האקדמיה לביטלס: להתאהב כל פעם מחדש

זו הפעם הרביעית שמתכנסת באוזןבר האקמיה לביטלס ונוברת באלבומי האולפן המיתולוגיים. אורי משגב מספר איך זה התחיל ולאן זה הולך

אורי משגב, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי משגב, עכבר העיר

"יש כאן היסטוריה שלא ניתן להעריך בכסף. בעוד דור או שניים, כשילד רדיואקטיבי מעשן סיגר יעשה פיקניק על כוכב שבתאי ישאל אותך: 'מה היה כל הרעש הזה סביב הביטלס?', אל תנסה להסביר לו על השיער הארוך והצרחות, פשוט תשמיע לו כמה רצועות מן האלבום והוא כנראה יבין לבד. ילדי שנות האלפיים יקבלו דרך המוזיקה את אותה תחושה נפלאה וחמימה שאנו חווים כיום".את השורות הללו, ועוד כמה באותה רוח, כתב דרק טיילור לפני 48 שנים. טיילור לא היה דוקטור לעתידנות ואפילו לא מבקר תרבות. כשהביטלמניה יצאה משליטה, הוא פשוט נשכר על ידי בריאן אפשטיין כדי לשמש כקצין העיתונות של הביטלס. כשלקראת סוף השנה, כמו באלף ואחת הזדמנויות אחרות, החליטה הלהקה לעשות משהו בפעם הראשונה בתולדות הרוק־פופ ולהוציא תקליט חדש כשהוא ארוז בעטיפת קרטון כפולה, התבקש טיילור ללוות את האלבום בטקסט קצר. היום מתברר שהוא היה נביא. לפחות בתחומים החשובים (תמיד האמנתי שחקר החלל ושיגור חלליות מאוישות אליו אינו נמנה עמם).עובדים על Beatles For Sale:מה שטיילור זיהה במהלך 1964 הוא שהלהקה ששילמה לו משכורת חודשית הפכה לתופעה חד פעמית, פורצת גבולות של גיל מקום, לאום וגזע. הוא כתב בדיוק את הדברים הללו בתוך העטיפה של "Beatles for Sale". בחודשים האחרונים, מאז שאנשי האוזן השלישית, האוזןבר ואני השקנו יחד את אקדמיית הביטלס השנתית שלנו, אני מבין אפילו עוד קצת כמה הוא צדק. בצהרי שישי, אלפי קילומטרים מליברפול ומהקאברן, מתכנסת לה חבורת אנשים בני שבע עד 70 בין כותלי מועדון הופעות. על הבמה מרצה אובססיבי בכל קנה מידה, שחופר בלהט סביב אירועים ושירים שבאו לעולם עשר שנים לפני שהוא בא לעולם. על המחשב לידו סיידקיק מופרע לדבר בזכות עצמו – טל שגיא, עורך כבד ראש בחברת חדשות, שהתחתן כשהוא לבוש בחולצה שבה הוא מככב בווריאציה על עטיפת "לילה של יום מפרך". מצדו השני ממתינות לתורן הריקנבקר או הגרטש של פריק אחר – אריה רזיאל, מהנדס אלקטרוניקה בבוקר וגיטריסט בחסד בלילה, שמגיש ומדגים פינת אורח קבועה על היבטים קריטיים של נגינת הגיטרות באלבום הנדון. אין גבול לתשוקה ששורפת את המקום; במקום להישחק, באדיבות אוקיינוס של ספרות מחקרית וסרטוני וידאו שהונגשו לרשות הציבור בעשור האחרון, היא רק מתעצמת.אל תאמינו ללנון. I'm A Loser:אני זוכר מצוין איך הכל התחיל: שעתיים אחרי הרצאה אמוציונלית במיוחד באוזןבר לציון עשר שנים שעברו ממותו הפיזי של ג'ורג' הריסון (הוא לא מת באמת, רק החליף פוזיציה), נקשו על דלתי מנהל השיווק של האוזן אסא אופק ומנהל ההופעות משה מזרחי, בעצמם שני ביטלמניאקים חסרי רסן, ובדקו בזהירות אם יש מצב לאקדמיה שנתית, כזו שתתכנס אחת לחודש ותחקור לעומק ועל פי סדר כרונולוגי את אלבומי האולפן של הביטלס. אחרי חרדת קודש קצרצרה אל מול חשיבות המשימה, הבנו שלושתנו שאין בכלל ברירה. אחרי הכל, עברו בדיוק 50 שנה מאז "Love Me Do", הסינגל הרשמי הראשון. מה שלא ידענו אז זה שההתכנסות החודשית הזו (שכבר הספיקה להכפיל את עצמה עקב הביקוש) תהפוך לעוגן שנותן לכל יוזמיה ומשתתפיה טעם נוסף לחיים. בינתיים היא גם גורמת לנו להתאהב מחדש דווקא באלבומים הראשונים ופורצי הדרך. בשישי וראשון הקרובים נדבר על "Beatles for Sale", לטעמי השלם והמושלם ביותר בחטיבה הזו, דווקא בגלל הסיפור המרתק שמסתתר מאחורי הקלטתו. לנון אמנם מצהיר כבר ברגעיו הראשונים של האלבום "אני לוזר!", אבל כולנו יודעים שבניגוד לשמעון פרס, הוא והלהקה שלו כתבו אז ומאז את סדרת הניצחונות הגדולה ביותר בתולדות התרבות הפופולרית. נורא כיף לנו להתכנס בצלה.

אקדמיית הביטלס של האוזןבר, פרק 4 - "Beatles for Sale". ו' 11.5, 14:00; א' 13.5, 20:00. 35-40 שקל.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ