אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה מניע את ההיפ הופ הישראלי?

התפוצצות ההיפ הופ והראפ בשנות האלפיים הובילו את אורי דורצ'ין להתחקות אחר התופעה. יצא מזה ספר (ודוקטורט)

תגובות

אורי דורצ'ין נראה כמו האדם הרחוק ביותר מחובב ראפ והיפ הופ ממוצע. קיבוצניק גבוה וממושקף בן 41, נשוי+2, שקט וצנוע הליכות. אה כן, ועכשיו הוא גם אוחז בתואר דוקטור, בזכות מחקרו הסוציולוגי־אנתרופולוגי על ההיפ הופ הישראלי, שמוצג בספר החדש "זמן אמת" (הוצאת רסלינג). במהלך השנים 2003 עד 2007 בחן דורצ'ין עשרות מופעי ראפ, תוכניות רדיו וטלוויזיה, מעגלי פריסטייל ופסטיבלים ברחבי הארץ וראיין רבים מהנוגעים בתחום: ראפרים, די.ג'ייז, אנשי תקשורת ותעשייה, הכל כדי לבדוק אם בכלל יש חיה כזאת "היפ הופ ישראלי", או שמא מדובר רק בחיקוי מקומי לז'אנר הפופולרי שנוצר מעבר לים.איך נולד הרעיון לכתוב את עבודת המחקר על היפ הופ ישראלי?"במשך שנים רבות נמניתי עם קבוצה קטנה ודי מגובשת של חובבי רגאיי. בין השאר ערכתי ושידרתי רגאיי בתחנות רדיו אזוריות. בשלב מסוים, בעיקר במחצית השנייה של שנות ה־90, יותר ויותר חובבי היפ הופ נמשכו אל מסיבות הרגאיי וביקשו לתת מקום למוזיקה שלהם, שלפעמים אפילו לא ידעו עדיין לכנות בשם. גם בקרב היוצרים היתה זליגה בין שני הסגנונות: פישי, סאבלימינל, צ'ולו, ג'רמי קול חבש וסילברדון חיברו את הרגאיי והראגאמאפין למה שהלך והתגבש כמעין סצנה מקומית של היפ הופ. בתחילת שנות האלפיים חיפשתי נושא למחקר שלי באוניברסיטת בן גוריון - והתפוצצות הראפ באותן שנים בארץ נראתה לי כמו תופעה מרתקת למחקר". זליגה בין הרגאיי להי הופץ אורי דורצ'ין (צילום: יח"צ) דעתך על הז'אנר ועל הראפרים הפועלים בו השתנתה תוך כדי או בעקבות העבודה?"האמת היא שלא היתה לי סטיגמה. היה ברור שהראפרים עושים עבודה בשני מישורים מקבילים, האחד פועל על פי תכתיבים או מוסכמות של הסגנון, והשני מחבר את המוסכמות לשיח שהוא באופיו מאוד אישי ומקומי. כמי שבא מתחום הרגאיי וכמי שהרגיש שהסגנון המאוד לא ישראלי הזה נוגע בנימי נפשו, לא היתה בי שום נטייה להסתכלות צינית על ההתרחשות. זה לא אומר כמובן שאהבתי את כל מה שנעשה או שהערכתי הכל באותה מידה".אם היית צריך לאפיין את ההיפ הופ הישראלי בפני מישהו שהגיע מארץ אחרת, איך היית עושה זאת?"הייתי מציג בפניו תחילה את כל ההיבטים הייחודיים לחברה בישראל: עם עתיק שהתגבש במסגרת מדינת לאום מודרנית, מדינה המגדירה עצמה יהודית אבל כוללת גם אזרחים לא יהודים, קולקטיב יהודי שהוא חברה מולטי אתנית, חברה מזרח תיכונית התופסת עצמה כחלק מהעולם המערבי, חברה שהתרגלה לחיות במדינה ללא גבולות מוסכמים ומוגדרים. ההיפ הופ בישראל נותן ביטוי לכל הסתירות והמתחים האלה. לכן, לטוב ולרע, הוא לא דומה - ולא יכול להיות דומה - למודל המקורי, האמריקאי".שתף אותנו בכמה רגעים הזויים שחווית במהלך המחקר."כאלה לא חסרים. כל המתנה לפתיחת הדלתות ברחבה של איזה מועדון מצאה אותי מסתופף בחברתם של מי שהיו יכולים - כמעט - להיות הילדים שלי. זכורה לי הופעה של ההרכב הערבי DAM בתיאטרון הערבי בחיפה שבה אני היהודי היחיד, לא מבין אף מילה, המנחה אומר משהו על חסן נסראללה וכל הקהל גועה בצחוק ומוחא כפיים. מאוחר יותר התברר לי שהוא בסך הכל אמר שכולם אומרים לו שהוא דומה לחסן נסראללה. ב'עיר הבירה' בחיפה, רגע לאחר סיום מלחמת לבנון השנייה, במת ההיפ הופ נתנה פורקן לכל הלחץ, הפחד והשנאה שהצטברו במשך שבועות המלחמה. האווירה היתה לאומנית ובוטה, והיה די עצוב לראות את ההיפ הופ ממלא את הצורך הזה. וגם, הבארבי מארח את מתיסיהו ואני בתוך קהל שרובו ככולו צעירים עם כיפה שרוקדים במעגלים".הראפר כחדשן בתחום התרבות והמוזיקה. כלא 6:האם אתה, כאדם פרטי, מאזין בכלל להיפ הופ ישראלי?"לא. אבל למעשה אני לא מאזין להיפ הופ כלל. הקפדתי לעשות זאת לצורך למידה והיכרות, אבל אני לא מאזין להנאתי. כנראה נחשפתי למוזיקה הזו מאוחר מדי, והווייבז שלי כבר מכווננים לאוף ביטס של סווינג ורגאיי. זה לא אומר שאני לא יכול להעריך חלק גדול מהחומרים, גם אם לא את כולם".האם מצאת מאפיינים משותפים בין כל היוצרים והאמנים?"בהחלט. כולם תופסים את יצירתם ומצדיקים אותה באופן שבו היא מסוגלת לתת ביטוי מהימן למחשבות, לאמונות, לכעסים וליצרים. למעשה, מתקבל הרושם שמי שעושה כאן ראפ שלא לצרכים האלה, מבזבז את הז'אנר או לכל הפחות גורע ממנו את הערך המוסף שיש בו. הראפרים המקומיים, עד האחרון שבהם, רואים את עצמם כמי שמחויבים לאמירה חברתית כלשהי. לכן, גם אם הם אינם חולקים עמדות זהות, הם עדיין יכולים להעריך את האומץ והכנות שבאמירת דברים מפורשים".ניתחת לא מעט טקסטים בספר. תן לנו כמה שורות שאתה הכי אוהב או הכי חשובות או מייצגות  משירי היפ הופ ישראליים."הדבר שהכי הרשים אותי לא היה דווקא האמירות החברתיות־פוליטיות, אלא הכרת היוצרים בערך החדשנות ביצירתם. ביטויים כמו 'מוזיקה לדור החדש' ו'מלחמת מיקרופון הזהב' של שב"ק ס', 'בא לשכונה דיבור חדש' של כלא 6, 'סאב מדבר אס.אם.אס, אתם מדברים יונות דואר' של סאבלימינל, 'זמרים נשמעים כמו הקאמבק של סקסטה' שלך - כל אלה באים להציג את הראפר לא כלוחם לצדק חברתי, אלא כחדשן בתחום התרבות והמוזיקה. בשיר 'מלחמת פופ' הצהיר קוואמי שהוא מוכן ללכת רחוק בשביל הפופ שלו, ואני לגמרי מאמין לו כשהוא אומר שהמלחמה הזו היא לא צחוק".מוכן ללכת רחוק בשביל הפופ שלו. קוואמי:מי לדעתך הקהל שיקרא את הספר או שצריך לקרוא את הספר?"זהו ספר עיון שמנסה להיות נגיש לקהל רחב של אנשים חושבים. באקדמיה יקראו אותו אלה שעוסקים בממשק שבין חברה, מוזיקה וביקורת התרבות. אבל אלה הם בבחינת קהל שבוי. פחות חשוב הקילומטרז' שיעשה הספר בספריות האוניברסיטאיות, הייתי רוצה לראות אותו מתגלגל מחוץ לספריות האלה. הייתי רוצה שאנשים שהיפ הופ ומוזיקה בכלל קרובים ללבם ייחשפו לדילמות שמעלה הספר, יחשבו עליהן, יתווכחו עליהן ויבקרו אותן ואולי גם אותי. בקיצור - הספר אמור לעורר דיון, זה תפקידו וזה תפקידי כחוקר".

כתבות שאולי פספסתם

*#