו בעשרות מונים". "אני לא יודע עד כמה לכל אורך הדרך הם יכלו לאכול אותי. הייתי די עוף מוזר", מספר מיקיאגי, "זו תקופה גם שלא כל כך דיברו על הומוסקסואליות וכאלה דברים. אני מתאר לעצמי שזה גם משהו שמאוד הפתיע אותם – לא משהו שהם הכירו". דודי לוי דווקא טוען שהמיניות של מיקי לא צרמה ללהקה: "בהתחלה לא היה ברור מה קורה שם. הוא לא דיבר על זה. אנחנו חשדנו, אבל זה לא היה על השולחן. ברגע שידענו, היינו בסדר גמור עם זה. לא היתה לנו בעיה עם זה. היתה קבלה מוחלטת בתוך הלהקה. היינו להקה ליברלית מאוד".אלילי הילדות אלבום הבכורה של נוער שוליים ("נוער שוליים") יצא ב־88'. הוא מכר 1,500 עותקים ונחשב במונחים של אז לכישלון חרוץ. הכישלון הוביל את חברי הלהקה דווקא לנחישות ולדיוק. "היתה לנו החלטה, שלא דיברנו עליה אף פעם בצורה גלויה, שאנחנו חייבים להצליח ואי אפשר אחרת", אומר אמיר. "התרופה שלנו לעניין הזה היתה פשוט לנגן כל יום, כולל ימי כיפור ושבתות. זה היה במשך כמעט שלוש שנים. לפעמים לא קרה כלום ולפעמים היו רגעי קסם. הסיזיפיות של העבודה יצרה להקה מאוד מגובשת שניגנה טוב מאוד, ביחס לזמנים ההם בוודאי". בסיבוב השני החליט בן טל שהוא מוותר על המושכות באולפן והביא את עובד אפרת ואת כל הטקסטים מכותבים חיצוניים. "החלטנו לעשות אלבום פופ ולזרוק את כל הגל החדש. התאמנו את עצמנו לשנות ה־90", אומר מיקי. האלבום "ציירי לך שפם" מכר קרוב ל־80 אלף עותקים - מעמד של דאבל פלטינה - והיה מהאחרונים שיצא בישראל בשלושת הפורמטים: תקליט, דיסק וקלטת. "בכל מקום שאליו הגענו אהבו אותנו וצרחו", מספר דודי לוי על ההצלחה, "לא הייתי יכול להסתובב ברחוב מילימטר. היו מחכות לי עשרות ילדות מתחת לבית בתל אביב. כל החדר מדרגות היה מלא בקשקושים של ילדות. היינו בני 21. חצי חיים אתה רוצה להיות כוכב רוק, ופתאום אתה מקבל את זה. מה יותר מזה? קיבלנו את מה שרצינו". "הבנות רדפו בעיקר אחרי מיקי", מספר אמיר, "התקשורת אז היתה דבר הרבה יותר נאיבי ומטומטם. היו שניים ורבע מדורי רכילות, וזה היה טאבו שלא עוסקים בו. מבחינת החבר'ה והיחסים האישיים שלו, הוא היה הומו לכל דבר. הוא יצא עם בנים, והוא לא הסתיר את זה לשנייה. אבל ברמה הפורמלית זה לא היה ככה. זה היה מגוחך. אני לא ירדתי מהבית למכולת שנה בערך".התחילו כלהקת "גל חדש". לך איתה: 

איחוד? לא מעניין הלהקה החלה להופיע בכל תוכניות הטלוויזיה ששודרו באותה תקופה, ובכלל זה "זהו זה", "הופה היי", "רחוב סומסום" ו"עד פופ". "אני חושב שהייתי הדראג קווין הראשון. מי שזוכר את ההופעות הטלוויזיוניות מאז, ודאי זוכר שבכל הזדמנות הייתי מתחפש לאשה", צוחק מיקי, "הייתי טיפוס מאוד מוחצן, שלא דופק חשבון. מה שעלה לי בראש עשיתי, וכנראה היה בזה קסם מסוים. אני חושב שזה היה המשך טבעי לדור של שנות ה־80 שפעלו בו זמרים כמו בוי ג'ורג' ודוראן דוראן, שהיתה בהם אנדרוגיניות מסוימת"."זה היה אשכרה 'ספיינל טאפ'", אומר אמיר, "ככל שהצלחנו יותר, ככה גם לא סבלנו אחד את השני יותר". ודודי לוי מוסיף: "אף אחד לא תיאר את גודל ההצלחה. זה השפיע על מערכות היחסים בתוך הלהקה בצורה קיצונית, לטוב ולרע. כולם היו בטוחים שהשמש זורחת להם מהתחת, והתחילו כל מיני בעיות שקורות בלהקות שפתאום מצליחות – פתאום לא מסכימים על שום דבר. כל אחד היה בטוח שבגללו זה הצליח. זו היתה ההתנהלות".הלהקה התחלקה למחנות ברורים. "למחנה של מיקי היתה נטייה לפופ ולמחנה של דודי היתה נטייה חזקה לרוק", מסביר לוי, "כל הזמן היה מתח בין שני המחנות, אם ברמה של הווליום על הבמה, אם ברמה של בחירת השירים לאלבום ואם בנוכחות הגיטרות באלבום. זה הגיע למקום קיצוני - שנה וחצי אחרי שכל הזמן היינו בהופעות, בקושי תיקשרנו אחד עם השני". "כבן אדם, אני לא יודע מה אני חושב עליו", אומר מיקי על לוי, "אני זוכר את דודי שלפני 20 שנה. אני לא מכיר אותו היום. כמוזיקאי, הוא תמיד היה מאוד מוכשר וגיטריסט בין המדהימים בארץ. האם אני אוהב את המוזיקה שלו? לא. האם אני אוהב את הקול שלו? לא. אבל אני חושב שהוא מוזיקאי מאוד מוכשר". על החידוש של לוי מהשנה האחרונה ללהיט הישן של הלהקה "ענוג" מיקי מסתפק בדברים: "שמעתי, ובוא נשאיר את זה ככה".» איך נשמעת הגרסה של דודי לוי ל"ענוג"?מתח בין מכנה מיקי למחנה דודי. ענוג:"כתבנו המון שירים, ועל הבמה היינו טובים מאי פעם וידענו לעשות דברים טוב. אבל ברמה האנושית הגענו למקום חולה", אומר לוי, "ועם המקום החולה הזה נכנסנו להקליט את האלבום השלישי". "זה עושה לך את זה" יצא בחורף 1991. החורף והמלחמה גררו תגובה צוננת. בן טל תולה את הצניחה במכירות גם בהיעדר סינגל חזק וגם בכך שבמוחו של מיקי כבר החלה להירקם לה תוכנית הבריחה מנוער שוליים. "השבר קרה כשמיקי הבין שהוא לא רוצה לעשות את זה יותר בחיים", מספר אמיר, "הוא פתאום היה 'אליל הבנות', וזה דיסוננס מאוד כבד בשביל בן אדם שהוא הומוסקסואל. אני חושב שברמה האישית הוא חש שהוא לא יכול לחיות עם הבלוף הזה, וגם ברמה המוזיקלית, הוא הרגיש שזה לא מעניין אותו להופיע מול כל כך הרבה אנשים ולשיר אותם שירים. הוא הרגיש כמו מכונה". "אם לא מתאבדים על זה, זה לא עובד" "אפשר להגיד שאני פירקתי את הלהקה בסוף", מודה מיקי, "היתה לנו ישיבת להקה. המכירות היו נמוכות, ושאלנו את עצמנו מה עושים, ואני אמרתי 'מה שעושים זה מפרקים את הלהקה'. כולם פערו פה. קמתי והלכתי, וזהו. זה היה בשבריר שנייה. קמתי והלכתי ולא ראיתי אותם מאז". "אני ממש לא רציתי את זה יותר. רציתי לצאת לדרך עצמאית", משחזר לוי את סיבת הפירוק. "הרגשתי שאני מחזיק את הלהקה על הכתפיים שלי, עם כל הקשיים שהיא מערימה, ובעצם כל הזמן מקבל בעיטות בביצים"."זה התפרק לבד", אומר אמיר, "התכנסנו במשרד של האמרגן חיים סלוצקי. זה היה אחרי משבר מינורי. לא הוחלט על פירוק, אבל כולנו יצאנו משם בהרגשה שזה נגמר". אבל גם גרסתו של מיקי נשמעת לאמיר הגיונית: "אפשר להנמיך קצת את הדרמה, אבל יש מצב שזה מה שקרה. אני כן יכול להגיד שמיקי הניף את הגרזן פעמים רבות מדי. זה אחד הדברים שמאוד החלישו את הפרויקט הזה. התחושה שלי היתה – לא בכוח, אם אתה לא רוצה, אז לא צריך. להקה לא עובדת בכוח. אם לא כולם מתאבדים על זה, זה לא עובד".הופיעו בכל המקומות האפשריים: "הופה היי", "זהו זה". סיזיפה:לאחר הפירוק ניסה בן טל לשכנע את חברי הלהקה למצוא סולן חדש ולהמשיך. "אמרתי להם 'יותר טוב מזה לא יהיה לכם. הביחד שלכם עושה את העניין. תלכו לבד - לא תגיעו לשום מקום. לא שווה לכם לפרק את זה. תחשבו ענייני'", הוא מספר, "אבל הבנתי שאני לא יכול להיכנס להם לנשמה. אבל בוא נגיד ככה - אם מיקי לא היה מגיע להופעה, אני חושב שכל הקהל היה רוצה את הכסף חזרה. אם דודי לא היה מגיע להופעה, יכול להיות שחלק מהאנשים היו רוצים את הכסף חזרה".ומה עם איחוד? כרגע אין קופצים. "זה צף פה ושם בגלל כל מיני הצעות. אבל לי אישית זה לא נראה משהו עם בשר מבחינה אמנותית", אומר לוי, "אני בטוח שאפשר לעשות כמה קיסריות, אבל זה יהיה קצת משומקום אל שומקום". גם אמיר לא אופטימי: "אילו היה איחוד, אני הייתי מתעקש שלצד השירים הישנים והטובים צריכים להיות גם חומרים חדשים. כי איחוד דביק כזה של להיזכר בימים הטובים לא מעניין אותי בשיט", הוא אומר, "אם כבר, אז עושים משהו חדש. אבל זה כנראה כבר לא יקרה". ומיקיאגי, כרגיל, נחרץ: "זה לא בשבילי. אני במקום אחר ובגיל אחר. לא מעניינת אותי הבמה. אני לא רואה את עצמי בגיל 40 פלוס עומד על במה ושר 'ציירי לך שפם' – זה פתטי בעיני".

*#