אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רוגל אלפר ורם אוריון: "אף פעם לא לקחנו את עצמנו מאוד ברצינות"

שותפות, התברגנות והשפעתם על יצירתו של מתי כספי - רם אוריון ורוגל אלפר, שני בני 44 שמתחזקים חברות מגיל 12, בשיחת נעורינו לאן

תגובות

רם אוריון: היום חג גדול למדינת היהודים. אני מכיר היטב את היכולת שלך לאלתר שירים מהאוויר על כל נושא שתידרש אליו ובכל זאת - באלבום הסולו שלך וגם בגוף עבודתנו המשותפת, שכוללת מאות שירים, אין אחד שמוקדש לחג החשוב הזה. אפשר לבקש כמה שורות לכבוד עצמאות המדינה? רוגל אלפר: נכון, מוזר מאוד שמעולם לא הקלטנו שיר לכבוד יום העצמאות. בזמן האחרון אני מנגן המון בפסנתר. הרבה יותר מאי פעם. ובראשונה זה זמן רב יוצאים לי שירים, נשפכים ממני, מנגינות מעניינות עם מבני אקורדים טיפה מוזרים בגלל שאני לא ממש יודע לנגן בפסנתר ולכן מסוגל להפתיע את עצמי. והמילים די ממולמלות, פה ושם מבליחה שורה ברורה, אבל הכיוון הכללי די דיכאוני, וגם - מה שמפתיע אותי – באנגלית. לא נראה לי שייצא ממני עכשיו שיר ליום העצמאות.רם: זה אומר שלראשונה מאז “פסיכופט צעיר” מצטברים אצלך שירים כתובים ומולחנים? יש מחשבה על להקליט אותם? להופיע?רוגל: כן. זה בדיוק מה שזה אומר. עברתי תהליכים מאוד דרמטיים בחמש השנים האחרונות, והם סוף סוף באים לידי ביטוי ביצירה מוזיקלית. כבר אין לי ספק שארצה להקליט את החומרים האלה, ושארצה להופיע איתם, ואתה כמובן תשמע ממני בעניינים האלה, כי יכול להיות שארצה רק אותך לצדי. יש פה איזו פריצת דרך בנגינת הפסנתר שלי, ומעניין אותי מאוד לשמוע אותנו בתור הרכב של גיטרה ופסנתר. תמיד אהבתי אלבומים שנכתבו בזמן קצר ושעוסקים בחוויה פרטית שבדרך כלל קשורה לאהבה, או לאהבות, וזה מה שיוצא ממני עכשיו. אני חושב שהעמדה הרגשית שלי כאן מאוד חשופה, הרבה יותר מאשר בפסיכופט צעיר הראשון. נדמה לי (ואני חושב שאתה היחיד שיכול להבין למה אני מתכוון) שאף פעם לא הרשיתי לעצמי לנצח במוזיקה. כלומר, אף פעם לא נתתי לעצמי להישמע במלוא אוני. פה ושם כשאני מצליח, בדרך כלל לבד לגמרי, זה ממש מפחיד אותי. אני צריך איזה מכשיר הקלטה נייד, יש שירים חדשים ואני פשוט פוחד לשכוח אותם. הכי טוב זה רדיו־טייפ ישן. אני בונה עליך שיש לך משהו כזה, אני צודק?רם: אתה יותר מדי צודק. ב”צודק” אני מתכוון לזה שלא רק שיש לי רדיו־טייפ ישן - יש אצלי את אותו אחד שעליו הקלטנו באייטיז את הגרסאות המופרעות שלנו לשירי תעמולת בחירות, לפרסומות למכוניות ולשירים פיקטיביים של אהוד בנאי. ב”יותר מדי” אני מתכוון לזה שכדי להשתמש בו עכשיו, ביטלתי בו את כל מערך הפעלת הקסטות ואני משתמש בו כמיקרופון בלבד, שמתחבר לכרטיס הקול. אייפון, אגב, עושה יופי של עבודת הקלטה. אני מאוד מצפה לשמוע את ההקלטות הראשונות שתעשה לשירים החדשים. זה סופר מסקרן וכך גם הרעיון של הופעת גיטרה־פסנתר משותפת. כשהתחלתי לנגן בכיתה ח’, ובד בבד לכתוב שירים ולתכנן להקה יחד עם חברנו המשותף אייל לוין, התעקשת לומר לנו כמה אנחנו גרועים. נכון רצית שהלהקה הפיקטיבית שלנו תתפרק ושאני אנגן איתך?רוגל: לגבי להקת הסקאלז, אני חושב שהייתי לגמרי משוכנע שאתם אכן גרועים. כלומר, באותן שנים לא באמת הייתי מסוגל לחשוב שמישהו מסוגל לכתוב שירים טובים כמו שלי. בדיעבד אין ספק שהיה גם אלמנט של קנאה או של קנאות. בין השאר כי אף פעם לא הייתי מסוגל לנגן עם אף אחד חוץ ממך. כלומר, זה תמיד הרגיש לי מוזר, ממש ברמה הפיזית, ברמת הקארמה של הנוכחות של עוד אדם בחדר כשאני מנגן."וטבחת בחגיך ביום העצמאות". נוודי האוכף (אלפר ואוריון):רם: בחטיבת הביניים ברמת השרון היית בעיני סוג של זכר אלפא. לא הכי מקובל בשכבה אלא אחד שהוא כמה צעדים לפני כולם, גם מבחינה התפתחותית וגם מבחינה אינטלקטואלית. הרגשת ככה?רוגל: ממש לא הייתי זכר אלפא. זה נכון שהייתי מפותח מאוד מבחינה אינטלקטואלית, היתה לי סמכות אינטלקטואלית טבעית, אבל לא היה לי שום מושג איך לתרגם את זה להון חברתי. במעמד שלי הייתי לגמרי אאוטסיידר. אתה תמיד היית יותר הארדקור ממני, כלומר נדמה לי שנחשבת על ידי המקובלים פשוט לווירדי. אבל גם אני תויגתי כמוזר. והרגשתי שדרגת ההתפתחות האינטלקטואלית שלי יצרה בי בעיקר בדידות. מה חשבת על הקטעים ב"ג’וז בלוז" שהתייחסו לנגינה המשותפת שלנו כנערים ושתיארו פרקים מחייך?רם: היו שם סצנות שזיהיתי וזה היה מהנה, מעניין ומוזר לחוות אותן מהפרספקטיבה שלך. אחת ספציפית הפתיעה אותי בכמה שלא יכולתי לייחס לקיצוניות שלה חופש ספרותי - היא נראתה לי די נאמנה להתרחשות האמיתית. בקשר לנגינה המשותפת, כגיטריסט, וכנער, חשבתי שהייתי מאוד גמלוני ועצור יחסית למוחצנות היצירתית שלך. מה שכן, מעבר לצבירת אהבה לנגינה שלא מקובעת בתבנית של זמן או סגנון חיצוניים, מצאתי בנגינה המשותפת שלנו חוויה שאפילו לא יכולתי לדמיין שתתקיים עם שותף אחר, וגם צדקתי. בקרוב אלבום חדש? פסיכופט צעיר:רם: לפני כשבוע שמענו מאמא שלי שמתי כספי עבר ברמת השרון ליד הבית שבו ניגנו כנערים ועיווה את פניו בסלידה. האנקדוטה גרמה לשנינו נחת רוח לא מבוטלת. יכול להיות שזו הגדרה ראויה של אישיות אלטרנטיבית? לצד הרצון בקהל אוהד ובהכרה תקשורתית - סיפוק אמיתי מחוסר פרגון אקטיבי או שנאה של פיגורות ו/או קהל מהזרם המרכזי? רוגל: כשהיינו נערים בוודאי הגדרנו את עצמנו במידה רבה באמצעות שנאה או חוסר פרגון של אויבינו המוזיקליים, אולי גם כי הם היו רבים ובולטים יותר לאין שיעור משוחרינו. אתה לא זוכר שנהגנו לשבת בחדר שלך ולתכנן איזה מוזיקאים ששנאנו נשלח למחנות חינוך מחדש? בעשייה המוזיקלית המשותפת שלנו תמיד היה המון הומור, שנבע בין השאר ממעין סאטירות על סגנונות וזמרים שייצגו או סמלו עבורנו עקרונות שמנוגדים להשקפת עולמנו. זה פשוט מצחיק אותנו ומענג אותנו לחשוב שמתי כספי כל כך סבל מלשמוע אותנו – זה מוכיח לנו שעשינו משהו נכון באותו רגע. אל תשכח גם שברגע ששמענו את האנקדוטה הזו מאמא שלך מיד פיתחנו תרחיש שלם לגבי השפעת אותו רגע על חייו של מתי כספי, השפעה מטלטלת – כי נדמה לי שכנערים מנגנים בחדר שלך חשבנו שמה שאנחנו עושים הוא משמעותי. אני לא מתכוון שחשבנו שזה חשוב. להפך. האופי הכל כך מאולתר ולא מעובד של גוף העבודה שלנו מעיד דווקא שאף פעם לא לקחנו את עצמנו מאוד ברצינות, אנחנו הרי שונאים נפיחות וחשיבות עצמית. אבל חשבנו שזה משמעותי – קרי, שזה מצליח לייצג אותנו ולהעניק לנו משמעות כלשהי, שנהיה הראשונים להעיד שהיא אבסורדית לגמרי.רם: כשאני קורא ספר שלך, ובעיקר במקרה של "ג’וז בלוז", קל לי לזהות אותך בתוכו ולא רק בחומרים ובאירועים שאני מכיר אלא בהתנסחויות, באבחנות, באינטנסיביות. אין הרבה שמכירים גם אותי וגם את גוף העבודה שלי כמוך - כמה ומה ממני אתה מזהה בשירים שהשמעתי לך ושמיועדים לאלבום החדש שלי?רוגל: קודם כל, נדמה לי שאני יודע איזה קטע ב"ג’וז בלוז" הפתיע אותך בנאמנות שלו למקור. אבל זה מאוד מתאים לנו, לעולם לא לציין באיזה קטע מדובר ופשוט להניח שאנחנו מדברים על אותו הדבר. בעיני, החדש הוא האלבום הכי בשל שלך. עד כדי כך שנדמה לי שהוא ממצה את המהלך, או המסע, של עבודת הסולו שלך, מביא אותו לפסגה, ובאלבום הבא תצטרך קצת להמציא את עצמך מחדש. הבשלות בולטת במיוחד בהגשה הווקאלית ובלחנים. בעיני, כל עבודת הסולו שלך חוקרת את אותה צלקת רגשית. יש לה את אותה המוזה. זו שיחה שאתה מנהל עם אותה דמות נשית (וזה לא משנה אם אתה מתייחס ליותר מאשה אחת), זה דיאלוג מפוכח וכואב מאוד, שאין לי ספק שיש בו גם תרפיה בשבילך. מדהים שאפילו בשירים שבהם לא אתה כתבת את המילים, הדיאלוג הזה מתקיים באותה נימה. אותי זה מאוד מרגש, ולא רק בגלל ההיכרות בינינו. האם מאז ומעולם רצית גם לשיר, או שזה רצון שהתפתח בך רק בגיל מאוחר יחסית?רם: שילוב של חוסר ביטחון עצמי קיצוני, נגינה עם כותבים־סולנים טבעיים (כמוך) וקול גבוה, שהתביישתי בו ושהתחלף בהדרגתיות איטית להפליא (שהסתיימה רק בתחילת שנות ה־20 שלי), גרמו לי לדחות את הרעיון. רק אחרי שחזרתי מאנגליה בגיל 27 עם יותר ביטחון וחזון מגובש למוזיקה שאני רוצה לעשות הבנתי שאני חייב להפוך לסולן בעצמי, גם אם זה חייב תהליך הסתגלות די ארוך - לעמדה החזיתית.  רוגל: אתה חושב לפעמים איך החיים שלך היו מתגלגלים לו נשארת בלונדון?רם: אני לא כזה חזק בנוסטלגיה מבחינת התרפקות על מה היה, ועוד פחות מתעניין ב”מה היה יכול להיות”. מדובר בתיאורטיות שאין לה שימוש בחיים שלי. השהות הארוכה בלונדון? היא היתה נהדרת וחזקה. בסופו של דבר היא כמו השירות הקרבי, כמו נושאי המגבעת - חלק מה־DNA שלי, מהזהות שלי.הפיק אלבום באופן עצמאי לחלוטין. רם אוריון:רוגל: בזמן האחרון רכשת דירה. נדמה לי שאתה עובד יותר מאי פעם בעבודות שמפרנסות ושהכנסתך היא הגבוהה ביותר שידעת בחייך. פעם קראו לזה להתברגן, אבל המושג הזה כבר לגמרי חסר פשר בעיני. האם אתה נהפך ליציב יותר ולמבוסס יותר? ממה זה נובע? והאם אורח החיים הצנוע שסיגלת לעצמך במשך השנים, ושאיפשר את הנאמנות הקיצונית שלך לעקרונותיך האמנותיים, היה קשה לך? זה היה מחיר כבד ששילמת?רם: אין כמעט יום בשבוע נתון, וזה כולל את סופי השבוע, שבו אני לא עובד ובדרך כלל מרוויח שכר יומי הגון במונחי הסביבה החברתית והמקצועית שלנו. אבל כמו בסביבה החברתית והמקצועית, הרעיון של יציבות וביטחון תעסוקתי ופיננסי הוא מופרך ותלוש מהמציאות הפרילנסרית, אז אני מתייחס בכבוד רב לעובדה שכרגע אני כן עסוק ומתפרנס. הרי רק בזכות שנתיים רצופות כאלו - של הופעות, הקלטות, תקלוטים, הוראה, הפקה, ועכשיו גם הגשת קורס אקדמי כמרצה - יכולתי להפיק באופן עצמאי לחלוטין את האלבום שהקלטתי עכשיו.

בשבוע הבא ייצא “מהמ”, הסינגל השני מתוך האלבום החדש של רם אוריון שבדרך, וביום שישי הבא (4.5) הוא יופיע עם ההרכב הטרי שלו במועדון לבונטין 7.

כתבות שאולי פספסתם

*#