אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להיראות כמו טמבל זה מגניב: פרידה מאדם יאוך

גם בשיא ההצלחה שלהם, הביסטי בויז לא לקחו את עצמם ברצינות. פרידה מאדם יאוך, שהלך לעולמו ממש בטרם עת

תגובות

מחשבה קצת אנוכית לאור הנסיבות, אבל קשה לי להאמין שכבר לעולם לא אזכה לראות את הביסטי בויז בהופעה. לפני שבוע איבדו השלישייה את אחת הצלעות שלהם – אדם יאוך (MCA), שנפטר בטרם עת מסרטן, בגיל 47. לצד הבדיחות על כך שרק ראפר יהודי יכול למות מסרטן, מדובר באמת ובתמים באבידה משמעותית לעולם המוזיקה, בייחוד עבור כל מי שגדל בשנות ה־80 וה־90 וחווה בזמן אמת את סוג האנרגיה הבלתי ניתנת לשחזור שהביסטי בויז הביאו איתם. ולמרות שיש מתחזים רבים שטוענים לכתר הזה – על הביסטיז באמת אפשר לומר שהם יצרו ממקום אותנטי ונשארו נאמנים לעצם לאורך כל הדרך. הסיפור שלהם, מבחינת האיקוניות שלו, הוא וריאציה מעניינת ומורכבת יותר של הסיפור של אלביס. כמוהו, גם הם כלי תיווך שדרכו מהפכה מוזיקלית שחורה הפכה גם לאמנות לבנה, וכך חדרה אל לב המיינסטרים. מה שמסמל את האיחוד הזה יותר מכל הוא החתמתם בלייבל Def Jam שהוקם על ידי ראסל סימונס, שחור מסצנת ההיפ הופ, וריק רובין, חובב איי.סי.די.סי לבן. הביסטי בויז צמחו מתוך מסורת של פאנק לאחד מהרכבי ההיפ הופ המצליחים של תקופתם. השילוב הזה ניכר גם במוזיקה שלהם וגם באופן שבו הם התלבשו, כמו שילוב של ז'קטים מעור עם שרשראות זהב וטבעות בלינג. אבל כל זה נעשה מתוך קריצה מודעת: מבלי לנסות להיות פאנקיסטים של ממש (הם חנונים מדי) או ראפרים של ממש (הם לבנים מדי ויהודים מדי). כלומר הם לא ניסו להיות הדבר האמיתי, אלא השתמשו בסמלים האלה בצורה מוגזמת וחצי בצחוק. את כובע הבייסבול הם לא לבשו על הצד כמו ראפרים מן המניין, הם לבשו אותו כמו ילדים חנונים לבנים שמשחקים בייסבול. אפילו בזה הם לא ניסו להסתיר את מי שהם: הכי אמריקה הלבנה שיש.נשארו נאמנים לעצמם. So What Cha Want:המוזיקה של הביסטי בויז תמיד היתה בו בזמן מאוד אינטליגנטית, אבל גם מלאה בהומור עצמי. לעומת ראפרים לבנים אחרים שניסו לשחק אותה הריל דיל, כמו אמינם למשל (מתוק, סלים שיידי האמיתי הוא לא בלונדיני), אצלם זה תמיד בא מתוך מקום של צחוקים. כל עניין התדמית הרצינית, שהוא אחד מאבות המזון של כל כוכבי הרוק, מעולם לא היה משהו שהם ניסו לספק. הם גם מעולם לא ניסו להיות רול מודלס, במובן הקלאסי של המילה, גם כשהיה להם מה להגיד – איזה מסר – הם עשו זאת ללא יומרה ובגישה קלילה שאומרת שאתם יכולים להקשיב רק אם בא לכם, אבל אתם יכולים גם רק להאזין למוזיקה. הם הבינו שהם ילדים, חצי חנונים, פשוטים, מברוקלין, וככה הם גם צריכים להיראות. הגישה הזו היא אחד הדברים שהפכו אותם למה שהם. בתקופה שכולם נורא עשו מאמץ להיות רציניים, הם עשו שכונה, וזה עבר גם במוזיקה שלהם וגם בתדמית שהם יצרו לעצמם, כולל מבחינה אופנתית. אם הרכבי היפ הופ אחרים אימצו לעצם מותגים ספציפיים בקטע הצהרתי, אז הביסטי בויז עשו את זה על הדרך, אולי אפילו בחוסר מודעות. למשל בזמן שראן די.אם.סי עשו עניין גדול מאדידס, הביסטי בויז הלכו באופן בלעדי עם פומה (סוג של אנדרדוג), אבל רק מי שבאמת התאמץ הבחין בכך. זה לא שלא היתה להם השפעה אופנתית, אבל היא היתה מעודנת, וחלק מהאג'נדה שלה היתה שאתה יכול להיות סופר מצליח, למכור מיליון אלבומים ועדיין להיראות מגוחך. המסר האופנתי שלהם, כמו בכל דבר אחר, היה בסופו של דבר: תהיה עצמך, תתלבש איך שאתה רוצה, רק אל תנסה להיות מישהו אחר, אלא אם זה בקריצה מודעת. סוג של לעשות את המעשה ולבטל אותו באותו הזמן.אל תתנו לג'קט להטעות אתכם. Fight For Your Right:יאוך, במובן מסוים, היה הרציני בטריו. בודהיסט ובמאי וידאו מלא חזון (תחת הפסבדונים נתנאל הורנבלואר), שחתום על חלק נכבד מהקליפים של הביסטיז והסרט "Awesome: I Fuckin' Shot That!", שהקדים את עידן היוטיוב. לעומת הלוק השובב של שני חבריו להרכב, יאוך פלירטט עם מראה הפריטי בוי, שכלל בלורית ומעיל טייסים אה־לה בון ג'ובי, מה שלרגע יכל לגרום לך לעצור ולחשוב שאולי הוא רציני בקשר לזה. לפחות עד שראית אותו מתנהג כמו טמבל. אני באמת לא מאמינה שכבר לעולם לא אראה אותו בהופעה.

כתבות שאולי פספסתם

*#