אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מופע שנות ה-90: שלושה קאמבקים שלא חיכיתם שיקרו

שלוש השקות מחודשות מלמדות אותנו שהחיים היו טובים בשנות ה־90: SWV, איסט 17 ושיבון פאהיי

תגובות

אנו כבר מצויים במרחק המאפשר לנו לזהות ולבודד את הצליל, המהות והסגנון של שנות ה־90, ועכשיו אובססיית הרטרו המפותחת של כולנו יכולה להגיע אל פירקה. על רקע מצב עניינים זה, הרי זה אך טבעי שלגיבורי התקופה העלומים תהיינה אספירציות לשוב לפועלם ולהתייצב מול כל הבלק אייד פיז במאבק על נוכחות באוזן שלנו. שלושה מקרים כאלה – כל אחד שונה בתכלית מרעהו – מבשרים על השקה עצמית מחודשת במחצית הראשונה של 2012, ומאפשרים לנו לבחון מחדש את החומרים המקוריים, את שרידותם ואת איכותם. האמת המתגלעת היא, כצפוי, שהחיים היו טובים בשנות ה־90. הפופ היה מתוחכם, האינדי היה נגיש, הז'אנרים ניחנו ביציבות ובשפע, ובניגוד לימינו – היתה תחושה שאם מישהו מצליח במצעדים, הוא כנראה באמת יודע לעשות משהו. תראו בעצמכם:SWV: ההרכב הכי גנרי בז'אנר Sisters with Voices היו שלישייה ניו יורקית צעירה ומתוקה שגרפה הצלחה לאורך שלושה אלבומים והריצה שרשרת להיטי היפ־סול מלוטשים אל פסגות המצעדים בעולם. הן נעלמו בסביבות 98' ונשכחו על תקן ההרכב הכי גנרי בגל האר אנ' בי של הניינטיז, גם מול הרכבים נשיים מצליחים יותר כמו אן ווג ו־TLC וגם מול מקבילותיהן הישירות יותר דאז כמו Jade ו־Zhane. אבל השנים החולפות רק מדגישות את האיכויות הגבוהות שלהן: הקפדת מפיק העל טדי ריילי על צליל פריך ומהוקצע, עיבודי קולות עזים ודינמיים ותדמית מעודנת – לא חסודה אבל גם לא סליזית (איש לא יוכל להאשים את הבנות הללו שהן הצליחו בזכות משהו פרט למוזיקה שלהן). SWV גרסת 1992:פתאום קופצת לראש העובדה כי הפקת הבכורה של הנפטונז, כמו גם הלהיט הראשון בהפקת טימבלנד (מחוץ למעגל הקרוב של אאליה וג'ינוויין), היתה שירים של SWV. פתאום הביט של "I'm So into You" נשמע עסיסי ומטלטל. פתאום הסימפול הנודע של מייקל ג'קסון ב"Right Here/Human Nature" מרגיש כה מוצדק. הנסיבות לגמרי קוראות להעלאה באוב של שלוש הסיסטרז, וראו זה פלא: "Co-sign", סינגל ראשון אחרי עשור וחצי, יצא לא מזמן, עם בחירת המפיק הנכונה ביותר – lamb, בן טיפוחיה של מיסי אליוט האחראי ל"Countdown", השיר הכי שווה בנוכחי של ביונסה. הסינגל מציין קפיצת מדרגה ממופעי איחוד ספורדיים (והתארחות בסינגל של כריס בראון) לשיבה מלאה לפעילות: האלבום המלא, "I Missed Us", צפוי לצאת עוד חודשיים, ובינתיים זה נשמע די פרֶש.SWV מודל 2012:איסט 17: תמיד היו עוף מוזר הלהקה שהעזה להצטלם לקליפ עם חולצת "רוק בים האדום" היתה בדיעבד עוף מוזר בנוף הפופ: מצד אחד הם היו לגמרי בוי בנד, וצצו על קו התפר הכרונולוגי בין ניו קידז און דה בלוק לטייק דאת; מצד שני, הם היו רייב - פאנקס צעירים ופרועים שבקעו מסצנת הקלאבינג המתהווה של איסט לונדון; ומצד שלישי, הם בכלל רצו להיות ראפרים עם אדג' קשוח כמו באמריקה. התוצאה היתה מעט מבולבלת אבל מכרה עשרות מיליוני עותקים. עם הזמן זה התפרק – בעיקר אחרי שחבר הלהקה בריאן הארווי זלל אקסטזי בכמויות וסיפר על זה לכל עיתונאי ששאל (ובסוף גם דרס את עצמו ונכנס לקומה של כמה שבועות), והחבר־כותב המוביל טוני מורטימר עזב (מה שהשאיר אותם עם השם המעוות E-17 למשך אלבום שלם). אחרי למעלה מעשור של איחודי נוסטלגיה חלקיים, הלהקה התאגדה בשלמותה בשנה שעברה. איכשהו, הארווי שוב מצא את עצמו בחוץ, מורטימר הביא חבר חדש (שכבר הספיק לפרוש), ויחד הם הרימו את הסינגל "Secret of My Life", קלישאת מיד טמפו אנכרוניסטית שהשיקה את הקאמבק.איסט 17 מודל 92:אחרי שלהיט הפריצה העתיק שלהם "House of Love" הוביל פרסומת מצליחה שנשענה על החתונה המלכותית, הם פרצו בסיבוב הופעות לקידום אלבום אולפן חמישי בשם "Dark Light", והשיקו שינוי סגנוני גורף: סינגל מוביל השעון על גיטרות רוק (באמת! טוני מחזיק גיטרה חשמלית בקליפ ויש שם מתופף!) בשם "I Can't Get You off My Mind". קו ההגנה המרכזי הוא "אנחנו עדיין רזים, אין שום סיבה שלא נעשה כסף", אבל לא צריך להיות מבקר מוזיקה כדי להבחין בדעיכת מגע הזהב ההמוני של ההרכב. הם ייאלצו לסמוך על הסטאר קוואליטי של מורטימר ועל הנוסטלגיה של הקהל הבריטי. ימים יגידו אם די בכך.איסט 17 מודל 2012:שיבון פאהיי: איבדה את הכל ומתחילה מחדש הקאמבק הביזארי ביותר שייך לנציגה נשית בכירה ונעלמת באצולת הפופ הבריטית של העידן הפוסטמודרני. פאהיי היתה החברה המרכזית בשלישיית בננרמה האייטיזית, ואז אשתו של מחצית יוריתמיקס, המפיק דייב סטיוארט, ואז מנהיגת הצמד הנשי הגותי שייקספיר'ז סיסטר לצד בת היענה הגמלונית מרסלה דטרויט. איכשהו פאהיי איבדה הכל במחצית השנייה של הניינטיז – היא התגרשה מבעלה, פירקה את הצמד ולא הצליחה להוציא לאור את הקלטותיה בשום צורה ובשום לייבל. רשימת הצרות והכישלונות כללה גם אשפוז פסיכיאטרי, כמה סינגלים כושלים וכתיבת חומרים לקיילי מינוג שמעולם לא ראו אור. אבל בסופו של דבר היא התעשתה: היא הוציאה בשם שייקספיר'ז סיסטר אלבום לפני שנתיים, שהיה מעין מקבץ של ניסיונותיה המוזיקליים מ־15 השנים האחרונות, וכעת היא מוציאה את "Cosmic Dancer". שייקספיר'ז סיסטר מודל 92:האלבום אקוסטי יותר מעברה המסונתז, מתמקד יותר מדי בקאברים (פינק פלויד, הסופרימס, פאטי סמית) וזונח במקצת את הטאץ' הקודר של האירית המלחיצה. ברור שלא תהיה כאן הצלחה מסחרית מסחררת כמו בינואר 92', אז השתלט בפראות הלהיט "Stay" על השוק הבריטי (וגם אצלנו), אבל ממד הקאלט של פאהיי רק התחזק עם השנים, וכל מי שהוקסם מהמורבידיות הסדוקה שלה או שנואש סופית ממקבילתה הסקוטית הגדולה ממנה אנני לנוקס, מוזמן לשזוף את אוזניו בצירצוריה הליליים באתר המושקע שלה.שייקספיר'ז סיסטר מודל 2012:

כתבות שאולי פספסתם

*#