ארית'ה פרנקלין חוגגת 70: "הסיבה שנשים רוצות לשיר"

מאלבומי הגוספל של תחילת הדרך ועד ביסוסה כאחת הזמרות המצליחות בעולם - אריתה פרנקלין חוגגת 70 וזו הזדמנות מצוינת לסקור את הקריירה המרתקת שלה לצד פנינים מוזיקליות נשכחות

עדית אזולאי, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עדית אזולאי, עכבר העיר

"השכונה שלנו היתה מלאה בילדים עם כישרון מוזיקלי", מספר סמוקי רובינסון, חבר ילדות. "יכולנו לנגן מלודיות פשוטות על הפסנתר וללוות אותן בשירה. אבל אריתה – בגיל 6 או 7 – ניגנה אקורדים שלמים, אקורדים מסובכים של גוספל. בגיל שש או שבע, היא לא שרה. היא המריאה. היא היתה עילוי שבעילוי."בעמוד הפייסבוק של אריתה פרנקלין, זמרת הסול והאר-אנ-בי המוכרת ביותר בעולם, כתובים הדברים הבאים: "במשך שישה עשורים נושאת אריתה פרנקלין את לפיד המקוריות והיצירתיות. היא נאהבת ונערצת כאילו היתה ישות אלמותית ונחשבת לאחד הקולות הגדולים בעולם. שחורים ולבנים, אירופאים ואסייתיים, לטיניים ואפריקאיים – כולם מכירים במקומה הנצחי בהיסטוריה התרבותית של הכוכב הזה".אין טעם לצקצק בלשון. גם אם מערכת יחסי ציבור משומנת מאוד היא שאחראית למילים הללו, אין בכך כדי לערער על אמיתותן. האישה, שאחראית לכמה מהלהיטים הבאמת אלמותיים שידעה האנושות, כאלו שגם מי שנולד בשנתונים האחרונים יודע, הרוויחה את כל הכתרים שנקשרו לראשה בצדק רב. "Respect", "Natural Woman", "Think" ונכסי צאן ברזל אחרים הצליחו לחדור לליבותיהם של מיליונים ברחבי העולם ולכבוש לבבות חדשים מידי יום. הקול האדיר של אריתה פרנקלין, שקנה לו תהילת עולם עוד בילדותה, הצליח להוכיח לאמריקה השמרנית את האקסיומה הידועה: זה לא משנה באיזה צבע אתה, זה משנה מה אתה יודע לעשות. ופרנקלין יודעת לעשות הרבה מאוד: לטלטל, להקפיץ, לערסל, להצליף, ללטף, לרומם ולקלס, לרגש ולחבק. לרגל יום הולדתה ה-70 של מלכת הסול, הנה כמה עובדות מרתקות על חייה, לצד רגעים מוזיקליים יפהפיים:

ההתחלה ב"קולומביה": בתו של הכומר שרה גוספל

אריתה לואיז פרנקלין נולדה בממפיס ב-1943. כשהיתה בת שנתיים עברה משפחתה לדטרויט, שם היא מתגוררת עד היום. דטרויט, אחת הערים החשובות בתולדות המוזיקה המודרנית, היתה משופעת מוזיקאים מוכשרים מהשורה הראשונה. כבר בילדותה נצצו כמה כוכבים בשמי העיר: אדי ברנס וג'ון לי הוקר מהצד של הבלוז, דלה ריס מצד הגוספל, אלווין ג'ונס בגזרת הג'אז ועוד רבים אחרים. ההופעה הראשונה של פרנקלין הילדה התקיימה בכנסייה הבפטיסטית של אביה הכומר, ביחד עם אחיותיה ארמה וקרולין, בעצמן זמרות סול משובחות. את שיר הגוספל הראשון שלה הקליטה בגיל 14:בגיל 18 לקח אותה אביה לקולומביה רקורדס, הלייבל של אגדות כמו בילי הולדיי, מהליה ג'קסון ומיילס דיוויס. הכומר תכנן להפוך את בתו לכוכבת צעירה בסגנון דיוות הג'אז הגדולות, ואלבומיה הראשונים – בהם גם מחווה לדיינה וושינגטון – הפכו לקלאסיקות, אולם לא הפכו אותה לכוכבת. מבקרי מוזיקה רבים טוענים, שההפקות של קולומביה והשירים שנתנה לפרנקלין הסתירו את מלוא הפוטנציאל הווקאלי שלה וניסו לאלף אותה לסאונד הפופי השולט של התקופה. מי שכתב לה בימים ההם, היה אחד הכותבים המבוקשים ביותר והפוריים ביותר של התקופה: קלייד אוטיס, שכתב גם לנט קינג-קול, דיינה וושינגטון ואלביס פרסלי. המעבר לאטלנטיק: סמל לאמריקה השחורה

בשנת 1967 נטשה פרנקלין את קולומביה לטובת אטלנטיק. באוטוביגרפיה שלה, "מהשורשים האלה" (1999) היא כותבת: "הרגשתי משיכה טבעית לסאונד של אטלנטיק. באטלנטיק היתה נשמה." אז החלה דרכה של האגדה שאנו מכירים היום. ג'רי וקסלר, המפיק האגדי של אטלנטיק, לקח את פרנקלין עד לאולפני Muscle Shoals באלבמה, בשביל להוציא ממנה סול דרומי עמוק ואמיתי. הסאונד הזה ימשיך ללוות אותה כמה שנים טובות ויהיה מזוהה איתה יותר מכל. ריי צ'רלס: "יש זמרות, ויש את אריתה. היא נישאת אל על, הרבה מעל השאר. האחרות טובות, אבל אריתה מדהימה. היא היחידה שאני יכול לקרוא לה אחותי."למרות ש"ריספקט" ממוצב בתודעת הקהל כשיר פמיניסטי, הוא מזוהה מאוד עם התנועה לזכויות האזרח באמריקה של שנות ה-60. אריתה פרנקלין לקחה את שירו של אוטיס רדינג והביצוע העוצמתי שהעניקה לו הפך אותו לסמל כנגד האפליה החברתית והאזרחית הבוטה של אותם הימים. פרנקלין נתפסה בעיני רבים כסמל לאמריקה השחורה המתעוררת ונלחמת על זכויותיה, ובסוף שנות ה-60 היא החלה למצב את מעמדה כאיקונת תרבות נערצת: בשנה וחצי היא הצליחה להכניס עשרה סינגלים למצעד עשרת הגדולים, האלבומים שלה באטלנטיק היו רבי-מכר והשירים שבחרה לבצע – החל מסיימון וגרפונקל, עבור בביטלס וכלה בסם קוק – הוכיחו שוב ושוב את היותה אמנית אמיתית, בעלת חזקה על הקריירה שלה, בניגוד לזמרות סול אחרות של אותה תקופה.  הנה הזדמנות לגלות את המקור ללהיט האלמותי הזה:ב-1971 הקליטה פרנקלין את אלבום הגוספל המצליח ביותר של כל הזמנים: "חסד מופלא". "הכנסייה היא ליבי", אמרה אז. "הכנסייה היא המקום בו נולדתי והמקום בו אני חיה".המעבר ל"אריסטה": שומרת על הרלוונטיות ב-1980 הסתיים החוזה עם אטלנטיק ופרנקלין עברה ל"אריסטה". האינטואציות שלה שוב התבררו כמוצדקות ביותר: שיתופי הפעולה עם סטיבי וונדר, ג'ורג' מייקל ואלטון ג'ון, שהפכו ללהיטים מידיים,  השאירו אותה בתודעת הקהל, שנהה אחרי הסאונד המסונתז של הפוסט-דיסקו. פרנקלין ידעה כיצד לכוון והיכן לפגוע, והיא המשיכה לשחרר להיט אחרי להיט.

במצעד מאה הזמרים הגדולים ביותר של כל הזמנים של הרולינג סטון, קיבלה פרנקלין את המקום הראשון. מדינת מישיגן הכירה בקולה כפלא טבע. במהלך הקריירה שלה היא זכתה בלא פחות מ-18 פרסי גראמי, מהם שמונה ברציפות. בשנת 1987 הפכה לזמרת הראשונה שנכנסה להיכל התהילה של הרוק'נ'רול. שבע שנים אחר כך היא תיזכר כאמן הצעיר ביותר שקיבל את אות הכבוד של מרכז קנדי. ב-2005 קיבלה את מדליית החירות הנשיאותית, העיטור האזרחי הגבוה ביותר בארצות-הברית. פרנקלין, מצידה, המשיכה להצעיד את המוזיקה שלה ברוח הזמן, וגם אם המכירות לא טיפסו לגבהים המוכרים, היא הצליחה לשמור על מעמדה כמלכה הבלתי מעורערת של המוזיקה השחורה. את הקטע הבא, שנבחר על ידי הלוס-אנג'לס טיימס לקטע הסול הטוב ביותר של העשור (שנות ה-90'), הפיקה לוריין היל.

יוצאת לעצמאות ושומרת על הכבוד

ב-2003 עזבה אריתה את "אריסטה" והקימה לייבל עצמאי, הנושא את שמה. בחלוף השנים, הסאונד שלה התקרב יותר ויותר לאר-אנ-בי לבן ונשמע שהחידושים הגדולים והבעיטות  החזקות כבר הרחק מאחוריה. האלבומים ששחררה בלייבל העצמאי – אוספים וחומרים מקוריים כאחד –רחוקים שנות אור מהסאונד העמוק של תחילת הקריירה שלה. כמו אמנים רבים, גם פרנקלין צועדת בערוב ימיה אל עבר אהבתו הבטוחה של הקהל, משאירה את המהפכות לצעירים. אין עוררין על תרומתה המכרעת למוזיקה ולתרבות האמריקאית והעולמית ועל השפעתה – לצד מוזיקאים שחורים נוספים – על המצב החברתי באמריקה של שנות ה-60 ו-70. מרי ג'יי בלייג', עוד דיווה שחייבת הרבה לפרנקלין, מסכמת את העניין יפה: "אריתה היא מתנה מאלוהים. כשזה מגיע ללהביע את עצמך דרך שיר, אין אף אחד שמתקרב לקרסוליים שלה. היא הסיבה לזה שנשים רוצות לשיר".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ