אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מנטור שמנטור: שרית חדד במירוץ אחר הרגש

"סלסולים, אמא, מה עוד צריך?", אמרה שרית חדד לאחד המתמודדים. האם זה באמת כל מה שצריך כדי לייצר כוכב? ומה זה אומר כשזה בא מהמנטורית-אישה היחידה בתכנית?

תגובות

גם אם ניקח בחשבון את זהבה בן, אתי לוי ואהובה עוזרי, אין ספק בכך ששרית חדד היא הסמל הנשי המובהק והמוצלח ביותר לזמר המזרחי בישראל. אחרי 20 אלבומים והופעות ענק על כל במה נחשבת, כולל היכל התרבות והמשכן לאמנויות הבמה, היא ביססה לעצמה מעמד איקוני בז'אנר. תוסיפו על זה את כל שיתופי הפעולה שלה, את כל התארים שקטפה והפרויקטים המיוחדים שהשתתפה בהם, ותקבלו את התמונה כולה. כבר בגיל 10 גילו שהיא כשרון יוצא דופן בנגינה על פסנתר, אבל היא רצתה דרבוקה. בלי זגזוגים, בלי שינויי סגנון והגשה, בלי אקספרימנטים מוזיקליים חריגים ובלי לעצור לרגע – חדד עיצבה במו קולה את פניה של המוזיקה הים תיכונית בישראל.» רמי קליינשטיין מחפש לעצמו כפילים» The Voice - כל הכתבות» המנטורים מדבריםעם הקרדיט הזה היא הגיעה לכסא המנטורית ב-The Voice. ההפקה בחרה בה מסיבות ברורות מאד: צריך ייצוג נשי בפאנל וספק אם יהודית רביץ הייתה נענית להצעה, וצריך לתת ייצוג למיינסטרים הנוכחי בישראל. שרית חדד היא השילוב המושלם. אבל שווה להתעכב רגע ולבדוק מה נמצא מאחורי הייצוגים האלה ומה חדד מביאה איתה לתכנית. הנשיות שלה היא בוודאי לא סמל לפמיניזם או העצמה נשית. נכון, היא שרה את "תלך כפרה עליי", אבל במקביל גם את "בחורה מבית טוב צריכה להיות יפה ולשתוק הרבה". כן, היא לא נכנעת לסטריאוטיפ המזרחי של אישה כעקרת בית ולא ממהרת להתמסד, אבל עדיין מנוהלת ומיוצגת בידי גברים. כשמסתכלים על הקטבים האלה עולה תחושה שחדד מכרה את העצמאות הנשית שלה בעבור נזיד העדשים של הכוכבות. היא מעולם לא רתמה את המעמד שלה לטובת אמירה נשית או פמינסטית, למרות שלקחה חלק במפעלים חברתיים כמו שיר ששרה לארגון "לתת" ושיר אחרי שהקליטה לקמפיין למניעת אלימות בקרב בני נוער. חדד היא אכן הסמל המובהק, והסטריאוטיפי מאד, של המוזיקה הים תיכונית. מוצר פופי חד מימדי, קונצנזואלי בתכניו, שוביניסטי בגישתו ונטול כל אספירציות אמנותיות. הוא אמנם עטוף בעטיפה מנצנצת ויוקרתית (חדד עברה את אחד המייק-אוברים המרשימים ביותר בפופ הישראלי), אבל אחרי שהעטיפה הוסרה בעזרת כמה תנועות אגן וצהלולים, התוכן היה, אפעס, מאכזב. נשארנו, אם כך, עם המאפיין הברור ביותר של הז'אנר – רמות ביצוע גבוהות ומרשימות. עם המסקנה הזו, הבחירה שלה לתכנית שבה המשתתפים נבחרים לפי היכולות הווקאליות שלהם בלבד (האמנם?) הופכת להיות מוצלחת אפילו יותר. אבל מי את באמת שרית חדד? מה אנחנו יודעים עליה? אני לא מתכוון לחייה האישיים (למרות שגם הם מהווים מקור לעשרות שמועות וספקולציות), אלא לנושאים שקרובים לליבה? איך אפשר להעביר כמעט שני עשורים תמימים בראש מצעדי הפזמונים מבלי לשחרר אפילו אמירה משמעותית אחת?בשלב הרכבת הנבחרת הבחירות של חדד היו צפויות מאד. כמעט כל מתמודד שעלה וסלסל התקבל. אם הוא סלסל על אמא, הוא התקבל בחיבוק. "סלסולים, אמא, מה עוד צריך?" שאלה חדד וסימן השאלה הדהד והתנפח באוויר עד שאי אפשר היה להתעלם ממנו. האם באמת זה כל מה שצריך כדי להצליח היום? ואם כן, מה זה מעיד עלינו, הצופים? האם גם אנחנו הפכנו לכלבים פבלוביים שמתוכנתים להגיב לפריטה שטוחה על מיתרי הרגש? האם אפשר למכור לנו, בעזרת העטיפה הנכונה, כל מוצר שההפקה חפצה למכור? האם זה מה שאנחנו דורשים מהכוכבים שלנו? האם הקהל הישראלי כל כך שבע ועייף מהמציאות, שהוא מבקש לעצמו מפלט בידורי ותו לא? ואם כל זה נכון, האם זה רע?"צריכה לשמוע רגש". שרית חדד בתכנית:שרית חדד לא המציאה את המשחק הזה. היא רק משחקת אותו, בהכנעה ובצייתנות ראויים לציון. במקום שבו היא נמצאת היום, כל סודות ההצלחה והכוכבות הישראלים כבר מוכרים לה. היא האלופה הבלתי מעורערת בלהרים את הקהל על השולחנות ולגרום לו לזוז. את מטען הידע הלא מבוטל הזה היא צריכה להעביר לחברי הנבחרת שלה. בינתיים, היא נשארת נאמנה למקום שממנו היא באה. מחבקת אותם חיבוק אימהי, בוחרת עבורם נאמברים שיאכלסו בנוחות מאוולים וסלסולים ועושה שימוש נרחב בביטויים כמו "שרת מהנשמה" או "ריגשת אותי". גם כשלא מדובר במתמודדים שלה, היא לא מנסה לשפוט באובייקטיביות. למרות שחלק מהמתמודדים זייף, חלק הגיש את השיר בלי חיבור רגשי וחלק לא הצליח לבטא את היכולות האמיתיות שלו, ההערות המקצועיות שלה היו תמיד חיוביות. מאישה כוכבת, שבוודאי נתקלה במהמורה או שתיים בדרך לתהילה, אפשר היה לצפות להכנה ריאלית יותר לקראת הדבר האמיתי. אפשר, וגם צריך, לשים מקל לצד הגזר.אביב גפן אמר אתמול "בחרת חדד, קיבלת גואטה". ההערה העוקצנית הזו מכילה גרעין לא קטן של אמת. בתכנית הראשונה של השידורים החיים, המתמודדים של חדד עלו לבמה עם עיבודים בומבסטיים והמון רעש וצלצולים. נכון, חלק מזה שייך לפורמט והמדיום, אבל אפשר היה ליהנות הרבה יותר מ"תגידי שטוב" ו-”Listen” אם היה בהם פחות שואו ויותר חיבור לשיר. הבחירה שלה להיפרד ממתן שמר, היתה צפויה חלוטין בהתחשב בעובדה שהוא אבד בתוך העיבוד המנופח שהולבש על השיר הנפלא של כנסיית השכל. חדד פתחה את התכנית כמו הופעה בקיסריה - במשפט "בואו נהנה הערב!”. מי שלדעתה לא יכול לעמוד על בימת האמפי הרומי ולהעיף את הקהל, הלך הביתה.ייתכן שהבדידות בפסגה דחפה את חדד לכסא המנטורית. אולי זה אפילו שעמום קל מחוסר התחרות. לוח ההופעות שלה הרי מלא חודשים ארוכים מראש, ההורדות בסלולר לא עוצרות לרגע ותחנות הרדיו למדו לפרגן. ויכול להיות שריאליטי הוא סמל הסטטוס הנוכחי של המסלסלים אחרי קיסריה ונוקיה. אייל גולן קורא לה כבר פעם שנייה, מרגול כיכבה בכוכב נולד, משה פרץ התחבר לדור הצעיר בבי"ס למוזיקה ודודו אהרון הרחיק עד לה לה לנד. חדד נותנת להם אחלה פייט ומתבקש שגם כאן היא תטיל את ביצת הזהב. גם אם היא לא תעמיד מתוך הנבחרת שלה את המנצח הגדול של התכנית, היא בטח תרוויח עוד כמה נקודות אהדה וחשיפה. במשחק הדימויים השטחי של הטלוויזיה, זה בעצם כל מה שחשוב.

כתבות שאולי פספסתם

*#