אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מפלצת התהילה: יובל בנאי בן 50

הסולן של משינה התחיל כאנטי סטאר ביישן וצנום והפך לאחד הרוק סטארס הגדולים ברוק הישראלי. לכבוד יום הולדתו ה-50 נזכר סער גמזו ברגעיו הגדולים, עם הלהקה ובלעדיה

תגובות

ב-18 ביולי 1995 נסעתי עם חברים לערד לראות את הופעת הפרידה של משינה. היינו לפני גיוס, עם גיבורים מוזיקליים אחרים לגמרי. משינה היו סוג של זיכרון ילדות טרי שהספיק קצת להחמיץ, אבל עדיין החזיק בתוכו כמה רגעים ששווה לקחת איתנו הלאה. לא מיהרנו להגיע לערד, החימום של טיפקס היה נשמע יותר כמו בדיחה גרועה מאשר תמריץ להקדים ולהדרים. כשהתקרבנו ל"אתרוק" כבר אי אפשר היה להיכנס. במקום הופעה של משינה קיבלנו את אסון ערד. קצת פחות מחודשיים אחר כך עמדנו, באותו ההרכב, מול במת הענק בפארק הירקון. משינה באו להגיד להתראות ושזה לא הסוף, אבל לי זה כבר הרגיש גמור. משינה הייתה שייכת יותר לבנות מאחורינו ששרו בעיניים מצועפות את "בן המלך", ולא לנו, ששיא ההופעה עבורנו היה "הכל התחיל בנאצר". הבחור השדוף הזה על הבמה, זה שלא ממש יודע לשיר ועוד פחות מזה לרקוד, כבר לא היה האנטי-סטאר. הוא היה כוכב ענק. כוכב שסיפורו האישי כרוך בסיפור הלהקה שבראשה הוא עמד ועדיין עומד.» משינה 2012: איך הם נשמעים היום?» "המכונה": משינה נחשפת בסרט דוקומנטרייובל בנאי, שחוגג היום יובל להיווסדו, היה יכול להישאר בצד האנונימי של המשפחה, אם לא היה פוגש את שלומי ברכה. אפשר לומר שבנאי חב לחיבור הזה, טעון ופתלתל ככל שהיה, את הקריירה שלו. ברכה הוא זה שדחף אותו לשיר, למרות שבנאי לא חשב שהוא זמר. ברכה הניע את רוב תהליך הכתיבה בתחילת הדרך של הלהקה. ברכה הלך תמיד קצת רחוק יותר והביא את האדג'. יחד, כבשו השניים כל פסגה במוזיקה הישראלית וקטפו כל תואר אפשרי ללהקה. הם הפכו מחבורת צעירים חקיינים, ללהקה עם אמירה, כיוון ומעמד. וכל זה כמעט בטעות.מאיימים על שלום הציבור את תחילת הדרך המוזיקלית המשותפת עשו בנאי וברכה בצבא. אחרי השחרור היו כל מיני ניסיונות, מוצלחים יותר או פחות, להרים יחד הרכב, אבל חילוקי דעות בין ברכה לבין אורן אליעזרי (גיטריסט שחלק עם ברכה את תפקידי הגיטרות והבס), פירקו את ההרכב רגע לפני ההחתמה אצל שוקי וייס. בנאי, עכשיו בלי ברכה, אבל עם אליעזרי, איגי דיין, אוהד ורסנו, מרק רזניק ורונן בן טל, הקים את "שלום הציבור". זה נגמר בשני שירים מוקלטים, כמה הופעות בודדות והתפרקות שקטה אל תוך השכחה.התפרקו רגע לפני החוזה. שלום הציבור:פגישה מקרית בין בנאי לברכה החזירה אותם לעבוד יחד. המכונה התחילה לזוז, הפעם בכיוון הנכון. אלבום הבכורה שלהם הביא להיטים כמו "רכבת לילה לקהיר", "אופטיקאי מדופלם" ו"עתיד מתוק", וזכה למעמד של אלבום פלטינה תוך חצי שנה. הופעת הנעילה של סיבוב הבכורה שלהם הביאה לפארק הירקון 50 אלף איש. ואז הם נעלמו. חצי שנה של שקט ועבודה על האלבום השני הספיקו לקהל הישראלי כדי לשכוח את משינה. כשהאלבום השני יצא אף אחד כבר לא חיכה להם. אפשר היה לקרוא לזה משבר האלבום השני, אם אלבומם השלישי היה נחשב הצלחה. אבל גם הוא התקשה לשחזר את הישגי האלבום הראשון. אז הגיע יעקב גלעד והקומבינה הישראלית. "גבירותיי ורבותיי", אלבום האוסף שרקח ללהקה, כלל להיטים מאלבומים קודמים ועוד חמישה קטעים חדשים-ישנים, ומשינה שוב הייתה להקת השנה.בזכות הקומבינה הישראלית. בדרך אל הים:

תור הזהב את אלבומם החמישי, "העמותה לחקר התמותה" הם הקליטו ובישלו בשבועיים בלבד. הביקורות היללו, המכירות השתוללו ומשינה התייצבה בקדמת הבמה של הרוק הישראלי. בנאי, הסולן הממושקף והגמלוני של ארבעת האלבומים הראשונים, פינה מקום לבחור קול עם שיער ארוך וסממנים קטנים של רוק סטאר. ההצלחה של האלבום ושל סיבוב ההופעות שליווה אותו אפשרו ללהקה לקחת הפסקה קצרה. סיום החוזה עם CBS אפשר להם גם להתעסק עם פרויקטים אישיים ואחרים מחוץ ללהקה. את הזמן הזה יובל בנאי הקדיש למשפחה, אבל גם שם בקטע אמנותי. לאביו, יוסי בנאי ז"ל, הוא הלחין את השיר "איפה אני ואיפה הם" וגם הפיק, עיבד וניגן בו. בנאי גם הלחין את רוב שירי האלבום "הקברט של מירנדה" של אשתו אורלי זילברשץ. כשחזרו לעבוד כלהקה, הם בחרו לנצל את החירות האמנותית, את המעמד שלהם בשוק המקומי, את פריחתו של הגראנג' בארצות הברית ואת חברת התקליטים העצמאית שהקימו ("זברה"), לצורך הפקת אלבום מהפכני במונחים ישראלים. "מפלצות התהילה" הוא האלבום שבו בנאי הגיע לשיאו. השירה שלו הייתה צבועה בצבעים הנכונים, האנרגיות שלו בהופעות התפרצו כמו הר געש עצבני. השיער שלו נקצץ וחומצן באגרסיביות והוא אפילו הצליח להכתיב אופנה, כשעלה להופעה עם חולצת סופרמן, והפך אותה למצרך המבוקש ביותר במתחם שבין קינג ג'ורג' ושינקין. משינה נראו, וגם נשמעו, כמו מפלצות התהילה.האנרגיות התפוצצו כמו הר געש עצבני. את באה לבקר:הכישלון היחסי במכירות של "מפלצות התהילה" החזיר את משינה אל חיקו של המיינסטרים. חוזה חדש בהד ארצי, גישה "בוגרת" ורגועה יותר, והמון נוכחות של גיטרה אקוסטית ילדו את "שיא הרגש", אלבום שתוכנן כאלבום קונספט כפול, אבל צומצם לתקליט בודד. כל מה שנשאר מהטירוף של "המפלצות" הוא שתי גרסאות טכנו שעשה טוני ברון לשיר "מה אני עושה למעני". הזעם, האנרגיות והדיסטורשן הוחלפו בסיפורים מינוריים ולחנים קלילים. למרות ההצלחה של האלבום, אפשר היה להתחיל ולהריח את הסוף מתקרב. הוא הגיע כששוחרר אלבום האולפן השמיני של משינה, "להתראות נעורים שלום אהבה", והפך לרשמי בהמשך אותה השנה. משינה הודיעו שזה הסוף, אבל זה לא נגמר. הקאמבקים שבאו בשנים שאחרי, הופעות הענק ושני האלבומים ששוחררו אחרי האיחוד זכו להצלחה לא מבוטלת, אבל לא הצליחו לשחזר את ימי הזוהר הגדולים של משינה. הם היו יותר כמו פסיעת דור המעריצים שלהם במורד שדרת הזיכרונות. שדרה מפוארת, רחבה, מנצנצת ומרשימה, אבל לא הדבר האמיתי. כשמשינה החליטו לחזור, מה שנשאר מהרוק הישראלי הוא רק זיכרון נוסטלגי.סיומה של תקופה. להתראות נעורים שלום אהבה:הקול האישי  שנתיים אחרי הפירוק של משינה, יובל בנאי הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו. הוא בחר ללכת אחורה בזמן, אל תקופת השירות הצבאי בלבנון כחייל בחיל התותחנים. השיר שכתב על אותה התקופה, "לא יכול לעצור את זה", הוא המקבילה המוזיקלית ל"בופור" ו"ואלס עם באשיר". בנאי מתעמת מחדש עם הקונפליקטים הרגשיים והזהותיים של בחור צעיר במצב מלחמה שאינה שלו. חלק מתהליך ההתבגרות שלו כאמן, ניכר בשילוב טקסטים של אלכסנדר פן ("רחוב העצב החד סטרי"), רבינדרנת טאגור ("אני זוכר", שתורגם על ידי פועה שליו-תורן) ונתן זך ("אהבה של שני אנשים"). העומק, ההתחבטות המוסרית והביקורת החברתית שהיו ב"לא יכול לעצור את זה", לא מנעו ממנו להפוך לשיר המוכר ביותר באלבום. ה"בופור" של המוזיקה הישראלית. לא יכול לעצור את זה:בשלושת אלבומי הסולו הבאים שלו (רש"י דאב, נשאר במקום, מעבר להרים) הצליח בנאי לשלב לא מעט להיטים, אך נכשל בלייצר לעצמו מעמד של מוזיקאי עצמאי. הוא היה ונשאר סולנה של משינה. גם אם זה לא נשמע ככה, זה בוודאי אחד הסטטוסים הכי נחשקים במוזיקה הישראלית. בנאי היה בקדמת הבמה כשדברי הימים של הרוק הישראלי נכתבו מחדש. יחד עם חבריו ללהקה המציא את עצמו לא פעם מחדש והביא בשורה אמיתית לרוק הישראלי. יכול להיות שבכלל אין דבר כזה שנקרא הצד האנונימי של משפחת בנאי. וטוב שכך.

כתבות שאולי פספסתם

*#