אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זה רק אני והדוז פואה שלי: וידויו של סטרייט שמכור לאירוויזיון

לעמית דקל יש שריטה עמוקה שלא נרפאה עם השנים: הוא מכור לאירוויזיונים. ובניגוד למה שאתה ודאי חושבים גם סטרייט. איך מסתדרים בעולם הדייטים האכזרי כשבבית תלוי לך פוסטר של ג'ינג'יס חאן על הקיר? טוב ששאלתם. הוא כאן כדי לספר

תגובות

"לא כל מי שהומו אוהב אירוויזיון, אבל כל מי שאוהב אירוויזיון הוא הומו" (פתגם עממי)טוב, בואו נוציא את זה אחת ולתמיד, יש פיל בחדר ונהיה לו קצת צפוף. קוראים לי עמית דקל, אני מכור לאירוויזיון ואני, איך נאמר זאת בגבריות, סטרייט. כן, זה שאוהב את השיר הפיני מאירוויזיון 1983 ואוהב נשים (לא בהכרח בסדר הזה).בשנות ה-80 גם אני, כמו יתר עם ישראל, זיפזפתי בין היאבקות חופשית בערוץ הלבנוני לחגיגת השירים האירופית בערוץ הראשון. עקבתי באדיקות פטריוטית אחרי שליח האומה לתחרות, ניקדתי עם אחי ואחותי את ההצבעה הבין גושית המסורתית והקלטתי הכל בקלטות VHS למען הדורות הבאים. בעוד שרוב אוכלוסיית המדינה נרפאה עם השנים מהחיידק האירוויזיוני ועברה לעולם שכולו אם.טי.וי, סירבתי להתחסן מהנגע והמשכתי לחיות איתו בשלום ללא סיבוכים וללא כאבים (פרט לטראומת שרה'לה שרון כמובן). בשלב מסוים, אי שם בשנות ה-90, פלג מסוים בקהילה ההומו לסבית תפס בעלות על התחרות, העניק לו מעמד של קאלט והשאיר אותי ואת אוסף התקליטים שלי לבד במערכה. לא היה פשוט להיות כלוא בארון האירוויזיון כמעט 20 שנה, להבליח מתוכו פעם בשנה לשלוש שעות, ולהזדחל פנימה חזרה עד לשנה הבאה.צפו בטראומת שרה'לה שרון מ-1993:לך תצא לדייטים ותסתיר מהן את חיבתך לפסטיבל הטראש השנתי, תיקח אותה הביתה ותסתיר את הפוסטר של ג'ינג'יס חאן, תפתח את הנושא מולה רק אחרי שבעה דייטים, רגע לפני שאתה מסביר לה ש"זה לא את, זה אני והדוז פואה שלי". לילה אחד חשבתי שזה יכול להיות אחרת. הייתי שם עם האלפים באותו לילה בכיכר, כלומר כשדנה זכתה. חשתי גאווה להיות חלק ממדינה שמכירה גם במיעוטיה ונותנת לי לקחת חלק בחגיגה. אני זוכר את עצמי עומד מול בניין העירייה בשתיים בלילה, מצד אחד רבבות אוהדי בית"ר שחוגגים אליפות, מצד שני אלפי הומואים חוגגים עליזות וביניהם אני (שאוהד בכלל את מכבי נתניה) קופץ למזרקה, ללא חולצה, לצלילי "דיווה". אין ספק, מאוד גברי.אז אולי אף פעם לא רקדתי את "עולה עולה" במקלחת (אני פשוט לא זוכר את התנועות), לא שמרתי את קלטת הוידאו של קדם 1986 במזווה וליבי לא פירפר כשראיתי את אבי טולדנו ברחוב. למרות זאת, אני חי מתחרות לתחרות, מזיז את הראש מצד לצד כששומע את "הללויה" ברדיו, מתהדר בעובדה שאבבא התחילו "אצלנו" (מקום ראשון בתחרות ב-1974) וזוכר בדיוק באיזה מקום סיים השיר הפולני בתחרות של 1994 (שני והגיע לו לנצח!). עם השנים שמעתי שיש עוד כמה חריגים כמוני, מרחפים להם אי שם ביקום האירוויזיוני ומחכים להכרה כחברים מן המניין. גברים סטרייטים גאים עם שריטה קטנה שלא מגלידה, ומציפה בהם את שנות ה-80 העליזות. אם תרצו, סוף עונת התפוזים עם ריטה.הלילה הגדול של ישראל- דנה אינטרנשיונל עם "דיווה":אם נודה באמת, ישנם תחביבים סקסיים יותר מרביצה שנתית מול מקבץ השירים הבינוניים (במקרה הטוב) והקשים להאזנה (במקרה הרע), ועדיין יש משהו בתחרות האנכרוניסטית הזו שמאגדת לערב אחד את כל עליזי אירופה וסטרייט אחד מישראל. "המופע של פרנק נף" עם יובל גנור ועמית דקל בכל שבת 17:00-19:00 ב-88FM.

כתבות שאולי פספסתם

*#