אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שלמה גרוניך: "אנחנו עדיין חיים על החרב וזה מתסכל מאוד"

במסגרת הפרויקט "עוד מעט נהפוך לשיר" הלחין גרוניך את השיר "בוקר" של שלמה ברילובסקי, שנהרג ב-73'. ממש כמו אחיו של גרוניך, ירון. "כשקראתי את הטקסט הזה הרגשתי שאני מתעופף, שאני מאבד את כוח הכבידה"

תגובות

"אחי הצעיר ירון נהרג בהיותו בן 20 במלחמת ההתשה, ב-73', מספר שלמה גרוניך. "אני מבוגר ממנו בחמש שנים. במשך השנים הקדשתי לו פה ושם יצירה, שיר שהקדשתי לו היה 'חצוצרה ופסנתר' באלבום שלי 'נטו לייב'. הוא ניגן בחצוצרה...". לפתע הוא משתתק למספר שניות ונוחתת עליו ההבנה. "אתה יודע מה? עכשיו זו פעם ראשונה שאני קולט שאחי ניגן בחצוצרה ושהשתמשתי בשיר בחצוצרה...לא חשבתי על ההקשר הזה".

הוא לוקח לעצמו רגע נוסף לעכל. "זה מדהים מה שקורה עכשיו בשיחה בינינו. באמת שאלתי את עצמי בהקלטות איזה כלי ייקח פה סולו, ומכיוון שמדובר במין שיר הפלגה כזה 'ואני הייתי שט מפליג למרחקים', חשבתי על חצוצרה שתבשר את המסע. הדברים מתחברים וזה באמת מרגש".

הטקסט נגע במוזיקאי הוותיק מבלי שזה ידע על נסיבות המוות הדומות של ברילובסקי לאלו של אחיו הצעיר. "שלחו לי טקסטים. כשהתחלתי לחשוב מה אני מחפש, אמרתי לעצמי שמכיוון שהמסגרת של הדבר הזה היא אצילת רוח מצד אחד אבל כבדה מאוד מצד שני - להלחין מילים של מישהו שאיננו, שנפל - שאני אשתדל לא לבחור טקסט כבד שמדבר על מוות. אלא ההפך, משהו מנותק ומרחף שירחף מעל כל האבל והשכול. עברתי על הרבה טקסטים ואז ביקשתי שישלחו לי עוד, ושלחו לי עוד. עיני צדו את השורות הספורות האלה שכתובות בעצם כמו שני חמשירים. עשר שורות, כשלפעמים מופיעה רק מילה אחת בשורה. ישר כשקראתי את הטקסט הזה הרגשתי שאני מתעופף, שאני מאבד את כוח הכבידה. הלכתי לפסנתר ומשם הפלגתי".

יצא לך לקרוא טקסטים נוספים של שלמה?"יצא לי לקרוא עוד אחד שלו, והוא היה איכותי... בחור מוכשר. אני חושב שהמילים האלה עזרו לי להתרומם ולהגיע למקום לא קודר".

הלחן והשירה בשיר מזכירים יצירות מוקדמות שלך, כמו "נואיבה". "אני יכול להבין למה אתה מתכוון. למרות שההפקה המוזיקלית וגם הכוונה היא להיות מעודכן בסאונד עכשווי. לכן גם המפיק המוזיקלי של השיר וגם של האלבום שאני מקליט עכשיו הוא מוזיקאי צעיר ומאוד מוכשר בשם אייל מזיג, שהוא גם הבסיסט בשיר. הפקדתי בידיו ובידי דויד אפשטיין את הניהול האמנותי כדי שהם יעזרו לי להישמע מעודכן. שמעתי כמה תגובות טובות על השיר. מישהי אמרה לי עליו: 'טעם של פעם'. אני חושב שהיא התכוונה לאיכויות – אני לא חושב שהוא דומה 'לנואיבה' אבל אולי משהו ברוגע ובשקט מזכיר... הצלחתי לשיר פה רגוע ונינוח".מזכיר את שלמה גרוניך הישן? נואיבה: 

בימים אלו שב גרוניך לאולפן כדי להקליט אלבום חדש. אלבומו האחרון "מסע אל המקורות" ראה אור ב-2008 והכיל טקסטים מן המקורות. כעת הוא מקליט גם טקסטים שכתב, לראשונה מאז האלבום "בדרך לאור" שיצא ב-2003. "יש טקסטים שלי, טקסט אחד של לאה גולדברג, יש גם טקסטים שכתבו לי אחרים", אומר גרוניך. "אני בינתיים לא רוצה לפצוח בדיבור רב על זה כי אני די בתחילת ההקלטות. זה אושר גדול לעבוד אחרי שדי הרבה זמן לא הייתי בהקלטות. אני מוקף במוזיקאים צעירים שרק משכללים את המוזיקה שלי וזה תענוג גדול".

באיזה דרך המוות של אחיך ירון שינה את היצירה המוזיקלית שלך?"אני חושב שגם לפני שירון הלך היו בי הרבה מצולות עצב, שאני לא בדיוק יכול להסביר אותם. אבל אין ספק שאם מישהו היה חוקר את היצירות שלי, מהרגע הזה ועד הרגע הזה, היה מגלה שמשהו שם מתחולל. שמשהו יותר כואב, יותר מורד ומוחה. יותר צועק אולי... מעגלי העצב גדלו, מצולות הכאב התעמקו לאין ערוך. זה כאב שאתה נושא אותו כל ימי חייך שהוא לא מתקהה. הוא משנה מימדים. האובדן נשאר, אי אפשר להשלים עם הליכה של בחור צעיר תמים בגיל 20 מהעולם הזה. אבל אני כל כך לא מיוחד בארץ הזו. נורא עצוב".

יש בך מרירות כלפי המקום בו אתה חי?"אני נורא תמים בעניין הזה, אני חושב שנולדתי כזה. אני כאילו בעד צדק אנושי נשגב שאני לא כל כך רואה אותו קיים. לא רק אצלנו אלא בכלל. יש מעט מאוד גילויים שלו, לעומת אינספור גילויים של חוסר צדק משווע בכל מעגלי חיינו; שוויון, יחס לשכנינו, יחס לעדותינו, לנשותינו ובטח שהמלחמה זה השיא של זה. כל חיינו על החרב – ועד מתי? קיוויתי שכשאני אהיה איש מבוגר, שזה היום, שאת בנותיי לא אחנך בתוך מסגרת צבאית וזה לא קורה. אנחנו עדיין חיים על החרב ועל האיום הקיומי וזה מתסכל מאוד. לא קל ליצור בתנאים כאלה".

האלבום החדש שלך מתחבר לתחושות האלה?"אין דברים שמתייחסים לדברים האלה באופן ישיר, אבל אני למוד כאב, סבל, חוסר צדק וגם למוד אושר. יש לי משפחה שגורמת לי להיות מאושר. אני אבא, יש לי אישה שאני אוהב ואני עוסק בדבר שאני אוהב – שזה מוזיקה. יש שני שירים שהם סוג של שירי מחאה אבל יש גם עוד כל כך הרבה דברים אחרים".

כתבות שאולי פספסתם

*#