שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

סינגל שוט: ליאור נרקיס מצליח איפה שאייל גולן נכשל

בשבוע שאייל גולן מוציא סינגל משמים נוסף, ליאור נרקיס זוכה לתואר "סינגל השבוע" של המדור. וגם: הדג נחש מחאתיים ובית הבובות ממוצעים כתמיד

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל הנדלס, עכבר העיר

קל יותר ויותר להגיע לתודעה הציבורית. הטכנולוגיה המייצרת את הכפר הגלובלי מאפשרת לכל ילד בכל חור בעולם להיות כוכב לדקה וחצי. רשתות חברתיות מפיצות הכל כמו אש בשדה קוצים, וכוכבי האינסטנט מגיעים כמו פטריות אחרי הגשם. השאלה הגדולה היא איזו פטרייה נשרפת באש, ואיזו מצליחה לשרוד את השרפה הגדולה ולהישאר בתודעה. וזה החלק הקשה. כי בשביל להישאר בתודעה הציבורית כדאי שתעשה משהו אחר ממה שעשית עד כה, מה שנקרא להמציא את עצמך מחדש.» סינגל שוט - כל הטורים

גם בעולם המוזיקה זה אחד הדברים הכי קשים לביצוע, והאמנים הוותיקים עובדים שעות נוספות כדי להגיד לנו שהם עדיין כאן. הדג נחש בהחלט עדיין כאן, עדיין בועטים ומחאתיים, ועדיין אנרגטיים וטובים. גם ליאור נרקיס מלמד אותנו שהוא עדיין המבצע הכריזמטי, שיודע פתאום גם לשיר בלוז ולהוציא להיט. בית הבובות בהחלט עדיין כאן, אבל עדיין משעממים וממוצעים לחלוטין, אפילו בעיבודי פסנתר חדשים לשירים הישנים. ואייל גולן עדיין כאן, אבל ממש לא הזמר הלאומי כמו שהוא אוהב לכנות את עצמו, ובלדות הרוק הנוסחתיות שלו כבר מתחילות להימאס.

מספיק: אייל גולן – את אני לא יודע איך ומתי אייל גולן הצליח למתג את עצמו כזמר הלאומי, וכל הכבוד לו על ההישג היחצ"ני הזה, באמת. אבל עם כל הכבוד, גם אם זה היה נכון לתקופה מסוימת, נדמה שזה כבר לא המצב כיום. "את" הוא סינגל ראשון מעוד אלבום חדש (מאז 1995 גולן מקפיד להוציא אלבום כמעט בכל שנה), והוא מרגיש כמו עוד מאותו הדבר מינוס הפוטנציאל הלהיטי. אם בתקופה הגדולה שלו כמות הלהיטים הגדולים הייתה בלתי נתפסת, נראה כי הכמויות הלכו והצטמקו עם השנים. יותר ויותר נדיר ליפול על להיט מבית היוצר שלו, ואם הוא לא היה מפומפם בטלוויזיה יכול להיות שהיינו שוכחים אותו קצת.

"את" הוא עוד בלדה כאילו מרגשת. באמת? אולי ננסה משהו קצת אחר? מבצע עם יכולת ווקאלית כזו חייב לנסות לייצר משהו חדש, להפתיע את הקהל, בטח כשהוא מוציא אלבום בשנה. אחרי אלפיים בלדות רוק איטיות זה כבר מתחיל להיות מאוס ובעיקר משעמם. תבנית היא תבנית, ויש גבול כמה אפשר לרוץ איתה. טלוויזיה זה לא מספיק, הגיע הזמן לבחון כיוונים מוזיקליים חדשים. סינגל השבוע: ליאור נרקיס – תביני ליאור נרקיס הוא טיפוס כריזמטי, וזו אחת הסיבות לכך שהוא מצליח לבלוט בתוך ים המבצעים במוזיקה הים תיכונית. הכריזמה שלו לא מחייבת במה והיא מצליחה לעבור יפה מאוד דרך המוזיקה, גם כשהיא בוקעת מאוזניות. "תביני" החדש לא שונה, וגם בבלדת רוק בלוזיסטית הפרסונה עוברת. זה שיר מאוד קליט, עם מבנה סדור של בתים שבונים את המתח לקראת פזמונים מתפוצצים. הנסיון של תמיר צור עובר בהפקה הפשוטה אבל מדויקת שלו, והשיר עושה בדיוק את מה שהוא צריך. מעל הכל, נרקיס הוא מבצע חד. הוא יודע מה המנעד הווקאלי שלו ומדגיש את המעלות שלו יפה מאוד. זה לא אחד מהשירים הכי גדולים שלו, אבל זה שיר להיטי מאוד, שיר שבעיקר אומר לנו שנרקיס עדיין כאן והוא כאן להישאר.

עדיין בועטים: הדג נחש – קובלנה על מפלגות ישראל הדג נחש קיבעו לעצמם מעמד של מעין להקת מחאה הרשמית. לא כי הם צועקים הכי חזק או הכי טוב, אלא כי הם צועקים באופן קבוע בלב המיינסטרים הישראלי. אז בוודאי שיש משמעות לכך שהדג מוציאים סינגל ראשון מתוך אלבום חדש דווקא שבוע וקצת לפני הבחירות, ומין הראוי שהוא יעסוק בדיוק בנושא הזה. הפעם הטקסט הוא של מאיר אריאל, נכתב לפני מותו כבר ב-99', אבל כמו שאנחנו כל כך אוהבים להדגיש, היום הוא רלוונטי מתמיד. מבחינה מוזיקלית הסינגל הזה בעיקר מלמד אותנו שהסופרגרופ עדיין כאן. עדיין עם סאונד עשיר מאוד בכלים, עדיין מופקים כהלכה על ידי יוסי פיין, עדיין חדים ואנרגטיים, ועדיין פועלים בזירה של המוזיקה השחורה, בעיקר רגאיי. לא, זה לא אחד הלהיטים הכי גדולים שלהם, אבל זו בהחלט הצהרת כוונות לקהל הרחב שאומרת שהדג ימשיכו לצעוק בכל מדורות השבט בתרבות הישראלית, וימשיכו לעשות את זה מאוד מקצועי וטוב. אין לי ספק שגם באלבום הקרוב יהיו כמה להיטים רציניים וכמה ניסיונות מוזיקליים חדשים, כמו שהם עושים בהצלחה בכל אלבום.

שניים סוכר: בית הבובות – סיבובים של חורף אז מסתבר שבית הבובות הופיעו בפסטיבל הפסנתר האחרון, היו הצלחה גדולה וזכו לביקורות אוהדות, או משהו כזה. יכול להיות, אין לי מושג. ריח ההצלחה לא הגיע לנחיריי, ואף הדים של ביקורות מהללות לא נשמעו. כך או אחרת, הלהקה ממנפת בימים אלה בהופעה ההיא לסיבוב הופעות חורפי על טהרת הפסנתר. את סיבוב ההופעות החורפי הם מקדמים, איך לא, עם סינגל חדש, שנקרא "סיבובים של חורף". זה מופלא בעיני שכך נקרא השיר החדש. מילא אם הוא היה מדבר על החוויה של הלהקה בסיבובי הופעות קודמים בחורף (וגם אז זה היה הזוי), אבל השיר הזה בכלל מדבר על משהו אחר. לא בדיוק יודע על מה, אבל בטח שלא על להקה בסיבוב הופעות. ומעבר לכך, ברמה המוזיקלית הוא לא בדיוק מעלה את קרנה של הלהקה. כדאי לציין גם שהוא לא מוריד מי יודע כמה, הוא בעיקר די נייטרלי. נדמה שהשיר הזה עושה פחות או יותר את מה שהלהקה רצתה, וזה להגיד שהיא עדיין כאן, עדיין עושים את הדבר הממוצע הזה שהם עושים, ושהם יוצאים לסיבוב הופעות חדש שייתן למעריצים הזדמנות לשמוע עיבודים מחודשים לשירים שהם אוהבים. אז כן, בית הבובות עדיין כאן. וזה עדיין רוק ישראלי של אמצע הדרך, חסר מעוף ולא מעניין במיוחד, שנדמה שמספק את חברי הלהקה וכנראה גם את המעריצים שלהם. אם זו כוס התה שלכם, אתם מוזמנים להגיע לסיבוב ההופעות החדש ולקבל אותה עם שניים סוכר במקום עם אחד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ