רוקפור: "אנחנו להקת איצטדיונים"

סיבוב בהודו במקום עוד טור באמריקה, מגן דוד במקום טריפים פסיכדליים ואלבום עם נינט במקום מכות עם אלי לולאי. רוקפור במכונת הזמן גאים מאוד להציג: רוק 40

מיכאל רורברגר, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מיכאל רורברגר, עכבר העיר

לפני 25 שנה, אי שם בפריפריה חולונית רחוקה, התגבשה להקה חדשה בשם רוקפור. הגרעין המייסד, אלי לולאי (שירה) וברוך בן יצחק (שירה וגיטרה) תיפעלו את המכונה. נוער שוליים היו המקור לחברים הנוספים – אמיר צורף (גיטרה) ואיסר טננבאום (תופים). עם השנים חברים עזבו וחדשים הצטרפו. לולאי פרש באמצע טור אמריקאי ועשה כותרות. גם אמיר צורף פרש. מרק לזר הצטרף כבסיסט, בן יצחק עבר לעמדת הזמר, יקי גני הצטרף כקלידן, נועם לדרמן תיפקד כמתופף זמני. רוקפור חצו עולם. עשו אמריקה. המון אמריקה וגם את קנדה, אנגליה, ספרד וסקוטלנד. לפני שנה, תחת מעטה אבטחה כבד, עשו גם את הודו וגילו את סודות המזרח (“מתברר שיש לנו שם המון מעריצים”).» רוקפור בהופעה - כל הפרטים» חגיגות 25 שנה לאוזן השלישית עכשיו, כשגם הם וגם האוזן השלישית, שהחתימה אותם ראשונה, חוגגים 25, רוקפור עובדים על אלבום חדש (“הפעם באנגלית”) ומתכוננים להופעה חגיגית לצד רובין היצ’קוק בבארבי (“הופענו איתו בפעם הקודמת שהיה בארץ, ואף פעם לא נתקלנו באמן כל כך מקסים וחיובי וספונטני”). “הקריירה שלנו התחילה באוזן”, הם אומרים, “כשהתחלנו, אי שם בשנות ה־20 לחיינו, לא היה לנו מושג איך עושים את זה. שלחנו סקיצות לשבדיה. כן, לשבדיה, הכל בגלל אבבא. חיפשנו בדפי זהב איפה יושבים סוני או וורנר, היינו נורא תמימים. האוזן ידעו לאן לקחת את זה, ועשו את כל השאר”.לא מתייחסים לעצמם כלהקה פסיכדלית. העולם המופלא:

כמו בהזיה אני את רוקפור אני פוגש באולפני אנובה (הלייבל הנוכחי שלהם), הממוקמים בין גלריות, סדנאות אמנים ובתי מלאכה באחד מבנייני הרכבת שמאחורי בניין “הארץ”. על המרפסת מחוץ לאולפן רובץ כלב גדול, לבן ומפואר, עוצם עיניים. קפה שחור וסיגריות מקדימים את הראיון. אחריו יעשו שם חזרות לקראת האלבום החדש. האולפן עצמו חשוך ואינטימי. שום דבר בסביבה לא מצביע על שימוש בחומרים הלוציגניים. תייגו את רוקפור כלהקה פסיכדלית. בהודו צעקו להם “פינק פלויד!”. כן, נכון. לפעמים בהופעות הם עושים גם פינק פלויד כי בא להם, ופעם אפילו זכו לקבל מידי דיוויד גילמור ודיוויד בואי את הפרס הראשון על ביצוע שלהם ל”ארנולד ליין” של סיד בארט. אני מתחיל משם.רוקפור נחשבת ללהקה פסיכדלית. מישהו כאן לקח פעם טריפ?כולם (חיוכים, מבוכה): “לא!”.ובכל זאת השפעות של פלויד, קינג קרימזון, בירדס, ביץ’ בויז, החוף המערבי, הסיקסטיז... בן יצחק: “אף פעם לא התייחסתי ללהקה כלהקה פסיכדלית. אולי משהו בסאונד מזכיר את זה. בארצות הברית הגדירו אותנו כניו־פוסט־סייק. האמת שאין לי התנגדות להגדרה. אנשים צריכים לקטלג. בטוח יש משהו אצלנו שאנחנו לא יכולים לשים עליו את האצבע. כשהופענו עם ‘האיש שראה הכל’ הגדירו אותנו ככאלה. אין שום צורך לעבור חוויה פסיכדלית באופן אישי כדי לחוות את הביטלס ואת פינק פלויד”."הפרידה היתה חייבת לקרות". "חור בלבנה" בהרכב עם אלי לולאי:הבנתי שהאלבום החדש הולך בכיוון אחר.  לזר: “רצינו לשנות. לעניין את עצמנו מחדש. מוזיקלית הוא שונה, נכתב אחרת. רובו נכתב תוך כדי חזרות”.בן יצחק: “בדרך כלל אני ומרק היינו באים עם תוצרת גמורה. הפעם רוב השירים נוצרו באולפן”.לזר: “רצינו לעשות משהו יותר פרש. על פני השטח התוצאה הרבה פחות מורכבת מאלבומים קודמים”.נסו להרחיב. (לא בטוח שחיכיתי לתשובה הבאה):בן יצחק: “כל האלבום החדש מוקלט על סרט שני אינץ’, כמו פעם. ועוד משהו חשוב – הקלטנו את התקליט כשכל הכלים מכוונים לתדר של 432 הרץ. שתבין, בתיאוריה כל הכלים בעולם מכוונים ל־440 הרץ. נקבע שהתו לה הוא הקובע. לפי התו הזה מכוונים. מוזיקה קלאסית מכוונת לתדרים גבוהים יותר - 442 או 444 הרץ. מייק קרוסי (מפיק אנגלי שאיתו עבדו על אלבומה המיועד של נינט; מ”ר) טען שפעם כל הכלים היו מכוונים ל־432 הרץ, מה שגורם להם להישמע עגולים יותר. הלכנו על זה”.מעניין. עכשיו שהבנתי, תהיו מוכנים בכל זאת להרחיב?בן יצחק: “העבודה על האלבום ‘העולם המופלא’ נעשתה במהלך חודשים אינטנסיביים של הקפדה על כל תו, צליל וסאונד. עכשיו רצינו לעשות מה שבא לנו לעשות כל הזמן, משהו דומה למה שעשינו בארצות הברית עם ‘Nation Wide’, אלבום שנכתב תוך כדי טור, כלומר משהו יותר מהיר והרבה פחות מורכב. כרגע יש לנו כבר 11 שירים - חלקם נפתחים ונסגרים בסערה, חלקם קצרים מאוד, לאחרים עדיין יש להוסיף תפקידי שירה. אפשר גם שלשני שירים נצרף זמרות, עדיין לא החלטנו סופית. לא, לא נינט, אחרות”.פסיכדליה?“תמיד תהיה קצת פסיכדליה”.ועל מה השירים?לזר: “הטקסטים פשוטים. ניסינו להיות הכי ברורים שאפשר. הכל סביב דברים שקרו לנו”.בן יצחק: “הופעה שהיתה לנו בוונקובר בהלואין, למשל, בתוך מלון היסטורי ישן. כל קירות האולם היו מלאים ציורים, כאילו נכנסנו למנהרת זמן. ערב הזוי, מוקפים בלהקות הזויות. הגענו לא מחופשים. ניסו לאלתר לנו תחפושות. לפרומוטר היתה על העין רטייה של שודד ים. כולם מסביבנו נפלו מרוב שיכרות. היינו לגמרי לבד, תיפקדנו אז כשלישייה, אחרי שלולאי פרש. אחר כך, בחניון, הבנו ששכחנו לקחת את הכסף שהגיע לנו”.ועל זה כתבתם שיר.טננבאום: “נכון. האלבום הזה מדבר לכולם. הוא מכוון לשוק הבינלאומי. הפעם הורדנו את כל הנשקים המשוכללים שהיו לנו, ובאנו עם חץ וקשת. אפילו יש לנו דיסקו. זה לא ‘אבבא’, בוא נקרא לזה דיסקו חדש. חזרנו למקורות. הרגשנו כמו בני 17. התחברנו לדברים שקורים היום בשטח”.באמת רציתי לשאול, מי משפיע עליכם היום?“בארץ אנחנו אוהבים לשמוע את אלקטרה, הם מזכירים לנו את מה שקורה מסביב. בחוץ - Last Shadow Puppets, MGMT, הסטרוקס, Wilco וקיור, כל הזמן אהבנו אותם, גם היום”. החליפו את הנשקים המשוכללים בחץ וקשת. רוקפור (צילום: אורית פניני)

העולם המופלא רוב חברי הלהקה חצו את ה־40 (חוץ מיקי גני), ולכולם יש ילדים. המצב הזה כמעט מחייב אותם להתמקד כרגע בקריירה המקומית. “אחרי הרבה זמן בארצות הברית, הבנתי שיש יתרון בלהיות מי שאנחנו”, אומר טננבאום, “התחברתי חזק יותר לישראל וליהדות. זה לא שאני חוזר בתשובה, בכלל לא. את השרשרת עם מגן הדוד אני עונד במקום מזוזה, מוריד אותה רק כשאני ישן. יש לזה חשיבות. במוזיקה יש ליהדות יתרון. היינו הרבה בדרכים. הבנו שהמהות שלנו לבוא לכאן היא חזקה ביותר”.ברוך, קראתי שאתה מתחזק. גם אתה?בן יצחק: “מודה שאני די חצוי בנושא. לפעמים אני קם ושואל את עצמי למה אני לא שם. מצד שני,  צריך למשוך אותי באף כדי שזה יקרה. אח שלי חזר בתשובה וחי בבני ברק. אני תלוי היום במשפחה שלי, עם ילד. זה לא פשוט לי להפוך פתאום לדתי”.החזרה לארץ לפני ארבע שנים, אחרי שנים בתפוצות, יצרה פאזה חדשה, פאזה של זיכרונות הצלחה בינלאומיים, פאזה של יכולנו להצליח יותר אילו נשארנו שם. כמה הצלחה היתה שם? לאן הגעתם? חיפשתי באינטרנט, לא מצאתי.בן יצחק: “ברור, כשכל זה קרה האינטרנט עדיין היה בחיתוליו. אנסה להסביר במשפט אחד. אולי קצת יותר. למיטב ידיעתי, אנחנו הלהקה הישראלית היחידה, נו טוב, אולי לא היחידה, אבל בטח הראשונה שהוחתמה בלייבל אמריקאי. לא מדובר בחוזה הפצה אלא בחוזה תקליטים לכל דבר, והם השקיעו בנו יפה מאוד. הוצאנו אלבומים. חיברו אותנו לבוקינג קומפני, מה זה אם לא הצלחה היסטרית. עשינו טור של שלושה חודשים”.מכרתם הרבה?“מאז שנת 2000 ומשהו מכירת תקליטים כבר לא מהווה מדד להצלחה. אין לנו מושג כמה מכרנו. המדד הוא במקומות שהופענו בהם. הופענו ב־Roxy וב־Viper Room (המועדון של ג’וני דפ; מ”ר) בלוס אנג’לס. את הטור האחרון עשינו ב־2007, ואז חזרנו לארץ במודע. ילדים. משפחה. כל אלה”.לזר: “אני מאמין שאם היינו עוברים לגור שם, הפרופורציה להצלחה היתה משתנה. הצלחה צריך לתחזק”.לרגע כולם משתתקים. עושה רושם שחווית החיים מחוץ לבית הותירה בהם את המשקע הנוסטלגי, את הזיכרון שהולך ונמוג. נכון שהופיעו לאחרונה בהודו. נכון גם שהקהל ההודי יצא מכליו, אבל אמריקה עדיין אמריקה יושבת חזק ב־DNA הקולקטיבי שלהם. “אנחנו להקת איצטדיונים”, מכריז טננבאום. “המודל שלי זה הסטונס. תרשום גם Rush. ההופעות שלנו במועדונים זכו תמיד למשפט המלווה ‘זה קטן עליכם’. תשים אותנו בכל איצטדיון, זה יישמע לא פחות טוב. הופענו מול 15 אלף איש באיצטדיון Ravina בשיקגו, חיממנו את 52־B, חוויה אדירה”.ואז שבתם ארצה לנינט.טננבאום: “הכל בגללי. אני היחיד כאן שרואה ‘כוכב נולד’. עקבתי בעניין אחרי הטרנד החדש הזה. פתאום קלטתי שקורה כאן משהו חשוב. ומי שהולך לזכות בתוכנית הראשונה הוא מישהו משמעותי ומיוחד לסצנה פה. זו היתה נינט. שמעתי במייספייס שלה שירים שלה באנגלית ואז נפל לי האסימון, שהנה מישהי שהייתי רוצה לעבוד איתה”.בן יצחק: “לא הייתי אז בארץ, אפילו לא ידעתי מה זה ‘כוכב נולד’. ואז נינט באה להופעה שלנו. היא ידעה מי אנחנו, באה אלינו מאחורי הקלעים. ביקשה ללמוד גיטרה. נתנו לה שני שיעורים, משהו כזה. היא השמיעה לנו דברים שהיא עושה, ואז יצא לנו 'וואו, זה ממש טוב', והתחלנו לעבוד ביחד. זה זרם בטבעיות. אחר כך הגיעה התקשורת. מבול של תקשורת. באותו קטע הבנתי פתאום כמה שהיא מפורסמת. ‘בואי נשב בחוץ בבית קפה', אמרתי לה. ‘לא, לא, אני רוצה בפנים’”."היא ידעה מי אנחנו". נינט בסינגל החדש:את האלבום השני שלהם עם נינט, “Sympathetic Nervous System”, שעומד לצאת בקרוב, הקליטו ביוני שעבר בליברפול עם מייק קרוסי, שהפיק גם לארקטיק מאנקיז ולהרבה טובים אחרים. “הכתיבה של נינט מאוד ברורה”, אומר בן יצחק, “לא רצינו לעבוד עם מישהי בתקן של בובה, או עם זמרת שתשיר שירים שלנו. באלבום החדש כל השירים שלה. כל הטקסטים גם. ב־90 אחוז, גם הלחנים. החזרות איתנו ועם המפיק היו מאוד דמוקרטיות. לא היה שם שום דבר בנוסח ‘זה השיר ושתתפוצצו’”.

הכעס כבר נעול נחזור קצת אחורה, לפיצוץ התקשורתי האחרון של רוקפור – טראומת העזיבה של אלי לולאי, על הכסאח הנלווה. כנראה היו שם מכות. “ידענו שזה יקרה, זה חייב היה לקרות”, בן יצחק אומר, “האווירה כבר לא הרשתה שנהיה ביחד. אבל לא ציפינו שזה יקרה באמצע טור”.מעז יצא מתוק?טננבאום: “יצא משהו אחר”.בן יצחק: “אם זה לא היה קורה, מישהו אחר היה עוזב. בסך הכל אנחנו מבינים אותו. במקומו גם אני הייתי עוזב”.והיום, קל או קשה להיות רוקפור?לזר: “נראה לי שקל להיות רוקפור. יש לנו סוג כזה של חיבור אישי. זה עוזר לנו ביצירה, וגם בתפקוד היומיומי שלנו. זה חיבור נדיר, באותה מידה יכולנו גם לעבוד יחד בעסק אחר”.בן יצחק: “אני לא יודע אם קל או קשה, אני עדיין חושב על זה. יש ימים שקל ויש ימים שקשה. בכל זאת אנחנו המון שנים ביחד. העבודה על האלבום החדש מלווה בהמון כיף וקלות. אלבומים אחרים הצריכו הרבה יותר אנרגיות”.טננבאום: “קשה להיות רוקפור. אין לי ספק בזה. למעלה מ־20 שנה ביחד. הסטטוס שלנו מקביל לזה של זוגות נשואים”.גני: “הייתי נוכח גם בתקופות הקשות וגם בקלות. היום כבר קל יותר. כבר לא מנסים להוכיח או לעשות משהו קשה מדי. אנחנו באים לעשות מוזיקה. לא חייבים להוציא אלבום כל שנה”.בן יצחק: “שכנעת אותי. אז קל!”.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ