אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דיימון אלברן: הגורילז, ההרואין והפירוק של בלר

הסכסוך עם שותפו לגורילז, ההתמודדות עם ההרואין והחברות המפתיעה עם נואל גלאגר. דיימון אלברן משלים עם העבר ולא מפסיק לחשוב על העתיד

תגובות

הדבר הראשון שמבחינים בו כשמסתכלים מהקומה האחרונה בסטודיו של דיימון אלברן במערב לונדון, זה הכביש הענק והמורם, אליו התייחסה להקתו בלר בשיר "For Tomorrow". השיר מתאר את הניכור העירוני תוך שימוש במשפט "Lost On The Westway". אלברן מספר שהתוכנית היא להפוך את אותו גשר למבנה מגורים בן 34 קומות עבור סטודנטים. הוא לא מרוצה מהתוכנית וכבר הגיש קובלנה בעירייה. את הכאב הוא מתעל לשיר חדש, מלא בהתייחסויות ל"אנשים שחובשים כובעים צהובים", ולעולם בו "הכסף תמיד נמצא במקום הראשון". השיר נקרא "Under The Westway" והוא נוגן לראשונה על ידי אלברן וגיטריסט להקת בלר, גרהאם קוקסון, במסגרת מופע צדקה בחודש פברואר. כעת הוקלט לטובת סינגל חדש, וככול הנראה גם ינוגן בהופעת הענק של הלהקה בהייד פארק ב-12 לאוגוסט, כחלק מחגיגות סיום אולימפיאדת לונדון. "הקלטנו אותו בלייב בטייק אחד", אומר אלברן. "זה השיר הראשון של בלר שהוקלט בטייק אחד, אף פעם לפני זה לא סיימתי לכתוב את המילים לפני ההקלטות. הפעם עשיתי את זה ויכולנו באמת לבצע אותו", הוא מחייך לרגע. "זה די נחמד כי אני לא באמת רואה עוד הקלטות בעתיד. אז זה נחמד שסוף סוף הצלחנו לעשות שיר אחד כמו שצריך". אלו חדשות גדולות.שיר אחרון ופרידה. אלברן וקוקסון חושפים את Under The Freeway: אחרי שלכאורה חדלה לעבוד ב-2003 שבה בלר להופיע חמש שנים לאחר מכן. ב-2009 הם הופיעו ב"פסטיבל גלסטנבורי", בהייד פארק, ב"פסטיבל אוקסיג'ן" באירלנד ובפסטיבל הסקוטי – "טי בפארק". מאז עלו תקוות שהלהקה אולי תקליט אלבום חדש ותשוב להופיע באופן סדיר. דווח על חזרות והקלטות, ויצא גם הסינגל "Fool's Day" לפני כשנתיים. לאחרונה הם הופיעו בטקס פרסי הבריט. אלברן מדבר על הפסקה מוחלטת, לפחות לגבי הקלטות של מוזיקה חדשה. "כך אני מאמין", הוא אומר. "מאוד קל לי להקליט עם גרהאם. הוא מוזיקאי ביומיום. לשניים האחרים קשה יותר להתחבר, אתה מבין מה אני אומר? זה בסדר כשאנחנו מנגנים בהופעות חיות – זה עדיין קסום. אבל להקליט דברים חדשים ולהחליף השפעות מוזיקליות, זה קשה". אז לא יהיו יותר אלבומים של "בלר"?"לא, אני לא חושב שיהיו".תנגנו שוב אחרי ההופעה באולימפיאדה?"לא, לא באמת".אלו חדשות גדולות. זהו?"אני חושב שכן", הוא ומרחיב. "אני מקווה שזו האמת: שכך נסיים את זה. אני לא יודע, אתה יכול לכתוב תסריטים ובסוף יש להם נטייה ל...(נעצר לחשוב)...דבר אחד למדתי, זה שכול פעם שאני חושב שהצלחתי להבין, ושאני יודע בדיוק מה הולך לקרות – בסוף דברים קורים אחרת". הורסים את הגשר הישן. For Tomorrow:פנטום האופרה

פגשתי את אלברן בשעה 10 בבוקר של יום חמישי. יום לפני שהוא חוגג 44. כשמתאפשר הוא שומר על שעות עבודה קבועות של "בין 10 בבוקר לחמש או חמש וחצי בערב, חמישה ימים בשבוע – לא כולל חופשות בית ספר". מה שמסביר חלקית את קצב העבודה שגורם לרוב המוזיקאים להראות כמו עצלנים. אלבום בשם "Rocket Juice And the Moon" בדיוק יצא לחנויות והוא עבודתם המשותפת של אלברן, המתופף הניגרי המוערך טוני אלן, הבסיסט פלי ועוד מוזיקאים רבים. בתור מפיק הוא סיים כעת תקליט של אגדת הסול בובי וומאק ובקרוב גם יתחיל עבודה על אלבום סולו חדש. למרות זאת הוא לא עושה רושם של אדם עמוס בעבודה. על כל הפרויקטים הללו הוא מספר בזמן עישון ג'וינט של בוקר. הפקה נוספת של אלברן -  הפקת האופרה "דוקטור די" - הציגה לראשונה בשנה שעברה בפסטיבל במנצ'סטר, ובחודש יוני מגיעה לאופרה הלאומית של לונדון כחלק מאירועי התרבות שסובבים את האולימפיאדה. הדמות המרכזית היא ג'ון די, מתמטיקאי, אלכימאי ואיש סודה של המלכה אליזבת הראשונה. זה פחות סיפור אמיתי ויותר המחזה של מיסטיקה אנגלית אותה מצליח אלברן להקרין על אנגליה של ימנו. כוונותיו, הוא אומר, הם "לשיר על העבר אבל להרגיש בהווה". אלברן חושד שכמה גורמים בממסד האופרה האנגלי נשארים סקפטיים. "אני יודע בוודאות שיש כמה אנשים רמי דרג באופרה הארצית של אנגליה שלא ממש משועשעים מהנוכחות שלי שם הקיץ", הוא אומר. "אבל אתה יודע, הבטחתי לנקות ולסגור אחרי את הדלת. לא אשאיר בלגן". מה שמרתק לגבי ההפקה הזו הוא שדרך כל האקזוטיקה המוזיקלית והסיפור ההיסטורי, ב"ד"ר די" ניתן לזהות מאפיינים שנמצאים במוזיקה של אלברן מאז סוף שנות ה-90'. בין אם זה היה עם בלר, פרויקט הפופ המצליח שלו הגורילז, הרכב הרוק קצר החיים "The Good, The Bad and the Queen" או בשיתוף הפעולה שלו עם מוזיקאים סיניים על ההפקה המוזיקלית המדהימה של "Monkey: Journey To the West", כולם מאופיינים בשאיפתם אל הנשגב. הרושם המתקבל הוא שאלברן מנסה להעביר מסר אותו ניתן לבטא באמצעות מוזיקה ולא מילים. אלו דברים שקשה להסביר, אבל הוא מתקרב להסבר מילולי מדויק כשהוא אומר: "אני כותב רגשית. זו הדרך היחידה שאני יודע". המחזה של מיסטיקה אנגלית. טיזר מתוך האלבום "דוקטור די":כוונות טובות יכולות להתעקם

פה טמון הסיפור האמיתי. בעבר אלברן דיבר על נקודה בסוף שנות ה-90' בה ניפץ את "מחסום המודעות העצמית" ו"לעולם לא הסתכל שוב אחורה". ואני תוהה לעצמי, מה היה הטריגר? הוא מזכיר את "13", אלבום ניסיוני ומעורפל שהוציאה בלר ב-99' שנכתב לאחר הפרידה מג'סטין פרישמן, סולנית "אלסטיקה", להקה שנהרסה לחלוטין משימוש בהרואין. הוא משתתק, "טוב, הרבה דברים הרכיבו את הטריגר. אני לא יכול לדבר על הדברים האלה". הוא קם והולך לחלון מביט מוסח דעת בנוף. "איך אדם מדבר על המסע שלו דרך החיים? זה הופך לדבר שונה לגמרי, לא?". חמש דקות לאחר מכן אנחנו יושבים על המרפסת ומדברים על "13". אני שואל אותו שוב: מה קרה? "אלוהים אדירים. מה אתה חושב שקרה?". ב-"No Distance Left To Run", הסרט הדוקומנטרי מ-2009 על האיחוד של בלר, דיבר בצורה מתחמקת על התקופה שהבריטפופ נצבע בצבעים כהים. הוא מספק את האבחנה ש"חיים של הרבה אנשים די התלכלכו בגלל הרואין". אני מציע את הפרשנות שלי לשאלה מדוע הוא שינה את גישתו למוזיקה. הוא חווה חוויה דומה לזו שמוזיקאים רבים בעלי רקע בוהמייני חווים, על אף הסכנות הטמונות. הסם הזה – אם נצרך בכמות מדודה, עד כמה שזה אפשרי, פתח לפעמים צד מסוים שלא ידעו שקיים בהם. "זו אבחנה מאוד פיקחית מצידך", הוא אומר. "ואני לא אתנגד לה". מאיזו שהיא סיבה הוא לוחץ לי מיידית את היד. מה שתמיד הדהים אותי, אני אומר לו, זה שהוא לא היה מעודן לגבי זה. "אני אף פעם לא מעודן!" הוא צוחק. ב-97' הוציאה בלר את הסינגל "Beetlebum" שהצליח לתפוס את האפקט של הסם והסתיים עם המשפט החוזר "He's On, He's On, He's On it". ב-"13" הופיע שיר בשם "קרמל", שעל פניו מתייחס לחומר החום והדביק שמופק מחימום הרואין. גם השיר "טרים טראב", מצייר תמונה של בדידות מנומנמת בו אלברן שר "I Doze, I Doze Away". למרות שבעיות הסמים של פרישמן היו מתוקשרות, כשכתבו על בלר ריככו את האמת. "חשבתי שכולם פשוט היו מאוד נחמדים ולא עשו עניין מזה", הוא נאנח. "כי אתה יודע, למרות שאני מאוד מסכים עם האבחנה שלך, המציאות היא שכל ניסוי מוביל להרגל שיכול להשתלט על החיים שלך. אני לא אתווכח עם יכולות ההארה של סמים. אבל אני גם, אתה יודע, מכבד את כוחם. אתה חייב שיהיו לך כוונות מאוד טובות, אחרת... אפילו הכוונות הכי טובות בעולם יכולות להתעקם".הן התעקמו לך?"אני חושב שבאופן בלתי נמנע, זה קורה לכל מי שיש לו את שאיפה לחיפוש רוחני מובנה בתוכו".במילים אחרות, אף אחד לא מצליח לעשות הרואין בתנאים שלו."אין דבר כזה 'בתנאים שלנו'. יש רק תנאים אוניברסלים שכולנו חייבים לציית להם ולחיות על פיהם".מעניין שבמהלך התקופה עליה דיברנו, הרואין שלח מוזיקאים רבים להתבודדות ולשתיקה. במקרה הטוב רבים מהם האטו את הקצב. אבל אלברן לא. "אני תמיד קמתי בבוקר, מלא התלהבות לגבי יצירת מוזיקה. אני באמת מרגיש בר מזל ברמה הזו". לא ניסה להסתיר את השימוש בסמים. Beetlebum:הפלונטר של הגורילז

חלק מהיצירות שאלברן הוציא לאחר הלידה מחדש היו של הגורילז. פרויקט שבקדמתו דמויות מצוירות שנוצרו בשיתוף עם ג'יימי היולט, האמן איתו אלברן חלק בית בתקופה שבין הפרידה מפרישמן והתחלת הזוגיות החדשה בחייו. עד היום נוצרו ארבעה אלבומים, בהם התארחו שמות מגוונים כמו שון ריידר ולו ריד, שהביאו לאלברן הצלחה גדולה מזו שהביאה להקת בלר. הגורילז הביאה אותו אל המיינסטרים האמריקאי. "הגורילז היה דבר נפלא וספונטני", הוא אומר. "זה התחיל משני אנשים יושבים על ספה ואומרים 'בוא נקים להקה'. 'אוקי, אני אכנס לסטודיו שלי ואצייר כמה דמויות'. 'אני אלך לסטודיו שלי ואכתוב שיר ונחבר אותם ביחד'". מה שמביא אותנו לגילוי נוסף. האם לגורילז תצא מוזיקה חדשה?"אה...לא סביר".באמת?"כן".קצת חבל. אתה מרגיש שסיימת?"ג'יימי מרגיש ככה, וזה בסדר. אני חושב שהיינו מנוגדים בדעות לגבי המטרות שלנו איפשהו באלבום האחרון. שזה קצת חבל. אז עד שהפלונטר הזה ייפתר...."נפילתו של הפרויקט, הוא אומר, זה "סיפור ארוך" שהגיע לשיאו ב-2010. הגורילז יצאו לסיבוב הופעות ענקי והאנימציה של היולט כבר לא לקחה מקום מרכזי במופע כבעבר. "זה היה מהדברים האלה", אומר אלברן. "המוזיקה והאנימציה לא עבדו טוב ביחד, אבל אני הרגשתי שעשינו אלבום ממש טוב אז הייתי בתוך זה ויצאנו לנגן אותו". אתה והיולט מדברים?"הממ...טוב, זה נשמע מאוד ילדותי, לא? אבל מכיוון שאני ילדותי לגבי זה, זה קורה. חבל".זכרונות משותפים חברות אחרת שנראתה בעבר לא אפשרית התאפשרה לאחרונה. לפני 17 שנים, בזמן המלחמה על המקום הראשון במצעדי מכירות הסינגלים, היריבות בין להקת בלר לאואזיס הפכה רעילה וקיבלה ביטוי בעימות בין אלברן לנואל גלגר. היא הודגשה על ידי התקשורת בהבלטת הבדלי המעמדות ביניהם. השנה הם נפגשו במקרה והסתדרו, הם אפילו הצטלמו מחובקים בטקס פרסי הבריט."פגשתי אותו במייפר, במועדון לילה. מה שהיה קורה פעם זה שהיינו מביטים לכיוון אחר ועוברים מבלי להבחין אחד בשני. אבל שברנו את הקוד הזה באותו לילה. הסתכלנו אחד על השני ואמרנו שלום. זה שינה את הכול. הוא איש מקסים". איש שב-1995 אמר שהוא מקווה שאלברן "יחטוף איידס וימות". "אני יודע", הוא אומר. "הנה לך, אני אוהב את חוש ההומור שלו. אני אוהב אנשים שאני יכול להתנהג כמו מטומטם לידם". חלק מהפיוס שלהם, הוא מודה, הוא שהם עברו חוויות דומות בימי הבריטפופ הסוערים. באופן מקרי, לשניהם יהיה משהו נוסף במשותף, חיים ארטיסטים ללא הלהקה שעשתה אותם. מה שמביא אותי לשאלה האחרונה: עכשיו שגם בלר וגם הגורילז ייעלמו, איך יראה עתידו בלי שני המותגים המפורסמים ביותר מאחוריו?"אני פשוט הולך לעשות מה שתמיד עשיתי. זה קצת מאיים לפעמים, אבל זה חשוב להמשיך ולאתגר את עצמך. אולי זו מחשבה קצת מיושנת", הוא חושב לרגע. "אבל אני לא מיושן. אני..." הוא מתאמץ למצוא את המילה הנכונה, ומרים ידיים. כנראה כבר משתוקק לחזור ולעבוד על המוזיקה. מתחתינו אנשים חבושים כובעים צהובים עובדים קשה לחסום את הנוף לנצח.תרגום: עידן חגואל

כתבות שאולי פספסתם

*#