סופה של תקופה: הפרידה של LCD סאונדסיסטם תועדה לסרט מרגש

מה גרם לג'יימס מרפי לפרק את ההרכב המצליח? איך הופעת הפרידה נראתה מעיניהם של 11 במאי מצלמות? ואיך נראה הבוקר שאחרי ההופעה? הסרט Shut Up and Play the Hits עונה על כל השאלות הללו

פול מקינס, הגרדיאן
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
פול מקינס, הגרדיאן

איפה אתם הייתם כשג'יימס מרפי הוריד את המסך על LCD Soundsystem? ככל הנראה בשינה עמוקה, היות והתווים האחרונים שהשמיעה הלהקה נוגנו קצת לפני אחת בלילה, בסופו של קונצרט שנמשך ארבע שעות במדיסון סקוור גארדן באפריל 2011. עבור כל אלו שקיוו להיות שם, ועבור אלו שמגרדים את ראשם אל מול הקביעה ש-LCD זו הלהקה החשובה ביותר לדורם, הסרט שבדרך עומד לעזור.» LCD Soundsystem: הפינאלההסרט "Shut Up and Play the Hits" מתעד את הלילה האחרון, והבוקר שאחרי, של חלוצי הדיסקו-פאנק. מדובר גם בסרט הופעה - הקרנות ראשונות של הסרט בפסטיבלי קולנוע הפכו באופן ספונטני למסיבות ריקודים, וגם בסרט החוקר את המושג "סוף" – של להקה, של גוף עבודה ואפילו של דור שלם. במאי הסרט הם ויל לאבלייס ודילן סאות'רן, צמד אנגלים שאחראים גם על הסרט "No Distance Left To Run", שתיעד באופן מרתק את האיחוד של להקת בלר בשנת 2010. הצמד טוען שכבר חיפש להמשיך לדברים אחרים ולהפסיק לתעד להקות, כשחבר משותף הציג בפניהם את ג'יימס מרפי בלונדון. "אני חושב שג'יימס הוא קצת אנגלופיל", אומר סאות'רן. "הוא מבלה כאן המון זמן, אז פגשנו אותו בלונדון ודיברנו. ידענו ש-LCD עומדים לסיים ושהאלבום שרק יצא אז, "This is Happening", עומד להיות האחרון. היינו די נלהבים שזה לא עומד להיות הסיפור המוחלט של הלהקה. זה לא יועד להיות סרט ביוגרפיה כמו שהסרט על בלר היה"."כשאתה מתחיל להקה, אתה מדמיין איך היא תסתיים?" הטריילר: "דיברנו על יצירת מסמך של האירוע, מעל לכל דבר אחר", אומר לאבלייס. האירוע הזה היה באמת סופי, מול קהל של 19 וחצי אלף איש באצטדיון האגדי שבניו-יורק. התוכנית הייתה ליצור את הסרט בעזרת 11 מצלמות של 11 במאי מצלמה שונים (ביניהם ספייק ג'ונס). "הבאנו במאי מצלמה, ולא מפעילי מצלמה, וגם אנשים שלא בהכרח צילמו הופעות, כך שהם עוד לא השתעממו מזה", מסביר סאות'רן. בנוסף הם מיקמו שלוש מצלמות על הגג. "אחת מהן הנחנו בתנוחה מפגרת", אומר סאות'רן. "כך שבמשך שלוש וחצי שעות היא רק צילמה בלונים לא בפוקוס".במאי המצלמה קיבלו הנחייה לצלם את מה שהכי עניין אותם, בין אם האירוע מתרחש על הבמה או מחוצה לה (במהלך כל הביצוע לשיר Us vs. Them"" צילם ספייק ג'ונס זוג מתמזמז בקהל). "חצי השעה שלפני תחילת ההופעה, עם במאי המצלמה, היו הכי מסעירים עבורי", אומר לאבלייס. "כי בדרך כלל הם לא עובדים ביחד והם לא ידעו ממש מה הם הולכים לצלם". התמונה המתקבלת היא יותר אימפרסיוניסטית ולוכדת את הריגוש של המוזיקה, ההתלהבות של הקהל והמלנכוליה שמלווה את מרפי ושאר הצוות בזמן יצירת החגיגה האחרונה.מול קהל של 19 וחצי אלף איש. All My Friends בהופעה האחרונה:למרות שהקונצרט והמוזיקה הם בליבו של הסרט (מרפי היה אחראי למיקס המוזיקלי), חוט עלילתי נוסף שנמתח לכל אורכו הוא חקירת השאלה: מדוע להקה שמופיעה מול קרוב ל-20 אלף איש תרצה להפסיק לפתע, ומה הם מתכננים לעשות אחרי? מרפי נשאל על כך על ידי הסופר צ'אק קלוסטרמן (שגויס על ידי הבמאים של הסרט לאחר שקראו ראיון שלו עם מרפי בגרדיאן). מתבהר שהמוטיבציה מאחורי המהלך נובעת פחות מהלהקה ויותר ממרפי עצמו – הפחד לשרוף את עצמו בדרכים, ולהיתפס כאחד המנסה לחלוב את הקריירה שלו לטובת תהילה ופרסום. "אחת הסיבות היתה שהוא לא רצה להתפרסם יותר מכפי שהוא כבר היה", אומר לאבלייס.מתקבלת גם התחושה שמרפי מאוד מודע לעצמו, תמיד מעלה תהיות לגבי המוטיבציות שלו. העובדה שהוא הפך לדמות מפתח עבור דור של היפסטרים שעבורם אירוניה היא ברירת מחדל, נראית הגיונית. עבור סאות'רן, הקונצרט בניו-יורק סימן רגע מכונן עבור ההיפסטרים. "זה היה שיקול אמיתי עבורנו, כי במקור רצינו להרחיב את הסרט ולבדוק מה מתרחש בוויליאמסבורג ולכול דור ההיפסטרים. אבל ככול שהתקרבנו ליום עצמו, הקונצרט נראה חשוב יותר. הלהקה הזו שיחקה תפקיד כל כך חשוב בעשור האחרון, כך שהסוף שלה והצורה בה העולם השתנה נראה לנו כתמה נכונה עבור הסרט", אומר לאבלייס. "זה לגמרי הרגיש כמו סוף מוחלט".תמונה אימפרסיוניסטית. תיעוד נוסף מתוך ההופעה:באשר למרפי עצמו, הסוף המוחלט הזה השאיר אותו קצת חסר חיים. ביום שלאחר המופע הוא מתבטל בדירתו בוויליאמסבורג, מנקה באובססיביות את מכונת הקפה שלו; הוא נשבר בתוך חדר איכסון מלא בכלי נגינה ישנים שהוצאו לפנסיה; האמרגן שלו משאיר אותו לבדו בבית קפה; זה נוגע ללב אפילו אם לא שמעתם על ג'יימס מרפי מעולם. "זה רעיון אוניברסלי", אומר סאות'רן. "התמות חלות עליך כצופה. יש קו דק בין להיות סנטימנטלים ובין לתעד את הדבר עצמו. אבל רצינו לספר סיפור, וכן רצינו לגעת באנשים".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ