יורודאנס: המסורת העקומה של שירי הכדורגל

גם נבחרות שעוד טורחות להקליט שיר לכבוד היורו עושות את זה על הפרצוף. בועז גולדברג מתגעגע ליורו של פעם, כשרוק היה רוק

בועז גולדברג, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
בועז גולדברג, עכבר העיר

למרות שנבחרת אנגליה מתאפיינת בפאתוס מגוחך, או אולי בדיוק בגלל זה, החיבור הכי עשיר בין מוזיקה וגולים צמח באיים הבריטיים. בבריטניה חיות אינספור אושיות רוק ופופ איקוניות שמחוברות לכדורגל, ולאו דווקא לקבוצות גדולות או ווינריות במיוחד. אנחנו מדברים על דמויות מהשורה הראשונה, עם תודעה של מעמד הפועלים: כוכבי פאנק, אינדי, בריטפופ ורוק כמו האחים גאלאגר, מארק אי. סמית, ג’רוויס קוקר, ניו אורדר, אלטון ג’ון, רוברט פלנט, רוד סטיוארט ועוד. לשם השוואה, דמיינו שבישראל לא רק אריק איינשטיין, שלמה ארצי הצעיר או זמרים ים תיכוניים נובורישים היו מקליטים שירי כדורגל (או שרים בהתלהמות את ההמנון הלאומי באיצטדיון רמת גן) – אלא להקות מאתגרות, צעירות, מהירות, גבוהות וחזקות יותר. אפילו כאלה שלא מחייכות למיינסטרים. דמיינו מוזיקת כדורגל שלא מקפצת בין תלתלי הביסלי של ניר פרידמן ומודי בר און ולא מפלרטטת עם ההלצות הנפלאות של שי נובלמן בשיר הפריק־פולק “בחיים לא נעלה למונדיאל”. דמיינו משהו כמו השיר “גזולינה” של כרומוזום, מטלטל, אנרגטי וחי. עכשיו תשכחו מזה.» יורו 2012 - לכל הכתבות, המידע, המשחקים והפרשנויות» איפה כדאי לצפות במשחקי היורו?» אבי מלר מפרק את גוש היורו» אייל ברקוביץ' לא מתכוון להחמיץ את היורו

אוקיינוס של בינוניות לקראת מונדיאל 1990 הקליטה להקת ניו אורדר (להקת ההמשך של ג’וי דיוויז’ן) שיר בשם “World In Motion”. מספיק לשמוע שנייה מהראפ המגושם שחלוץ הנבחרת ג’ון בארנס נותן שם כדי להפנים עד כמה החיבור בין מיינסטרים לאינדי חזק וטבעי באנגליה. או לפחות היה חזק, כי זה מה שקורה עכשיו: “קיץ אינסופי”, השיר הרשמי של פיפ”א ליורו 2012 הנערך בפולין ובאוקראינה, שייך לזמרת גרמנייה־קאריבית בשם Oceana. מדובר בשיר פופ מצעדים חסר ייחוד באופן קיצוני, שאין בו ולו מוטיב אחד של מוזיקה פולנית או אוקראינית. ולא שחסרות להקות טובות בפולין ובאוקראינה: אחת הלהקות המלהיבות בתולדות אוקראינה היא להקת רוק שנוסדה באייטיז בשם Vopli Vidoplyasova (או בקיצור, “בה־בה”). בה־בה עדיין פעילה, ואתם מוזמנים לצפות ברשת בלהיט שלה “Tanci”. מכל מקום, “קיץ אינסופי” של Oceana משקף מגמה מדאיגה בכדורגל האירופי העכשווי: הכל נהיה אותו דבר. כמה ילדים כבר יצא לכם לראות מסתובבים עם חולצה של צ’לסי ומכנסיים של ברצלונה? סביר להניח שהרבה.הליהוק של Oceana בתור מבצעת השיר הרשמי של יורו 2012 פירושו שיחצני האיוונט בונים על קהל מאוד מגוון מבחינה אתנית. אבל המציאות שונה: הקהל של היורו מורכב בעיקר מאנשי עסקים ומשפחה. כדורגל הוא כבר לא עניין למעמד הפועלים וכבר לא משחק של גברים צעירים ולבנים. רוקנרול, בגדול, הוא דבר של גברים צעירים ולבנים. ואם המשחק הזה כבר לא שלהם, אז גם את הסאונדטרק שלו הם כנראה יאבדו.חסר ייחוד ומוטיבים מקומיים. Oceana:

הכל בגלל יוקו אונו אם תחפשו ביוטיוב, תוכלו למצוא שירי יורו 2012 של שתי נבחרות בלבד: אירלנד ואנגליה. זאת על אף ש־16 נבחרות אירופיות משתתפות בטורניר, בהן ספרד, גרמניה, צרפת, איטליה, הולנד, צ’כיה, דנמרק, פורטוגל ורוסיה. לאור אופיים של השירים החדשים של אירלנד ואנגליה, שקצת מזכירים בסתמיותם את השיר של Oceana, קשה שלא לשאול לאן נעלמו שירים כמו “Tubthumping” המפורסם, מבית היוצר של הלהקה הבריטית המחופפת והאנרכו־פאנקיסטית Chumbawamba, שליווה את מונדיאל 1998. איפה שירים כמו “Football’s Coming Home”, שהקליטו הלייטנינג סידס לקראת יורו 1996?התשובה נעוצה כנראה באותם רגעים מצמררים שבהם רבבות אוהדי ליברפול שרים את “You'll Never Walk Alone” על רקע צלילי ג’רי והפייסמייקרס של 1965. זה קורה עד היום, ומחזיר אותנו אחורה ל־1966, השנה שבה הביטלס החליטו להפסיק להופיע באיצטדיוני כדורגל, כי לא יכלו לסבול יותר הופעות שלא שומעים בהן דבר מלבד צווחות הקהל. כעבור שנים ספורות, כמובן, הטכנולוגיה השתפרה, אבל אז כבר נהנה ממנה גל חדש של להקות רוק בריטיות – The Faces בהנהגת רוד סטיוארט ו־Slade היו המובילות – שפיתחו ז’אנר מוזיקלי חדש: “Arena Rock”. הקטע של רוק האיצטדיונים היה שהוא פנה לקהל די דומה לזה שפקד את אותם איצטדיונים במשחקי כדורגל. זה היה קהל מטורף, צמא לווליום, לריגושים ולאנרגיות אטומיות, שחיפש בנרות משהו אחר כי הוא הרגיש שיוקו אונו גנבה לו את הביטלס. אחרי שבשנות ה־50 היה את אלביס vs. קליף ובשנות ה־60 היו המודס נגד הרוקרז והביטלס מול הסטונס, בתחילת שנות ה־70 בריטניה גילתה עימות חדש: להקת Slade הקשוחה, שזוהתה עם כדורגל ומעמד הפועלים, מול להקת T.Rex של מארק בולאן, שזוהתה עם המעמד הבינוני־גבוה ובתי ספר לאמנויות. אותו מודל חזר בגרסה חדשה בשנות ה־90, כשאואזיס, תומכי מנצ’סטר סיטי אדוקים, נאבקו בלהקת בלר הלונדונית, שאהדה את צ’לסי המתעשרת. תקופת הבריטפופ של הניינטיז היתה הפעם האחרונה שבה עוד היה קול להיות גבר לבן צעיר שאוהב כדורגל. היה שם עדיין קשר ישיר בין כדורגל למוזיקה, קשר שלמעמד החברתי היה בו חלק. הסופר הבריטי ניק הורנבי, בספרו “קדחת המגרש”, מדבר על זה.פעם ידעו לכתוב שירי כדורגל. Chumbawamba: בידור לכל המשפחה זה לא מקרי שג’רוויס קוקר לא הקליט את השיר הרשמי של נבחרת אנגליה ליורו 2012. ברגעים אלו אנגליה עדיין אוצרת תרבות כדורגל עשירה ורב שכבתית, אבל כמו שהחיבור האנגלי בין רוק לכדורגל נחלש, גם אלפי הקבוצות הקטנות והאהובות ייעלמו. הפסקול של הכדורגל העולמי העכשווי מלמד אותנו שהתהליך שעבר על הכדורגל באירופה בכלל ובאנגליה במיוחד הוא הפקעת המשחק מידיו העמלניות של מעמד הפועלים. זה קרה לכאורה מסיבות ביטחוניות – תאונות ואסונות מסוגים שונים הובילו לביטול יציעי העמידה במגרשים – אבל הפך את הכדורגל למשחק של מעמד הביניים, עם אוריינטציה ברורה של בידור לכל המשפחה. הכדורגל התפרק מתת התרבויות שאיפיינו אותו ושאיימו בדרכן על הממשל, או לפחות על הזרם המרכזי. אוליגרכים, יאפים ושאר טרמפיסטים עם שטרות בכיס הכניסו ממד משעמם לכל הסיפור. בהתאמה, ולמרבה הבאסה, גם הפסקול השתנה. היו גם מוזיקאים ישראלים ששרו כדורגל. אלה עשו את זה טוב יותר:

במקום הראשון: שלמה ארצי עם “מ־מ־מ־נ־נ־נ”“אה! בלבל אותו, טלטל אותו, גלגל אותו בקשת...”. זה נשמע כמו שיר מהסיקסטיז, אבל שלמה ארצי ושחקני נתניה בהנהגת מוט’לה שפיגלר הקליטו את הפנינה המבריקה הזאת ב־1971. שנים ספורות לפני גל הקסטות, ארצי והשחקנים רשמו הוכחה לכך שרוק הוא עניין מעמדי, לא עדתי: אפשר להקליט שיר רוק מערבי מעולה גם בקבוצה שחצי משחקניה ממוצא טריפוליטאי.  במקום השני: צביקה פיק עם “הכח זה הכוח” צביקה פיק הגדול, רמת גני גאה ולימים שחקן הפועל יהוד ומכבי רמת השרון, הלחין וביצע שיר גרובי במיוחד לכבוד זכייתה של הכח מכבי רמת גן באליפות לעונת 1973-1972. העיבוד המורכב יחסית התאפשר כנראה בזכות העובדה שהכח קבוצה קטנה. אוהדיה הספורים היו אומרים “אמן” גם על הרבה פחות מזה. במקום השלישי: הרצל קביליו עם “לירושלים הלכתי”הרצל קביליו המנוח, השוער המזמר של מכבי יפו (“עוד שבת של כדורגל”), הקליט ב־1985 שיר בעקבות עזיבתו המפתיעה להפועל ירושלים. מדובר בשאנסון רומנטי, חוליו איגלסיאסי, המשקף את יפו הספרדית של אותם ימים, לפני שיאפים מאותגרי בינה ואסתטיקה הסתננו לשוק הפשפשים ובנו בו קומפלקסים מבוצרים. במקום הרביעי: אריק איינשטיין ומיכה שטרית עם “אדומה שלי”אחרי שהזכיר את קבוצתו האהובה בכמה שירים ואף ביצע שיר המורכב משמות כדורגלנים לכבוד מונדיאל 1990, הקליט אריק איינשטיין, יחד עם יצחק קלפטר ומיכה שטרית שהלחין, שיר קסום בעצלותו (שכל כך רחוקה מהפועל האלימה של היום), המוקדש לאליפות הפועל תל אביב מודל שנת 2000. במקום החמישי: איתן מסורי עם “שלום לך ליגה ארצית”ב־1989, שבע שנים לפני שדידי הררי, אתניקס ואיציק זהר ניסחו את הפורמולה שדירדרה את הכדורגל הישראלי לנקודה שבה הוא מתפלש היום (עם הלהיט הצעקני “צהוב עולה”), הקליט איתן מסורי שיר חמוד שלא נשען על סולמות שעושים בחילה. 

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ