כולנו אוזן: ההמלצות הפרטיות של מוכרי האוזן השלישית

לכבוד חגיגות 25 שנה לאוזן השלישית, ממליצים המוכרים על הסרטים והאלבומים שיזכו אתכם במבטי הערצה סביב הדלפק

נטע הלפרין, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נטע הלפרין, עכבר העיר

אלבומים "Territory Band 6 with Fred Anderson Collide" של קן ונדרמקהרבה גבות הורמו כשקן ונדרמרק, אז צעיר אלמוני, זכה לפני 15 שנה במקארתי טרופי, פרס יוקרתי לגאונים מוזיקליים. אבל למי שמכיר את סצנת הג’אז בשיקגו, הוא כוכב זוהר כבר מזמן. היציאה האחרונה שלו היא ההרכב הבינלאומי Territory Band, שמפגיש ג’אז חופשי אמריקאי עם אלתור אירופי, בשיתוף פרד אנדרסון הוותיק. אוהד עזרא ממליץ: “הבן אדם החיה מחדש את סצנת הג’אז בשיקגו. אין לו אמרגן והוא עושה הכל בעצמו, ודוחף את כל הסצנה קדימה”. שווה לבדוק גם את “Free Fall”, שיתוף הפעולה שלו עם אינגבריד־האקר־פלאטו והרווי ווילק, שיפיל גם את מי שלא חובבים את הז’אנר.“Unseen Music Unheard Words” של סטיב קיבלי ומרטין קנדיסטיב קיבלי כבר הוכיח את יכולותיו המופלאות באלבומי הסולו שלו, שגרמו למבקרים להשוות אותו למארק לאנגן וכריס בל, שניים שיודעים משהו על האפלוליות שבנפש. הפעם הוא עושה זאת עם הכותב המחונן מרטין קנדי. הקלטות האלבום התנהלו בנפרד; קיבלי הקליט מוזיקה ושלח אותה לקנדי, שהוסיף ללחן מילים. אורן אדר־בורלא ממליץ: “הדיסק הכי יפה שיצא בחמש השנים האחרונות. מלנכוליה קוסמית שאסור לפספס”.

“Desert Song” של איתמר ארז ואנסמבל אדמהאיתמר ארז, מלחין, גיטריסט ופסנתרן, הקים את אנסמבל אדמה בקנדה, והלחים יחד כלים קלאסיים כמו קרן אנגלית עם גיטרות פלמנקו לכדי סאונד אקספרסיבי, עשיר במקצבים יוצאי דופן. אוהד עזרא ממליץ: “איך שאני תופס את זה, זה אלבום של געגוע. הוא מדבר בשפה בינלאומית ובכל זאת מצליח להביא משהו קצת ישראלי. יש בו החופש של הג’אז, האסתטיקה של המוזיקה הקלאסית וצבעים פראיים של מוזיקה אתנית”. “When the Heart  Emerges Glistening”  של אמברוז אקינמוסיריהשיחוק של אמברוז אקינמוסירי לגמרי לא מובן מאליו: מצד אחד אלבום ג’אז מודרני, מצד שני נוגע בזהירות במיינסטרים, עם לחנים כובשים על סף הפופיות, ששומרים על חדות בועטת. החצוצרן המשובח מלווה בהרכב אנרגטי שמייצר סאונד עמוק ועשיר. אוהד עזרא ממליץ: “אקינמוסירי הוא מהמוזיקאים שמשחקים את המשחק ובו בזמן מרחיבים את גבולותיו. בסך הכל הוא משב רוח רענן לג’אז של 2012”.

“I am Gemini” של Cursiveלא מעט להקות היו שמחות להתחלף עם הרכב האינדי רוק מנברסקה. "Alternative Press", מגזין המוזיקה האלטרנטיבי הנחשב, העניק לאלבומם “The Ugly Organ” את הציון המושלם 5 מתוך 5, אבל זה עוד כלום לעומת ההזמנה של קיור האגדיים להצטרף אליהם לטור ב־2004. מאז צברו Cursive קהל נאמן שמצפה לאלבומי הקונספט שלהם, שעסקו עד כה בזוגיות, בדת ובקשיים בלהיות אמן. אלבומם האחרון, “I am Gemini”, עוסק בשני אחים. איתי פרייז ממליץ: “הם כל כך מגוונים שקשה להגדיר את הסגנון שלהם, אבל המשענת העיקרית היא הטקסטים של הסולן טים קשר, מהטובים ששמעתי בעשור האחרון”. סרטים “The Bad and the Beautiful” של וינסנט מינליוינסנט מינלי ידוע בזכות סרטיו המוזיקליים, ובראשם “אמריקאי בפריז”. אליזבט טיילור, קתרין הפבורן, ברברה סטרייסנד ואינגריד ברגמן הן דוגמאות לדיוות שהמפגש עם מינלי העשיר להן את הקריירה, שלא לדבר על ג’ודי גארלנד, שאיתה התחתן ויצר את אם כל הדיוות לייזה מינלי. מי שרוצה להתענג על הוליווד הישנה והטובה, ונמאס לו מ”הארטיסט”, מוזמן לבדוק את “The Bad and the Beautiful”, פנינה שמחזיקה עד היום בשיא פרסי אוסקר (חמישה) לסרט שלא היה מועמד לפרס הסרט הטוב. הסרט עוקב אחר בנו של מפיק ידוע לשמצה, שנחוש בדעתו לעשות את זה בהוליווד. גל עמירם ממליצה: “זה סרט שמדבר על קולנוע, ובמקום עיסוק בדמות הבמאי, המפיק נמצא במרכז. יש בו סאטירה חריפה על התעשייה, כשהמפיק כל כך שנוא בהוליווד עד שבנו נאלץ לשכור ניצבים להלוויה שלו. בעיני זה הסרט הכי טוב שלו”. “Hard Candy” של דייוויד סליידדייוויד סלייד עבר מאז ליצור בשירות הוליווד, אבל רבים עוד זוכרים לו לטובה את המותחן הפסיכולוגי הופך הקרביים מ־2005, שעורר הרבה מחלוקת אבל הפך לקאלט במגזרים מסוימים. במרכז הסרט עימות מורט עצבים בין צעירה כריזמטית (אלן פייג’, לפני שנהייתה המעצבנת ההיא מ”ג’ונו”) ובין צלם שרמנטי וזחוח (פטריק ווילסון), שמגלה שהביצים שלו בסכנה מוחשית. נועם סטולרמן ממליץ: “הוא מראה שאפשר לעשות סרט מהפנט, מותח ודל תקציב עם שני שחקנים טובים, לוקיישן אחד ותסריט חד כתער. זה כל מה שצריך. בעיני זה בטופ טוונטי של העשור הקודם”.“Smile” של מייקל ריצ’יבקרב חובבי קולנוע שוררת הסכמה לגבי העובדה שמייקל ריצ’י, שמת בן 62, לא היה מוערך מספיק בזמנו. “Smile” הוא הזדמנות להכיר את היופי, העומק והקריצה ברזומה הענף שלו. הסרט מספר על תחרות יופי בסמול טאון אמריקאית כלשהי, בהשתתפות כוכבות לעתיד כמו מלאני גריפית’. נוי זילברמן ממליץ: “כל סרט שריצ'י עשה בסבנטיז היה פשוט מצוין. 'The Bad News Bears' המקורי, 'Prime Cut' או 'The Candidate', ובטח 'Smile', הם לטעמי מהסרטים הטובים שאי פעם נעשו”. “נשף מכבי האש” של מילוש פורמןאת תהילת הנצח שלו קצר הבמאי הצ’כי עם “קן הקוקייה” ו”אמדאוס”, אבל לחפצים לצלול למעמקי יצירתו מומלץ לפנות לקומדיות שביים בצ’כיה, שליגלגו בתחכום על המשטר הקומוניסטי. “נשף מכבי האש” הוא סיפור על שלומיאליות, תאוות שררה ומבוך ביורוקרטי ללא מוצא. איתן סנה ממליץ: “הסרט מזכיר באופן מטריד את השלטון הישראלי של ימינו, בעיקר את איך שכל אחד זורק את האחריות על אחרים. פורמן הוא במאי מבריק שעשה כמה מהסרטים הטובים אי פעם, ואת זה לא כדאי לפספס”. “החיים האחרונים ביקום” של פן־אק ראטנארואנגלהבדיל מכמה משכנותיה במזרח הרחוק, תאילנד לא מנפיקה יצירות מופת קולנועיות על ימין ועל שמאל. “החיים האחרונים ביקום”, לעומת זאת, זכה לתשומת לב מוגברת בפסטיבלים ובקרב מבקרי קולנוע. העלילה מספרת על יפני תימהוני, קורא ספרים אובססיבי ובעל נטיות אובדניות שנאלץ להסתתר בדירתה של סטלנית תאילנדית עם חיבה לחוסר סדר מוגזם. בונוס: הבמאי טקאשי מייקה מופיע בתפקיד קטן של איש יאקוזה. אסף מגל ממליץ: “הקולנוע התאילנדי עוסק בדרך כלל באימה, ויצירה כזאת נדיר למצוא בו. לבמאי רגישות יוצאת דופן, גם מוזיקלית, שמתבטאת בנטייתו להשמיע קולות לא ריאליסטיים שמבטאים את הלכי הרוח של הגיבורים”.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ