אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סינגל שוט: בום פם מעודדים, TYP מתקתקים

עברי לידר וג'וני גולדשטיין מייגעים עם סינגל ממוצע ובלתי נגמר, בום פם מתבאסים אבל לא מבאסים, גוננזה מפתיעים עם אודליה אלמוג ומיקה קרני עושה נעים בפזמונים

תגובות

מאחורי יצירת מוזיקה, ואמנות בכלל, מסתתרות כל מיני כוונות. יש המשתמשים בה כתרפיה לעצמם, פלטפורמה לפרוק מתחים פנימיים או לניהול שיח עם העצמי. אחרים מונעים מאישיות נרקיסיסטית וכל מה שהם מחפשים זה במה, קהל ומחיאות כפיים. יש כאלה שרוצים לנצל את הבמה כדי להעביר מסר, לשים מול החברה מראה ולנסות לשנות את העולם. תשאלו את הדג נחש אם זה מצליח להם.

אבל יש גם כאלה שפשוט רוצים לעשות נעים לאנשים אחרים, וזו הדרך הכי טובה שהם מצאו. בום פם, למשל, החליטו לשלב בין הנעים והכיף לבין המסרים, וזה עובד להם מצוין. מיקה קרני ממשיכה עם הקו הנעים שהתחילה באלבום החדש, וגם אצלה נראה שהכל טוב. גוננזה מנסים יותר מידי להיות רגועים ושלווים, עד שהם עלולים להיעלם בין שלל האפשרויות בזירה המוזיקלית, ו-TYP ממשיכים לנסות לכבוש את העולם, אבל בשיר החדש יכול להיות ששכחו איך לבעוט ונותרו עדינים וממוצעים למדי.

» סינגל שוט - כל הטורים

לא מתואמים: TYP - Deserve מהרגע שמכונת הפרסום של הפרויקט של עברי לידר וג'וני גולדשטיין התחילה לעבוד, היה ברור לכולם שהם מכוונים הכי גבוה שאפשר. הצמד הזה רוצה לכבוש את העולם, והם הולכים על זה בכל הכוח. לא סתם אנחנו שומעים מדי פעם חדשות מרעישות על איזו פסגה עולמית נוספת שהשניים טיפסו אליה, והפעם - החתמה בחברת המופעים Livenation, חברת בוקינג בינלאומית שאמורה להפיץ את הבשורה של הפרויקט לכמה שיותר מקומות על הגלובוס. בדרך כלל הישג כזה מלווה בהוצאת סינגל חדש (מכונה משומנת כבר אמרנו?),רק שהפעם לא בטוח שהסינגל תואם ברמתו את ההישג המרשים.

"Deserve" הוא השיר העדין והממוצע ביותר שהוציאו השניים עד כה. אין בו שום דבר בועט, הוא נטול מעוף ולא מתקדם לשום מקום. יתרה מכך, זה נשמע כאילו הוא לא עומד להסתיים אף פעם, כמו סרטוני היוטיוב המחזוריים שנמשכים 10 שעות ויותר (והם, לפחות, מצחיקים ומשעשעים). הורגלנו לרמה גבוהה למדי, בעיקר בתחום ההפקה, והסאונד שהשניים יצרו היה מיוחד ובינלאומי במלוא מובן המילה. הפעם, משום מה, מורגשת ירידה ברמה בכל המובנים. יש בשיר הזה מעט מדי אלקטרוניקה (כבר ראינו בשירים אחרים עד כמה שהם יודעים להשתמש בה) והרבה יותר מדי מתקתקות פופית-דאנסית. במהלך מופע, לצורך העניין, סביר להניח שהשיר הזה ימצא את עצמו באמצע ההופעה, כשרק חלק ממנו מנוגן, כקטע קישור בין קטעים מוצלחים יותר.

רק שלא יחליקו למטה מרוב שמן. Deserve של TYP:

סינגל השבוע: בום פם - אין גלים בום פם לא מפספסים, הרבה בזכות היציבות המוזיקלית שלהם. פעם אחר פעם השלישיה הזו מצליחה לספק מוצר ברמת גימור מאוד גבוהה שנשמע קליל ולא מסובך מדי. יש משהו ממכר בפשטות שלהם, במיוחד כשהיא מוגשת ברמה הגבוהה ביותר. יש הרבה שירים פשוטים שם בחוץ, רובם משעממים. בום פם מצליחים לקחת את הפשוט לשלב הבא, ושם היציבות באה לידי ביטוי. גם "אין גלים" מספק את הסחורה בכל המובנים - זהו שיר רוק ים תיכוני בניחוח שנות ה-60' על החוף של קליפורניה, ממכר כמו קפאין, מענג כמו שפם לא מגרד וכמו תמיד, מלא בהומור וציניות עדינה שלא מעיקה.

» בום פם בהופעה - כל הפרטיםהקו המנחה, כאמור, הוא לענג וללטף, אבל עם כל השמחה שבו, השיר מביע תסכול עמוק על העולם ועל המדינה שאנחנו חיים בה. מדינה עצבנית, מזוהמת ומושחטת, שחרב המלחמה מונחת על צווארה על ידי מנהיגיה שוטפי המוח. אז די, מוסרים בום פם, שחררו אותנו מהעול הנפשי הזה. תנו לחיות, לשתות בירה, לאכול חומוס ולצאת לגלוש קצת, לנקות את הראש. אלא שאפילו לגלוש כבר אי אפשר פה, כי אין גלים. המעטפת האנרגטית עם המקצב הקיצי באה להנגיד את מסר התסכול שעולה מהטקסט, והניגוד הזה הוא מה שמאפשר לשיר בסופו של דבר להיות קליל ונחמד, כזה שאפשר להקשיב לו, להבין את המציאות ובכל זאת לא להתבאס. כי כל מה שבום פם רוצים זה שלא נתבאס, העיקר המצב רוח. משהו כנראה עובד, כי פתאום אני לא מבואס.

ממשיכה בשלה: מיקה קרני – אחות קטנה לפני כחודש בירכתי על חזרתה של מיקה קרני לשורשים העדינים והרכים שלה. אהבתי להיזכר בקול הנעים שכבר הספיק להתבגר, ועשה זאת יפה מאוד. לא עבר זמן רב, וכבר יוצא סינגל שני מתוך האלבום החדש. החדשות הטובות - עדיין נעים לי. גם ב"אחות קטנה" ממשיכה קרני לצעוד לאורך אותו קו מנחה שמסתמן כי ימשיך לשלוט באלבום החדש כולו. קו של סאונד חם ועוטף, מקצבים איטיים אך לא מדי, והכי חשוב - הקול שלה עומד מקדימה ומוביל את הביצוע בגאון, כשמאחור תומכים כלי מיתר רבים שמעניקים עומק ועונג. אפשר לדמיין את כל הנגנים יושבים מסביבה, נותנים לה להכתיב את הקצב והולכים בעקבותיה. אמנים רבים קופצים מעל הפופיק כשמקיפים עצמם בנגנים רבים עד שלבסוף הם מוצאים עצמם רודפים אחרי כולם ולא מצליחים לעמוד בקצב. במקרה של קרני, ההפקה המוזיקלית הפכה את הכיוון והצליחה להשליט סדר בשלל הכלים.

בשיר החדש בולטים במיוחד הפזמונים המאוד ממכרים, מאלה שאוהבים כבר בשמיעה ראשונה ותמיד רוצים עוד. למרות זאת, בניגוד לשיר הקודם ששיחררה, יש פה כמה נקודות קטנות שלא בדיוק עובדות. הקול של קרני מלטף ומענג במיוחד כשהיא שרה בגבוהים, ולכן הפזמונים מעניקים כזו שלווה לנפש, אבל הפער בין הבתים לפזמונים חושף חולשה ווקאלית בצלילים הנמוכים, שם קרני לא בשיאה. בנוסף, הסגנון של השיר נושק במעט לעולם הים תיכוני, הן בעיבוד הכלים והן במקצב. השילוב שלו בסגנון של קרני נעשה בצורה מאוד עדינה וטוב שכך, אך העדינות הזו נשברת כשלקראת סוף השיר נכנס יוחאי כהן ומוסיף כמה סלסולים ערביים שלא כל כך מתאימים לרוח הכללית. הביצוע הקולי שלו מצוין והוא נשמע טוב מאוד, אבל בראי התמונה השלמה, אפשר היה לוותר על התוספת הזו שקצת מוציאה את השיר מאיזון. כך או כך, השיר השלם בהחלט עושה את העבודה ורק מגביר את תחושת השלווה והנועם לקראת האלבום כולו.

קטנה ומעט צולעת. מיקה קרני - אחות קטנה:

אחד העם: גוננזה - For the Living גוננזה הוא הרכב Fאנק וגרוב של עידו גונן ואודליה אלמוג, שכבר הספיקו להוציא אי.פי. אחד מאז שחברו יחדיו, ו"For the Living" הוא הסינגל הראשון מתוך האי.פי. החדש שבדרך. גוננזה נכנסים לתוך טריטוריה לא פשוטה, כשבשנים האחרונות עולם הגרוב הישראלי הולך ותופח וצובר תאוצה. מספיק להזכיר את קותימן, קרולינה, התפוחים, עוזי נבון ושממל בכדי לראות שהשטח מלא בהרכבים ואמנים איכותיים שעושים מוזיקה שמחה וקצבית. רבים וטובים אחרים ניסו ומנסים את מזלם, ובסופו של דבר נעלמים ונשכחים. כי כשהזירה מלאה, אתה צריך לבלוט במיוחד בכדי שתוכל להיכנס ולהישאר בתוכה.

בהתחשב בסינגל החדש, עדיין לא מאוד ברור לאן נושבות הרוחות בהקשר להרכב זה. מצד אחד, מדובר בשיר גרוב מאוד סולידי. הוא לא מהיר מדי ומשתדל לשמור על אנרגיה רגועה ולא לוחצת, משהו לנוח איתו בצהרי היום, או להתחמם לפני מסיבה. אבל לסולידיות יש מחיר, ולא בטוח שהיא תבלוט בין שלל האופציות. צריך לצבוע את השיר בצבעים קצת מיוחדים, אחרת נבלעים ברקע ומתמזגים עם ההמון. השיר החדש מאוד נעים, ומבחר כלי הנשיפה עושים את העבודה, אבל הוא לא מתרומם לגבהים חדשים ובהחלט לא מציג משהו שלא קיבלנו ממקומות אחרים.

מצד שני, יש לו יחודיות אחת מאוד חשובה, והיא הזמרת אודליה אלמוג. לאלמוג יש קול ייחודי והוא הצבע החזק ביותר שיש כרגע בהרכב הזה. היא נשמעת כמו שזמרת סול גדולה צריכה להישמע, עם קול עמוק ונקי בצורה יוצאת דופן. הטיפול שלה בשיר הוא ללא דופי, והיא יודעת בדיוק מה לעשות בכל רגע - לעלות גבוה, לשיר חלש, למשוך את התו האחרון ולא ללחוץ חזק מדי. הרושם שעולה ממנה הוא של מקצוענות ואינטיליגנציה מוזיקלית משובחת, תכונה מאוד חשובה שחסרה אצל רבים מהאמנים. אם ישכילו להשתמש בה ולנצל את כישוריה עד תום, ייתכן וזה הצבע שיגרום לגוננזה לבלוט אל מול חבריו.

כתבות שאולי פספסתם

*#