ישראלים, הם מנהלים את העולם: מוזיקה

גד ברוך חינקיס (פרברים רפיוג'יז) חבר בכמה הרכבים בינלאומיים, אבל הכי מתגעגע לחורף הישראלי. שי רביב (ויולט ויז'ן) עושה מוזיקה לסרטים בהוליווד, אבל מגיע לביקור בארץ כל ארבעה חודשים. הכירו את הישראלים שכבשו את עולם המוזיקה בחו"ל

עדית אזולאי, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עדית אזולאי, עכבר העיר

עזבו אתכם מנועה תישבי, תשכחו מאיילת זורר ואפילו אל תחשבו על גיא עוזרי - רוב הישראלים שמצליחים בחו"ל עושים את זה בשקט, ורחוק מעיני מצלמה. בפרויקט מיוחד מספרים אנשי תעשייה, אמנים, מוזיקאים ושפים על סוד ההצלחה, על החוצפה הישראלית וגם מגלים למה הם הכי מתגעגעים בארץ.פרויקט מיוחד: ישראלים, הם בכל מקום

מוזיקה מהסרטים: שי רביב

שם: שי רביבגיל: בן 30מקום מגורים: נולד בחיפה. מתגורר בהוליווד

כרגע עובד על: בעבר היה חבר בהרכב האלקטרוני "ויולט ויז'ן" עם יונתן דגן (ג'יי ויווז). כותב ומפיק לסרטים וסדרות ומשמש כמיוזיק סופרוויזר. בין הסרטים שעבד עליהם לאחרונה ניתן למצוא את: Darnell Dawkins: Mouth Guitar Legend (2010), Poolboy: Drowning Out The Fury (2011), FDR: American Badass!, וכן מוזיקה למשחקי וידאו. מלבד זאת הוא משתף פעולה עם אמנים שונים ומשחרר סינגלים באוספים בינלאומיים. אפשר גם לפגוש אותו בהופעות של טרי פויזן. הרכב האלקטרו-פופ יוציא סינגל חדש אחרי פסח, בשיתוף פעולה עם ויולט ויז'ן: "אפרייט".

 "עכשיו אני עובד עם אמן שהחלום שלי היה לעבוד איתו: אתיקוס רוס, המפיק של ניין אינצ' ניילס. הוא עושה פסקולים לסרטים, כמו 'הרשת החברתית' ו'נערה עם קעקוע דרקון', ואני עושה לו תזמורים. עוד זמרת שאני מאוד מעריך זאת אשתו, שהיתה חתומה בחברת תקליטים של טרנט רזנור. זה כבוד גדול לקחת חלק בעבודה איתם".

הדרך להצלחה: "התחלתי להתעסק עם מוזיקה אלקטרונית בגיל 16 והקמתי את ההרכב ויולט ויז'ן יחד עם יונתן דגן . מהר מאוד החתימו אותנו לחוזה של שלושה אלבומים בלייבל BNE, שזה הלייבל שאינפקטד משרום היו חתומים בו. הופענו בכל העולם והצלחנו מאוד. באיזושהי נקודה הרגשתי שמיציתי את הארץ מבחינה יצירתית ורציתי שינוי בחיים. זה היה אחרי שאינפקטד משרום עזבו לחו"ל, ואני, שהייתי חבר טוב של ארז מאינפקטד, נסעתי בעקבותיו.  גם יונתן עבר לשם ושם החלטנו לפרק את החבילה. הוא עבר לניו-יורק ואני נשארתי בלוס אנג'לס ונרשמתי ללימודים ב-UCLA : הלחנת פסקולים לסרטים. בזמן הלימודים גרתי באיזה מוטל, שהבעלים שלו היה גם הבעלים של אולפן הקלטות. ככה שילמתי על המגורים במוטל: בעבודה על חומרים של אמנים אחרים.

למדתי שנתיים ואחרי שסיימתי ללמוד עשיתי אינטרנשיפ בחברת ניהול אמנים במשך שנה וחצי. זאת חברה שניהלה המון להקות גדולות ושחקנים. מהם קיבלתי את העבודה הראשונה שלי: לעשות רמיקס ללהקה שנקראה קורן KORN. קצת אחר כך קיבלתי את העבודה על הפיצ'ר הראשון, 'שיקגו 8', לחברת הפקה פרטית. כתבתי סקור (מוזיקה מקורית) והייתי מיוזיק סופרווייז'ר. אחר כך התחלתי לעבוד עם חברת הפקה אחרת ועשיתי איתם כמה סרטים שיצאו ביוניברסל. באותו זמן חומרים מקוריים שלי נכנסו לכל מיני סדרות טלוויזיה, והמשכתי לעבוד כמפיק עם כל מיני הרכבים ואמנים מקומיים ולשחרר חומרים שנכנסו לאוספים אלקטרוניים. את 'ויולט ויז'ן פרודקשן' הקמתי לפני שנתיים".

הכי מתגעגע בארץ ל: "למשפחה ולחברים. מגיע  לבקר כל ארבעה חודשים".

להיות ישראלי – מפריע או עוזר ואיך? "הישראליות היא חסרת משמעות. זה גם לא משהו שגורר תגובות מיוחדות, כששומעים שאני מישראל".

סוד ההצלחה: התמדה.

ישראלי מפרגן לישראלי: אינפקטד משרום. יונתן דגן.

בין ברלין לניו יורק: גד ברוך חינקיס

שם: גד ברוך חינקיסגיל: בן 28מקום מגורים: מתגורר בניוקולן, ברלין

כרגע עובד ב: Dirty Honkers - טריו אלקטרו-סווינג, שהחברים האחרים בו הם מקנדה ומצרפת. ההרכב פעיל בסצינת המועדונים בברלין, ושיחרר אלבום בכורה בלייבל הצרפתי בנזאי לאבּ. קטעים של ההרכב מופיעים גם באוספי אלקטרו-סווינג בינלאומיים. Jewdessy - עוד הרכב אלקטרו-סווינג עם קריצה קברטית, כזה שמשלב בין היידישקייט לבין ביטים של טכנו. השירה, כמובן, ביידיש. פ.א.ר - היפ-הופ מחאתי בעברית, כמיטב המסורת. NUBUNTU - הרכב אלקטרוני אספרימנטלי, על גבול האוונגארד.

בלייבל הצרפתי. Dirty Honkers:

הדרך להצלחה: "כרגע רק הדירטי הונקרס והג'ודיסי חתומים בחברות תקליטים. ההונקרס חתומים בלייבל צרפתי קטן, והג'ודיסי בדיוק חתמו עםSomething Nice  בגרמניה. בגדול - אני לא מתעסק עם העניינים האלה בכלל. שני הפרויקטים האחרים עדיין חדשים, יותר אמנותיים ונראה לי שהם גם קשים יותר לעיכול. אני מנסה למצוא את הסצנה הנכונה ל-NUBUNTU, למרות שאני מאוד מתרגש לגבי הפרויקט הזה וחושב שיכולה להיות לו השפעה גדולה. הסיפוק הכי גדול שלי זה להופיע במסיבה שבה לא מכירים את המוזיקה שלנו, עם ההונקרס, ולראות איך הקהל משתולל וצורח, ואז אני מבין שבעצם כולם באו לשמוע אותנו".

למה דווקא חו"ל? "עזבתי את הארץ כי היה לי ברור שלא אוכל להרוויח את לחמי ממוזיקה כאן. הסיבה היחידה שבגללה לא נסעתי לברלין או לניו-יורק קודם, היתה בגלל המחויבות שלי לפרברים (רפיוג'יז, להקתו הקודמת ע.א) ולפרויקטים אחרים, כמו פלד ואורטגה ותכל'ס. אני בברלין כבר שלוש שנים. זה לקח לי בערך חצי שנה עד שהצלחתי להרוויח את המינימום ההכרחי שצריך בשביל שכר-דירה, ועוד שנה וחצי לפני שיכולתי להיות רגוע לגבי כסף. בעיקרון, כשהגעתי לברלין, חיפשתי את הסצנה שמתאימה לי והתערבבתי בה, כשאני מראה ומשמיע לאנשים מה אני עושה. בהתחלה ניסיתי להשתלב בסצנה האלקטרונית כאן, אבל זה היה בזבוז זמן. החבר'ה כאן קשוחים מדי ויותר מדי רציניים בקשר למוזיקה שלהם. מצד שני, בסצנת הסווינג/ לייב/ בלקן הייתי להיט ברמה האישית: אלה אנשים שחולקים את אותו הומור ויש כאן גם קבוצת ישראלים, ככה שיצא שיכולתי לעזור בסצנה הזאת לא מעט".

הכי מתגעגע בארץ ל? "לרעמים ולריחות של החורף בארץ".

להיות ישראלי - מפריע או עוזר ואיך? "זה ממש חסר משמעות להיות ישראלי בברלין. אין לזה שום השפעה, שלילית או חיובית".

סוד ההצלחה: " פשוט לא לוותר אף פעם, לא לסגת אחורה ותמיד להמשיך הלאה. בסופו של דבר אתה מגדיר את מהי הצלחה. יכול להיות שאנשים, שהחברה מגדירה כ'מצליחנים', לא רואים את עצמם ככאלה, וההיפך. הכל תלוי בדברים שחשובים לך בחיים".

כששומעים שאני ישראלי, אומרים לי ש... 'או! וואו! באמת?' ואז יש איזה משפט מגומגם ותמיד אחר כך יבואו משפטים כמו 'אני אוהבת את ישראל! הייתי בתל-אביב פעמיים!!'".

ישראלי מפרגן לישראלי: כל החבר'ה הניו-יורקים, שהצליחו בגדול כמו תמיר מוסקט וחבורת הבלקן ביט-בוקס. אני גם מעריך מאוד את ג'אזסטפה וליעד וענונו מיחצן-בחצן. הם החבר'ה שלי בברלין".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ