אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ויטני יוסטון: זמרת גדולה, שירים קטנים

למרות פועלה האדיר וקריירת הזמרה המפוארת שלה, ויטני יוסטון בקושי השאירה לנו מה לשמוע

תגובות

ויטני יוסטון היתה זמרת כל כך גדולה, כל כך חזקה, כל כך דומיננטית, כל כך מושלמת, שבשלב די מוקדם של הקריירה שלה אשכרה לא היתה בעולם מוזיקה מספיקה בשבילה. היא פשוט גימדה כל מה שעמד מולה: שירים, פרסים, מילים, לחנים, שיאים. מרגע שפרצה לעולם הפופ ב־1985, ממותגת כתשובה האיכותית ומלאת הנשמה למדונה המשתוללת, השוק השתנה לנצח. שני אלבומיה הראשונים הריצו רצף חסר תקדים של נאמבר וואנז קלאסיים, שהולידו מסת מכירות ועיטורים שהכניסו אותה אל היכל הנצח כבר אז. » ויטני היתה צריכה את בובי בראון» הדיווה שהלכה לאיבודבעקבותיה קם דור חדש של מלכות מצעדים טיטאניות שכמוה התהדרו במנעד יוצא דופן (מריה קארי), בכריזמת נעורים אנרגטית (פאולה עבדול) או בהילת אותנטיות אפרו־אמריקאית (ג'נט ג'קסון), אבל גם כל אלה נותרו מאחור כשיוסטון נעצה ב־92' את הדגל שלה בפסגת האולימפוס עם פסקול "שומר הראש" והסינגל המוביל שובר השיאים שלו. אז, כשהיא שרה את ההמנון האמריקאי בסופרבול לפני 20 שנה, לא היתה בכלל שאלה. ויטני יוסטון היא הזמרת הגדולה בעולם. ווקאלית ברמות של אריתה פרנקלין, מונומנטלית ברמות של מדונה/מייקל, פופולרית ברמות שאף אחד לא הכיר ואיש לא העז להתכחש אליהן.מחסור חמור בשירים קצביים ראויים. It's Not Right But It's OK:באמצע הניינטיז, אם כך, כבר הפכה יוסטון לזמרת שלעולם הפופ אין מה להציע לה. לכן גם הקאמבק המהונדס שלה בסוף אותו עשור לא באמת היה מפואר במידה המתבקשת. למעשה, למרות פועלה האדיר, יוסטון מותירה מאחוריה בק קטלוג עלוב באופן יחסי. שני האלבומים שהוציאה בעשור האחרון נכשלו ולא הניבו אף להיט, ובדומה למייקל ג'קסון ואיימי וויינהאוס, גם עליה אמריקה הביטה באופן בלתי רצוני בציפייה שתתפגר כבר. 27 שנות הקריירה שלה חזו בעולם המוזיקה פותח וסוגר מעגלים, בדאנס ובהיפ הופ מתמזגים ומתרחקים, בדיוות קמות ונופלות, בקאמבקים אדירים של מתחרות, במפיקי על שהופכים זמרות לפנטזיות מוזיקליות נוצצות – אבל אף אחת מעולם לא השתוותה לה. וויטני לא היתה צריכה אפילו שיר טוב, מספיק היה שתפתח את הפה והנס קרה מעצמו. אף אחת אחרת לעולם לא תפתח את להיטה הגדול ביותר בדקת א־קפלה. אף אחת לא יכולה.היתה בפסגת האולימפוס. I Will Always Love You:הלקח כאן הוא לא נגד שימוש בסמים: החורבה האנושית הזאת התקיימה על ליטראות קראק למעלה מעשור, שזה יותר ממה שהרבה סחים סוחבים. מי שיוצא כאן הכי קטן הוא המפיק־מנהל שהמציא אותה, המוגול קלייב דיוויס. כי מה עוזרות סוללת הניהול, ההפקה, ההפצה וחברת התקליטים אם במשך שני עשורים לא הצליחו למצוא ליוסטון חומרים ההולמים את רמתה, או לחלופין לגמול אותה מסמים ולשקם אותה. בלדות הקיטש המנופחות שלה גוועו מהעולם אחרי שסלין דיון מיצתה את הסגנון, ולמרות הגרוב המדהים שלה, שיריה הקצביים נותרו מעטים – בעיקר להיטי אייטיז קוריוזיים, אבל גם הביצוע המופתי שלה ל"I'm Every Woman" ורמיקס הגיי האוס הלוהט של ג'וני וישס ל"It's Not Right But It's OK". שישה אלבומים (שניים מהם כישלונות), שלושה פסקולים (שניים מהם זניחים), סדרת דואטים בינונית ומטה (ג'ורג' מייקל, אנריקה אגלסיאס, מריה קארי והבעל דאז בובי) ואלבום כריסמס משמים – זה הסיכום הכולל והאומלל של קריירת הזמרה המפוארת ביותר שהעמיד המין הנשי מאז ומעולם. בקושי השארת לנו מה לשמוע. בקושי נותר לנו איך ליהנות ממך. נעזבנו מאחור עם כריסטינה אגילרה, סלין דיון ומאיה בוסקילה, שצועקות עלינו סתם. זה מה שעצוב במותה של הזומבית הגדולה של עולם הפופ: כמעט אין למה להתגעגע.

כתבות שאולי פספסתם

*#