אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בריאן וילסון Vs פול מקרטני: מירוץ החימוש ששינה את פני המוזיקה

סיפור שמתחיל במהפכניות של Rubber Soul ונגמר בשיגעון של Smile. לכבוד יום הולדתם ה-70 של בריאן וילסון ופול מקרטני, עדית אזולאי מביאה את סיפורם של אלבומי המופת שיצרו, זה בהשפעתו של זה

תגובות

"ב-10/4/1967, יום לפני תחילת סיבוב ההופעות, הקלטתי קולות באולפן, כשפתאום, להפתעתי הרבה, נכנס פול מקרטני והצטרף לבריאן וילסון על הקונסולה. ואז, לרגע קט, לשני היוצרים המשפיעים ביותר בעולם המוזיקה היתה הזדמנות לעבוד ביחד. אפשר לשמוע את פול ברקע לועס סלרי, במקום התופים. אני זוכר שהמתנתי זמן רב למדי בין הטייקים, עד שהמשכתי לקטע הבא. בריאן כבר לא התרכז בהקלטות. פול עלה בטוקבק ואמר לי משהו כמו: "טייק טוב, אל". (אל ג'רדין, הגיטריסט של הביץ' בויז, נזכר בהקלטות של "Vegetables" ב-1967)

מדובר בעצם בסיפור אהבה שנמשך כבר שנים ארוכות. סיפור אהבה בין שני יוצרים ענקים, גאונים, שהושפעו זה מזה והשפיעו זה על זה, באופנים שמתחו את הכישרון והטכניקה שלהם עד לקצה גבול היכולת, רק בשביל להתעלות עוד קצת מעל הקצה הזה. סיפור אהבה שהניב לפחות שתי יצירות מופת באורך מלא ועוד כמה שירים בלתי-נשכחים, שנתנו למילה "סינרגיה" משמעות חדשה לגמרי, מלאה לגמרי, משאירים את המאזין עם טעם נצחי של עוד.

מקרטני בתפקיד חייו, אוכל סלרי. Vegetables, שימו לב ב-0:54: יריית הפתיחה ב-1965 שיחררו הביטלס את Rubber Soul. אלבום פורץ דרך, הן מבחינה אמנותית והן מבחינה טכנולוגית. הביטלס כבר היו פופולריים יותר מישו בתקופה הזאת, אבל המשיכו להמציא את עצמם מחדש, לא נכנעים לסיפוק תאוותן של הבחורות ההיסטריות מתחת לבמה. כמה עובדות על Rubber Soul: זהו אלבום הרוק הראשון שהופיעו בו כלים כמו סיטאר ובס עם דיסטורשן ושכלל קטעים בעיבודים תזמורתיים, שחרגו מהמבנה המקובל בתקופה ההיא בשירי פופ; נושאי השירים גם הם התעלו מעט מעל הרומנטיקה הסכרינית המקובלת והרווחית; זהו אחד האלבומים הראשונים שהוקלטו במלואם בארבעה ערוצים (במקום בשניים, כמקובל אז) וזה ללא ספק האלבום הראשון שאוכלס כולו בשירים מעולים: לא "שני להיטים ועשרה קטעים של זבל", כפי שהגדיר המפיק האמריקאי המשפיע פיל ספקטור, אלא 14 קטעים, שכל אחד מהם מלמיליאן. העובדה האחרונה עשתה על בריאן וילסון, מנהיג להקת הפאן-פאן-פאן האמריקאית הביץ' בויז, רושם כביר. "לא ממש הייתי מוכן לשלמות הזאת", סיפר וילסון בראיון מ-2008. "זה הרגיש כאילו כל השירים באלבום מתחברים, שייכים זה לזה, באופן שלא קרה בעבר בשום אלבום. זה הרשים אותי מאוד. אמרתי: זהו זה, זה האתגר שלי עכשיו, לעשות אלבום גדול באמת!".כל השירים התחברו. Michelle מתוך Rubber Soul: 

התשובה של וילסון

הביץ' בויז נחשבה באותם ימים התשובה הניצחת לפלישה הבריטית. ההרכב, שהיו חברים בו האחים בריאן, דניס וקארל וילסון, בן-דודם מייק לאב וחברם אל ג'רדין, הספיק להוציא עשרה (!) אלבומי אולפן בין השנים 62' ל-66'. חלק טובים יותר, חלקם טובים פחות, אבל המכנה המשותף של כולם היה ההרמוניות הווקאליות ורוח הנעורים המתפרצת על חופי קליפורניה. יש סיכוי רב שהלהקה היתה ממשיכה בקו הזה עד קץ הימים, אלמלא האספריציות האמנותיות והטכנולוגיות של בריאן וילסון, האמן האמיתי בחבורה, שנפשו המורכבת הביאה עליו גם כישרון אינסופי וגם תהומות עמוקים. וילסון, מספרת האגדה, חזר הביתה נרגש לאחר שהאזין ל-Rubber Soul ואמר לאשתו, "מרילין! אני הולך לעשות את האלבום הכי טוב בעולם! אלבום הרוק הכי טוב שנעשה אי פעם!". קצת אחר כך הוא הבריז ממסע ההופעות של הביץ' בויז ועשה יו-טרן לאולפנים בלוס אנג'לס, לקיים את הבטחתו לאשתו ולעולם. כמה עובדות על Pet Sounds, שיצא במאי 1966: האלבום כולו הוקלט בשמונה ערוצים, מה שנחשב לסטייט-אוף-דה-ארט באותם ימים; זה היה אלבום הרוק הראשון שעשה שימוש בקולות של חיות, קרן-יער, פעמון אופניים, רכבת, אקורדיון ועוד כמה כלי נגינה לא שגרתיים; למרות שהיה תמלילן בעצמו, שכר וילסון תמלילן צעיר ומוכשר לכתיבת מילות השירים; למרות שהביץ' בויז ידעו לנגן בלא מעט כלים, שכר וילסון נגני אולפן רבים להניח איתם את היסודות של חזונו; אמנם היום ברור שמדובר ביצירת מופת, אבל חברי הלהקה לא ממש השתגעו אז על הניסיונות המוזרים של וילסון; ואנקדוטה אחרונה: ראשי התיבות של האלבום, PS, הם גם ראשי התיבות של המפיק הנערץ על וילסון, פיל ספקטור, ששיטת העבודה שלו, הידועה בשם "קיר הסאונד", היוותה נדבך מרכזי בעבודתו של וילסון. "קיר הסאונד" הוא הטכניקה שמייצרת את אפקט השכבות, הן בקולות והן בכלי הנגינה, ובונה את העושר הצלילי, המזוהה כל כך עם וילסון. אחד משירי האהבה היפים שנכתבו. God Only Knows:

Pet Sounds הוא מהיצירות האלה, שבלעדיהן לא היו יכולות להתקיים כל כך הרבה יצירות אחרות שתפסו להן מקום נצחי בהיכל התהילה של הרוק. Forever changes (Love), Electric Lady Land (הנדריקס), The Piper at the Gates of Dawn (פינק פלויד), ואחרים, הם דוגמאות לאלבומים שהביאו את הרוק לדרגת אמנות והושפעו מהאלבום באופן ישיר. בוב דילן, אלוויס קוסטלו, פיט טאונסנד ואינספור מוזיקאים מתקופות שונות ציינו את ההשפעה שהיתה ל- Pet Sounds על המוזיקה שלהם, ובראש הרשימה הזאת עומד פול מקרטני. האגדה מספרת, שאחרי שמקרטני האזין ל-Pet Sounds, ואחרי שדמעות עמדו בעיניו כששמע את God Only Knows, הוא החליט שהוא ממש חייב להגיע לרף שהציב וילסון, ואולי אף להתעלות מעליו. המציאות מספרת, שהן מקרטני והן ג'ורג' מרטין, המפיק של הביטלס, הודו שניהם ש- Pet Soundsהוא ההשראה והסיבה ל- Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band, שיצא ב-67'. במילים אחרות: אלמלא Pet Sounds, לעולם לא היינו זוכים באחד מנכסי צאן-הברזל של המוזיקה המערבית.השפעתו של וילסון על מקרטני ניכרת גם בקטעים אחרים שכתב לביטלס: Here, There, Everywhere, מהאלבום Revolver  נכתב, על פי עדותו של מקרטני עצמו, בסגנון ביץ'-בויזי קצת אחרי שיצא Pet Sounds. גם The Back Seat of My Car  , שהופיע באלבום  RAM של לינדה ופול מקרטני, היה הומאז' לביץ'-בויז: מקרטני ניסה לחקות באופן די ברור את הסממנים המזוהים עם וילסון, כולל השירה בהרמוניות ווקאליות גבוהות וההבטחה של הבחור לנערתו, שהם עוד יגיעו למקסיקו סיטי. סר פול מקרטני ללא ספק נתן לבריאן וילסון לדבר מגרונו בשיר הזה.  נכתב בהשראת וילסון. Here There and Everywhere:

וילסון פורש מהמירוץ אחרי ההצלחה הגדולה של Pet Sounds החל וילסון לעבוד על הדבר הגדול הבא: Smile. וילסון רצה ליצור אלבום קונספט אמיתי, שכל השירים בו קשורים תמטית ומוזיקלית, ולשכלל את טכניקות ההפקה מ-Pet Sounds. זה היה אמור להיות אלבום מסע בזמן לאורכה ולרוחבה של אמריקה, חונה בנקודות ציון היסטוריות, כמו התיישבות החלוצים על אדמות האינדיאנים, המערב הפרוע ומהפך הרכבות של אמצע הקודמת, עם רפרנסים מוזיקליים ומילוליים לתחנות תרבות מוזיקליות ואחרות בתולדות האומה. ההקלטות של Good Vibrations, שנחשב לאחד השירים היקרים בהיסטוריה, היו אמורות להתוות את תהליך היצירה של האלבום כולו: למעלה מ-90 שעות הקלטה בתקציב של עשרות-אלפי דולרים ועוד שבועות ארוכים של עריכה באולפן היו, פחות או יותר, הדרך שבה רצה וילסון להמשיך לעבוד.יום אחד, בעת שנהג ברכבו, שמע וילסון לראשונה את "Strawberry Fields Forever" ברדיו. מי שנסע איתו סיפר, שוילסון ההמום עצר את הרכב על מנת להאזין לשיר. "הביטלס הגיעו לשם ראשונים", אמר, וניכר שהשיר השפיע עליו מאוד. הביטלס הגיעו ראשונים ליכולות ההפקה שוילסון שאף אליהן, לפסגה האמנותית מתוך שליטה טכנולוגית. "הביטלס הגיעו לשם ראשונים". Strawberry Fields:Smile לא הושלם. וילסון המשיך לבצע ניסויים, שנדמה שלא מסתיימים; חברי הלהקה הביעו התנגדות לפרויקט עצמו, במיוחד מייק לאב; גם מוריי וילסון, האב והמנהל, וחברת התקליטים של ההרכב, קפיטול רקורדס, לא נתנו גיבוי לשאפתנות הזאת, ובנוסף לאלה מצבו הנפשי של וילסון החל להתדרדר והוא החל לסבול מדיכאון ופרנויה. כך למשל, בעת הקלטת "Fire", וילסון היה בטוח, שהמוזיקה  גורמת לשריפות, שהתפרצו בקרבת האולפן.Smile נגנז שבועות ספורים לפני ש- Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band של הביטלס יצא. על מנת למלא את ההתחייבות לקפיטל רקורדס, יצא Smiley Smile, שלא נחשב לפסגת היצירה. מאותו רגע החלו המכירות והפופולאריות של הביץ' בויז לדעוך. כמה כישלונות אמנותיים ומסחריים הספיקו על מנת לשלוח את וילסון לשהות ממושכת של כמה שנים במיטה, עם לא מעט סמים ועודף משקל מסוכן. במשך שנים ארוכות וטיפול אינטנסיבי ממושך ושנוי במחלוקת ניסה וילסון להיחלץ מהמשבר האישי והיצירתי שפקד אותו, ונחל הצלחה של ממש רק לקראת סוף שנות ה-90. ב-2004 עשה וילסון היסטוריה קטנה, כשהוציא את האלבום הגנוז Smile ואף העלה אותו במופע לייב יפהפה ומשובח, שהזכיר לכל מי ששכח למה הוא נחשב לגאון של ממש.נעשה צדק עם האלבום האבוד. Smile בהופעה: 

מבערים שדות מוקשים יחדיו על פועלו של מקרטני אחרי שהתפרקו הביטלס אין צורך להכביר במילים. אפשר להתווכח על האיכות לפעמים, אבל מקרטני שמר על נוכחות יציבה ופעילה במשך עשרות השנים האחרונות, באופן מעורר השתאות. הן מקרטני והן וילסון מופיעים בשנים האחרונות תדיר עם להיטיהם הגדולים, שנכתבו להרכבים שפרסמו אותם. הם שיתפו פעולה בהופעה חיה, שהוקלטה לאלבום open hearts, clear mines, לטובת המאמץ לביעור שדות המוקשים ברחבי העולם, בה כל אחד ביצע מלהיטיו.בראיון מ-2011 סיפר וילסון, שהוא לא מרבה ללכת להופעות, "אבל את ההופעה של מקרטני ראיתי כמה וכמה פעמים. ההופעות שלו מדהימות, משהו בלתי יאומן. אני מדבר איתו לפני ואחרי ההופעה. אני קצת מפחד ממנו, אבל אני מחבב אותו מאוד". מקרטני, מצידו, ממשיך לטעון שהדמעות זולגות מעצמן בכל פעם שהוא מאזין לאחד משירי האהבה הגדולים ביותר שנכתבו אי-פעם.

כתבות שאולי פספסתם

*#