מניף את הדגל: יוני רועה נגד תרבות קיצורי הדרך

פרויקט מיוחד: יוני רועה מתגעגע לתקופה בה מלחינים ידעו להלחין ומבצעים לבצע

יוני רועה, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יוני רועה, עכבר העיר

אחרי קיץ של הבטחות וחורף של אכזבות, מנסה המחאה החברתית להרים שוב את ראשה. בפרויקט מיוחד מניפים שורה של אנשי תרבות את הדגל שלהם, כדי שלצד מדיניות כלכלית שפויה יותר, נוכל ליהנות גם מתרבות טובה ומגוונת בהרבה.

» חגי דגן מחפש פטרון לאמנים» ריי שגב אומרת לא לעריצות הרזון» דביר בנדק דורש כבוד לשחקנים» המהפכה הטבעונית של אורי שביט» יוני רועה נגד תרבות הקומבינה» נטלי עטיה שוברת קירות» המאבק בשמרנות של הדס רשף» עדו ריקלין חולם על תיאטרון עם אמירה» יובל הרינג וילדי האינדי האבודים» רני בלייר רוצה תקציב לתרבות» סעיד אבו שקרה מקדם דיאלוג בין תרבותי

למעלה מעשור עבר, ומאז הגיע למחוזותינו מלך חדש - "מלך הקומבינה". מלך שהחוקים שלו הם חוקים שלא ידענו כמותם. ראשית, כל אחד בממלכתו של המלך  רשאי להתייחס לחוקיו לפי הרגשתו, הבנתו ורצונו. וגם אם לא התייחס כלל זה בסדר. אותו המלך קיים בכל אחד ואחת בתוכנו והפיתוי אליו הוא גדול, רק שלפני זה חשוב לזכור ולדעת שיש את החיים עצמם, החיים האמיתיים שאותם אנו צריכים לחיות לבנות לכבד ולהדר. בשנים האחרונות המלך החדש, "מלך הקומבינה" משתלט יותר ויותר על חיינו והורס כל חלקת אלוהים קטנה וגם גדולה. אם זה בתרבות, אם זה בספורט, אם זה בפוליטיקה, כמעט בכל תחום הקומבינה "חוגגת". "קיצורי דרך" מפה ומשם, "שמור לי ואשמור לך", "ואהבת לעצמך כמוך..", "לעגל פינות" (ביטוי שהיה נשמע פעם רק בנגריות). בקיצור משתדלים לקיים באדיקות את חוקי המלך. אבל מה איתנו? החיים האמיתיים, אותם החיים הפשוטים והנכונים שמהם השכלנו וחונכנו להשיג כל דבר בדרך הישר והאמת. אותם החיים בהם למדנו שאין קיצורי דרך. מה שמגיע לך, תקבל! בכדי לדעת , תלמד! בכדי להשיג , תתאמץ!"הדשא אצל השכן לא יותר ירוק" אם לא כל הזמן תסתכל.

רק לאחרונה שילמה בחייה את מחיר הקומבינה הקצינה הילה בצלאלי (אסון גשר התאורה בהר הרצל), בחורה מוכשרת שנפלה קורבן לתרבות ה"חיפוף". לצערי הרב הטעויות הללו הולכות וחוזרות בתדירות גבוהה מידי. "הטפל הפך עיקר ועץ הדעת כבר נשבר". פעם יצרנו מוזיקה ותרבות ממקום של תמימות ודרך טבעית. אז גם נוצרו השירים היפים ביותר. אלה שנכתבו על ידי כותבים שיודעים לכתוב, מלחינים שיודעים להלחין וזמרים שיודעים לשיר או לבצע. כל אחד ידע את תחומו ומקומו באופן מעמיק ולא שטחי. היום! היום כל אחד יכול להיות זמר, או להיות מלחין, או להיות כותב. העיקר להיות מפורסם.אתה מזייף? המחשב יסדר! אתה לא בקצב? העכבר יסדר!רוצה להיות מפורסם? תוכניות הפריים טיים פרושות לפניך. רק תגיש מועמדות!גם אם אתה שר ברמה שפעם הייתה מספיקה מקסימום לפסתיכון, זה בסדר!

אז מה יהיה? יחי המלך החדש? בכל מקרה להמשיך כך זה נורא. וכשהגל הזה כבר יעבור. או שלצערי שזו המציאות החדשה. אותי חינכו לעסוק ולעשות במה שאני באמת אוהב, יודע ורוצה. "תן לאופה לשרוף את הלחם", היה אומר לי אבי על משהו שרציתי לעשות ולא ידעתי אותו באופן רציני. למדתי בחיי שהסיפוק והריגוש הם הדבר החשוב ביותר, אם זה בא ממקום אמיתי ונכון. ושאין לקנותם בשום מקום ובשום מחיר. לעומת זאת  גדל פה דור שלא ידע את יוסף ויוסף גם לא מעניין אותו. כל דבר הוא קונה: רייטינג, פרסום,כוחנות, כבוד, אגו, מעמד וחיים קלים.

יוני רועה, הוא זמר, מלחין ופזמונאי, שהיה אחראי בין השאר על הלהיטים "פרי גנך", "איזו מדינה" ו"כותל המזרח". בימים אלו הוא עובד על אלבום חדש עם שירים מקוריים, בו יופיע גם השיר "יחי המלך", עליו מבוסס הטקסט.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ