אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רעש כשר למהדרין: כוכבי הרוק מהמגזר הדתי

עדי רן לקח איתו מוטיבים מובהקים מהרוק ה"חילוני", אודי דוידי מביא איתו מוטיבים דתיים לקהל חילוני. עידן חגואל בדק איתם איך משלבים רוחניות עם הערצה, במה שונים הטקסטים ה"יהודיים" משאר שירי הרוק, ומה שומר על בוב דילן?

תגובות

"פעם אחת הוזמנתי לחתונה חסידית במבנה ענק בירושלים, זה היה בתוך הר והכלה ביקשה ממני לנגן. זה היה ממש בתחילת החזרה בתשובה שלי", נזכר עדי רן. "היה שם חבר טוב שהזהיר אותי: 'עדי אתה לא עולה פה, זה לא מקום בשביל ההופעה שלך'. למה? כי הוא ידע שאם אני עולה אני ישר מתחיל להתחמם ונהיה בלגן. הסתכלתי לו בעיניים ואמרתי לו 'הבטחתי לכלה', ועליתי לנגן". הרגע בו עדי רן עולה לבמת החתונה החסידית חמוש בחשמלית אל מול קהל מחולק בין המינים, בעזרת השם ומחיצה, היה לא רק מכונן עבורו אלא עבור מוזיקת הרוק הדתית כולה. "ישר התחלתי לתת שמיניות כבדות על הגיטרה כמו איגי פופ. כל הדוסים בחתונה התחילו להתקבץ. פתאום אני קולט שתוך שיר וחצי בערך - אני במסיבת פאנק, כמו שלא ראיתי בימי חיי. והנשים בצד קופצות ורוקדות מאחורי המחיצה, הולכות עד הסוף. רק איזה קומץ של 20 איש עמדו מול הבמה והסתכלו עלי כאילו אני איזה הזוי, השאר נטרפו. קלטתי באותו הערב, שאם במקום כזה זה עובד, אז סימן שזה יעבוד בכל מקום". מוזיקת רוק יהודית עכשווית במגזר הדתי-לאומי החלה לצבור תאוצה מאמצע העשור הקודם, והפכה לתופעה תרבותית שחוצה כיום מגזרים וטעמים. קודם לכן צעירי המגזר הדתי-לאומי, בעיקר חובשי הכיפות הסרוגות, ניזונו מתפריט מוזיקלי של מוזיקה ישראלית בנפרד (כוורת, שלמה ארצי ושלום חנוך) ומוזיקה חסידית קלאסית בנפרד (מרדכי בן-דוד, אברהם פריד). באקורד רועם אחד שבר רן את המחיצה שבין מוזיקת הרוק לבין המוזיקאים היהודים דתיים.  רן (52) היה המוזיקאי החילוני הראשון שחזר בתשובה ונתן הכשר למוזיקת הרוק במגזר הדתי.   "25 שנים אחורה היה לי מעמד של אחד הרוקרים האנונימיים הידועים בתל-אביב, ניגנתי עם ג'וני שועלי ואסף אמדורסקי", מתגאה רן. "חזרתי בתשובה בגיל 32, זאת אומרת שחרשתי הרבה מאוד חילוניות. לקחתי את החילוניות כמעט עד הסוף. אם הייתי לוקח את זה עד הסוף לא הייתי פה".  ב-1998 הוציא רן את אלבום-הבכורה "היהודי" שלו, בו שילב טקסטים אישיים המדברים על יהדות ועל תחושותיו של החוזר בתשובה. "ממש בתמימות חשבתי ליצור כאילו אני יוצר לקהל הרגיל שלי, כתבתי טקסטים מקוריים וזה היה חידוש של ממש במגזר הדתי - לא הלחנתי פסוקים", אומר רן. "זה היה שוק. הסגנון של הרוק עם הגיטרות היה הלם. הפכנו את הרעש למהדרין. זה השפיע גם על המוזיקה החילונית וגם על המוזיקה הדתית וזה שאב הרבה מאוד אנשים. פתאום חוזרים בתשובה הרשו לעצמם ליצור ולנגן רוק'נרול עם הפאות והפריקיות. זו נהיתה סצנה בפני עצמה". "לקחתי מהרוק את הלב. את הדיבור מהכאב", מסביר רן. "וזה כל כך מתאים לחוזרים בתשובה, לברסלבים - להסתכל לאמת בעיניים ולא להתחסד. לא לקבל מוסכמות, לערער על דברים. ראיתי איך הסגנון הזה מתלבש על הברסלבים". רן לא ריכך את הופעתו על הבמה ונתן ל"לב הרוק'נרול" הפועם בו לרעום גם בהופעות אל מול הציבור הדתי. "אני מאוד רוקר – כמו הרוקרים המקסימליסטים שמבחינתם כל הופעה היא ההופעה האחרונה. אלו שמוכנים למות על הבמה. יש בי את התכונה הזו, אני צורח ונכנס לקריזה. לאנשים חרדים זה ישמע מוזר בהתחלה. אבל גיליתי שבני אדם זה בני אדם. כשאתה מדבר באמת זה כובש את האנשים". רוק מעבר לקו הירוק אחד מכוכבי הרוק הבולטים שעלו בשמי יהודה ושומרון, לאחר מהפיכת הרוק הדתית, היה רועה צאן במקור ממושב מעון. רוק הגבעות של אודי דוידי (34) מתון יותר מאסתטיקת הפאנק של רן. הוא למעשה מנגן מוזיקת מיינסטרים לכל דבר ששואבת את השראתה מלהקות אמצע הדרך גויות כגון U2 וקולדפליי. שיריו של דוידי מחובקים גם על ידי תחנות הרדיו החילוניות (בהגדרתן) כמו גלגלצ. כיום דוידי בעל משק משלו "אני כבר מזמן לא רואה צאן", הוא אומר. "יש לנו עובדים שעושים את זה. יש לנו משק של כבשים במושב מעון". איך מתיישבים יחד החיים על הבמה והחיים כרואה צאן?"זה הדבר הכי טוב שיכול להיות. הכיף שלי זה לסיים הופעה ענקית, ש-2000 איש צועקים לך ושרים את השירים. לרדת מהבמה, לחזור הביתה, ולטייל בין הכבשים. זו נקודת השראה מאוד טובה. סך הכול אמנות זה לא דבר קל להגשים וזה עוזר".   דוידי החל להופיע כמתופף ששר אל תוך מיקרופון מדונה, אבל זו הייתה אשתו שדחפה אותו לקדמת הבמה. אי הנוחות שבמעבר טרם חלפה. "אני עדיין מעדיף הופעות לילה. כשיש עשן ותאורה יש מקום להתחבא". "בציבור הדתי, באופן יחסי, המוזיקה שאנחנו עושים היא די ייחודית", מסביר דוידי. "היו כל מיני סגנונות, אבל את מוזיקת המיינסטרים אף אחד כמעט ולא ניגן. המוזיקה היהודית עם הטקסטים האישיים היא לא ותיקה, אולי יש לה 10 שנים. זה היה מוזיקה חסידית לפני זה. עכשיו ברוך השם נכנסה המוזיקה היהודית". שיריו של דוידי עוסקים ביחסים שבין אדם לבוראו, וניכר בהם חותמו של רבי נחמן מברסלב. באותה שנה דרך כוכבו בשמי המגזר הדתי-לאומי. להיטיו "תחשוב טוב יהיה טוב" ו"איזה טוב ה''" נהנו מפופולאריות, אבל המטרה של דוידי היא כלל האוכלוסייה בישראל. "השיר 'בן אהוב' היה השיר הכי מושמע ברדיו במשך שלושה שבועות ", אומר דוידי. "אנחנו משתדלים מאוד לא להישאר בנישה הדתית כי אנחנו חושבים שיש לנו הרבה מה לתת מעבר".הרוק חוזר בתשובה על מוזיקת הבלוז אמרו בתחילת הדרך שמרנים אמריקאיים שהיא שירתם של "אלו שהפנו את גבם לדת". הרוק, שנולד מתוך הבלוז כבר אימץ את תדמית הכפירה של אבות אבותיו. בתחילת דרכה לכדה מוזיקת הרוק את ליבם ודמיונם של בני נוער רבים ברחבי העולם, ואלו הדירו את רגליהם מבתי כנסת ומכנסיות, הוטבלו מחדש בגלי הדיסטורשן של הנדריקס, ג'ימי פייג' ומיק רוק. הרוק עסק בגלוי בנהנתנות ובהאדרה העצמית, לעיתים תוך שימוש במושגים מהדת;  AC\DC שרו "Let it be Rock" (בקריצה למעשה האל בספר בראשית). משיח הרוק שנחת בכדור הארץ, "זיגי סטאדראסט", ציווה על מאזיניו - "Let All the Children Boogie". כוכבי רוק הפכו לאלילי רוק, היחס ביניהם לבין מעריציהם הוא כשל מנהיגים כריזמטיים למאמינים המשתוקקים לשמוע מסר כלשהו שישנה את מסלול חייהם; בוב דילן נתפס כנביא בתחילת הדרך (והוא בכלל לא ידע שהוא כזה). סביב אלביס פרסלי נוצרה כת של ממש עם עוצמות דתיות; לאחר מותו ביתו בגרייסלנד הפך למקום עליה לרגל, לא שונה מקבר רחל. איך מתיישב עולם הערכים המיתולוגי של הרוק עם הציבור הדתי? האם מסוגלת היהדות לאמץ את ערכיה של תרבות הרוק? רן חושב שלא: "אני חושב שזה בכלל הפוך, הכול קשור לקדושה. כי במקור, כל המוזיקה הייתה תפילות. כך זה נוצר. כשאתה שומע שירים של גויים הם תפילות – האדם מביע את רצונותיו. אם אתה רק מוריד את הסמים והסקס אז קיבלת את זה באורגינל". "אצל הגויים המון מוזיקה וטקסטים עוסקים באמונה", מוסיף רן. "אבל היהודים, בגלל שהם כל כך קרובים לאלוקים, לא מתעסקים באמונה. כי הם יודעים שאם הם יתחילו לעסוק בזה אז זה מחייב אותם להעמיק. לכן החילונים בדרך כלל נמנעים מהחומרים האלה. אבל אין ספק שזה השתנה במהלך ה-15 שנים האחרונות. אבל בדרך כלל זה מלווה בתהליך של חזרה בתשובה אצל היוצר. הרבה מאוד אנשים כותבים היום טקסטים דתיים. ברי סחרוף מתחיל לכתוב עם אלמנטים דתיים, גם שלמה ארצי. שלא נדבר על אביתר בנאי ואהוד. אמנם הם תמיד מדברים על זה מהזווית האישית, שזו הזווית הכי נוחה וטובה להתבטא. גם במוזיקה המזרחית יש אלמנטים מאוד דתיים. כל החבר'ה בעניין".

אתה מוצא השראה מוזיקלית במוזיקה דתית או במוזיקה החילונית?"יש להקות טובות היום במגזר הדתי. יש כמה דברים מאוד טובים. אבל אם אתה רוצה לשמוע סאונד והפקה טובה אני מעדיף לשמוע דברים מחו"ל. תראה, אין ספק שהכסף משפיע מאוד על הסאונד. אתה יודע למה? כי הם מסתגרים ארבע שנים באיזו וילה בלוס אנג'לס עם הר של קוקאין ומביאים סאונד גיטרה שאין לך באף תקליט אחר. זה פונקציה של זמן וכסף. זה סאונד שמביא לך בומבה לראש, כמו המילקשייק האמריקאי - גדול, מתוק. אבל מבחינת תוכן וכישרון אין שום ספק שאפשר ליצור דברים נפלאים גם בלי. כי אם אתה מתעלם מהתנועות של ג'אגר ומהשטויות של אקסל רוז אתה מבין שאין שם הרבה מתחת. דילן למשל אף פעם לא רץ על הבמה בחצאית אידיוטית".המיתולוגיה סביב כוכבי רוק מתוחזקת שנים רבות ובקפידה על ידי חברות התקליטים ועיתונות המוזיקה; כסף, סמים, גרופיות, אקסצנטריות, הפלרטוט עם הסכנה. כל אלו הם ערכים מקודשים אצל כוכב הרוק המיתולוגי. להעריץ אליל רוק זו עבודת אלילים?"השאלה אצל מי הבעיה. אצל הקהל או אצל האמן? אצל הקהל אני לא רואה את הבעיה, הקהל הדתי רואה זמר דתי והם מקשרים אותו לאמונה. אצל האמן יכולה להיות הבעיה, כי כשעולים לבמה ורואים אנשים רוקדים ומשתוללים למוזיקה שלך זה מעצים אותך קצת. אבל אתה יודע מה ההבדל בין דילן לבין שאר בני הדור שלו? למה הוא לא מת או נשרף כמו השאר?" למה?"כי הוא יהודי. יש בו ענווה ששומרת עליו מלהיסחף לאהבה ולשיגעון של הערצה העצמית. אם אני רואה שאנשים בקהל שלי מתחילים להיסחף למקומות של הפקרות אז אני צועק עליהם שיירגעו. שיזכרו מי הם ומאיפה הם".דוידי לא מזהה את איבוד השליטה וההערצה המוחלטת שנהוגה בעולם הרוק החילוני בקרב הקהל שלו. "הקהל מאוד חם. יש כאלה שתמיד עוברים אחורה וקופצים, גם בשלב מסוים עולים על הבמה. אבל לא יוצאים משליטה. זה לא קרה לי עוד", אומר דוידי. "אני רץ על הבמה ומשתולל קצת. אני חי את המוזיקה בוורידים. השירים השקטים גורמים לי לעצום עיניים ולהמריא יחד עם הקהל - זו חוויה כמעט רוחנית". "אני נמצא בעמדה שאוהבים אותי, אבל להערצה אני משתדל שלא להתחבר", אומר דוידי. "זה מצחיק כי במוזיקה המזרחית הם לא נחשבים אלילים, זה שייך רק למוזיקת רוק". הוא מגחך בביישנות כשנשאל אם יש לו גרופיות. "יש אנשים שאוהבים את המוזיקה, ולאו דווקא הבנות. גם מהמגזר החרדי באים אלי אנשים שאומרים לי 'וואי, איך אני אוהב את המוזיקה שלך תביא חתימה', גם מגברים. יש גם מהצד השני. מחכים לי אחרי ההופעות, אבל לא רק בנות". רן: "הבנות בציבור הדתי הן לא כמו החילוניות, אתה מבין. הן רוקדות במעגלים וקופצות - זה יותר בכיוון של 'מצחיק' מאשר בכיוון של 'סקסי', זה הכול יותר קול. יש גבולות. גם אצל החילונים יש גבולות". "בעולם הדתי הנושא הזה של הערצה הוא בקומפרסיה הרבה יותר חזקה", מסביר דוידי. "אצלנו בן אדם שקשה לו - שומע מוזיקה, אבל הוא היה רוצה יותר לדבר עם אלוקים. האמן מבחינתו הוא רק חלק מהרוחניות שהוא עובר. אבל האמן הוא לא הנושא המרכזי בחיים".אמן במגזר הדתי נמצא בדרגת רוחניות גבוהה יותר?דוידי: "אנשים כבר קלטו שזה גימיק. להיתפס לאמן כאילו הוא יותר חכם מכולם זו שטות. הוא סך הכול כותב ומלחין עם קול בסדר שעולה לבמה. מצד שני, אם הוא יודע לתת יותר מזה אז הוא גורם לך להתחבר למקומות יותר גבוהים. זה יכול להיות בוב דילן וזה יכול להיות כל אחד אחר. זה מקום רוחני ולא משנה אם הוא דתי או לא".

כתבות שאולי פספסתם

*#