להעריץ את אקסל רוז: "הוא מעולם לא אכזב אותי"

לפני 15 שנה שינה דודו, המעריץ מספר 1 של גאנס אנד רוזס, את שם משפחתו ל"רוז". לכבוד יום הולדת 50 של אלילו, נפגשה עימו עדית אזולאי כדי להבין את שורש ההערצה

עדית אזולאי, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עדית אזולאי, עכבר העיר

"זה היה בפראג, ביוני 2006. ההופעה הייתה מדהימה. תכננו לחזור למלון ולישון קצת לפני שאנחנו נוסעים לעוד הופעה שלהם בפולין למחרת, אבל בחורה אחת הזמינה אותנו לבוא איתה לאפטר פארטי. הגענו לאיזו שכונה נידחת, הכל חשוך, הכל סגור, והבחורה לא ממש יודעת איפה המקום. הלכנו ברגל איזה שעה וכבר חשבנו לוותר עד שפתאום ראינו אור חלוש יוצא מאיזה פאב ובחוץ עומד באמבלפוט הגיטריסט, עם תרבוש תורכי. ישבנו שם עם כל הלהקה, התחבקנו והצטלמנו איתם, היינו באטרף. ופתאום דרך אחד הווילונות נכנס אקסל רוז. זה פאקינג לא יאומן. אתה רואה את אלוהים נכנס. קפצנו מהכיסאות וצעקנו 'אקסל!!', אבל שומר הראש שלו הרחיק אותנו והוא והפמליה שלו נכנסו לתוך ה-V.I.P סקשן. השומר עומד שם ומשגיח עליו ואנחנו עומדים שני מטר ממנו ובוהים בו, כמו ילדים מפגרים. כשהוא לא הסתכל, עשיתי כאילו אני משתחווה לו. השומר שלו קלט אותי ואמר, 'אל תעשה את זה, הוא ממש לא אוהב כשעושים את זה'. ואז הבנתי שאני צריך לקחת את עצמי בידיים. באותו רגע אקסל הסתובב לכיוון שלי, עם הסיגר ועם משקה ביד וסימנתי לו עם האצבע להתקרב אלי. הוא התקרב אלי! וכשהוא נעמד מולי, אמרתי לו: 'אקסל, אתה לא יודע כמה פעמים הצלת לי את החיים עם המוזיקה שלך'. רעדתי לגמרי. לא האמנתי שפגשתי את האליל שלי. חלמתי על הרגע הזה 15 שנה. והנה הוא עומד מולי, בשר ודם, קצת יותר נמוך ממני. בשש בבוקר, הדוגמנית שרקדה אתו יצאה החוצה לעשן ואנחנו יצאנו החוצה גם. שאלתי את הדוגמנית הזאת, באנגלית, איך היה לרקוד עם אקסל רוז והיא פשוט משכה בכתפיה, כאילו שזה לא עניין אותה בכלל. אני ממש התעצבנתי מזה, אמרתי לה: 'מה??? רקדת עם אקסל רוז!! יו דונט גיב א פאק???'".(דודו רוז, מעריץ מספר 1)זה ג'ונגל שם בחוץ. Welcome To The Jungle:מאינדיאנה לבת ים אקסל רוז, האיש, האגדה והתופעה, כבר בן 50. הוא נחשב, גם בקרב מעריצי הלהקה, לאחת הדמויות היותר שנויות במחלוקת בעולם הרוק, אבל דודו רוז, המעריץ הכי גדול של אקסל רוז במזרח התיכון, משוכנע שהפרובוקטורים האמיתיים הם דווקא העיתונאים וחברי הלהקה המקורית ולא אקסל בעצמו. דודו, בן 33, מנהל חנות מוזיקה, נשוי פלוס תינוקת, יכול לספר בעיניים כלות על כל תולדות גאנס אנד רוזס ועל כל צעד ושעל של מנהיגם. כשהיה בן 12, ילד טוב בת-ים, זיפזפ בשלט של הפלא החדש שנקרא "כבלים", ונחת על MTV בדיוק ברגע בו שודר "Welcome to Jungle". "זה הרגיש כמו חלום", הוא מספר. "פשוט נשאבתי לזה, קיבלתי צמרמורות. הם היו אז בשיא שלהם ולא ידעתי מיהם עד אותו רגע. לא הייתי מהמקובלים בכיתה, לא הייתי שומע מוזיקה בכלל, לא היה לי מושג שיש דברים כאלה".» בקרוב: אלבום חדש לגאנס אנד רוזסדודו התמכר. הוא האזין במשך ימים ולילות לכל שיר, אלבום ובוטלג אפשרי שהוציאה הלהקה, רכש כל מרצ'נדייז אפשרי בארץ ובחו"ל, נכח בהפגנה שמחתה על ביטול ההופעה המתוכננת ב-1992, הרגיש בשמיים בהופעה ההיסטורית בפארק הירקון ב-1993, ומרגע לרגע גברה בו הרגשה של קרבה בלתי מוסברת ואהבת אמת לאקסל רוז. "קל היה להתחבר לאקסל. יש בו קסם, מסתורין. הוא פרפורמר מטורף עם כריזמה מטורפת". בגיל 18 שינה דודו את שם משפחתו ל"רוז". הוא זוכר שהדודה עשתה מזה סקנדל קטן ושגם אביו התנגד בתחילה לצעד הזה, אבל כמה ימים אחר כך האב ירד בעצמו לתיבת-הדואר והוסיף עליה את שם משפחתו החדש של הבן.קסם, מיסתורין ובנדנה. Patience:

אקסל רוז נולד כוויליאם ברוס רוז בלאפייט, אינדיאנה. דודו, שביקר שם, מעיד שמדובר בעיירה קטנה ונידחת במיוחד. אמו של אקסל היתה בת 16 בלידתו ואביו, שהיה בן 20, נטש אותם כשהיה בן שנתיים. אקסל גדל בסביבה דתית אדוקה וקשה. הוא סיפר בראיון שאביו החורג "זרק את הטלוויזיה מהבית בגלל שהיתה מהשטן. לא הרשו לי להקשיב למוזיקה. נשים היו משהו רע. הכל היה רע". המוזיקה היחידה שרוז הצעיר כן הורשה לעסוק בה היתה המוזיקה הדתית. הוא שר במקהלת הכנסייה מגיל חמש, הצטרף למקהלת התיכון ולמד לנגן על פסנתר. את גיל ההתבגרות העביר רוז בפשעים ועבירות קלות ונעצר לפחות 20 פעם באשמת השתכרות בציבור ותקיפה. פסיכיאטר שאבחן אותו באותה תקופה, ציין את האיי.קיו הגבוה שלו ואבחן אותו כפסיכוטי. שנים אחר-כך, יאובחן רוז כסובל ממאניה-דיפרסיה. בגיל 20 עזב ללוס-אנג'לס וצלל לתוך עולם של אלכוהול וסמים. אמר לא לסמים גאנז אנד רוזס עשתה היסטוריה קטנה בסגנון המוזיקלי שהציגה לעולם. "ההתחלה שלהם, באמצע האייטיז לא דמתה לאף סגנון אחר", מספר רוז. "היו אז את מטאליקה מהצד של המטאל ובון ג'ובי מהצד של הגלאם. זה מה ששלט בז'אנר. וגאנז, באיזשהו מקום, המציאו סגנון. הבסיסט גדל על פאנק,סלאש על לד זפלין, אקסל האזין ל-ELO ואלטון ג'ון, והסינרגיה ביניהם יצרה את גאנז. אלבום הבכורה שלהם הוא משהו שהוקלט בשבועיים. הם גרו בדירה שנקראה "הל האוס". המוח הרציני מאחורי המילים הוא איזי סטראדלין והם הלחינו כולם ביחד. אבל אקסל ידע לשיר אותם, להגיש אותם. הוא יודע איך להביע את המילים האלה".יצר קשר בזכות הפייסבוק. דודו רוז ובמבלפוט הגיטריסט (צילום באדיבות דודו רוז)

בשלב מוקדם מאוד של הקריירה שלו הבין אקסל שעסקים וסמים לא הולכים ביחד, גם אם אתה כוכב רוק. "הסמים, מבחינתו, היו הבעיה הכי גדולה בלהקה", מסביר דודו. "הוא עצמו נגמל בשנת 90', בגיל 28. אבל כל הלהקה היתה על סמים: קוק, הרואין, אלכוהול. סטיבן אדלר היה יותר מכור מכל השאר אבל כולם היו מסטולים כל הזמן. בשנת 90' הוא הכריח את כולם להיגמל ואף אחד לא רצה. יום אחד, באמצע הופעה בשנת 92', לפני שהוא שר את 'מיסטר בראונסטון', שזה שיר על סמים ועל התמכרות, הוא פנה לקהל ואמר: 'אם כמה אנשים פה לא יפסיקו לרקוד עם מיסטר בראונסטון, אני עוזב את הלהקה'. הוא השפיל אותם בפומבי וזה עשה בלגן גדול. קצת אחר כך הוא החתים את דאף וסלאש, שהיו הכותבים העיקריים והיו רשומים בשותפות 'גאנז אנד רוזס', שאם יום אחד הם עוזבים את הלהקה, הזכויות על השם נשארות אצלו. הם חתמו".הכריח את חבריו להגמל. Mr. Brownstone: 

לצד ריסוק פסנתרים, איחורים להופעות, התפרעויות על הבמה וגרימת מהומות בביטולים פתאומיים של הופעות, אקסל התגלה כמי שמנהל מופע של איש אחד: הוא דרש לפטר את מנהל ההופעות של ההרכב, לקח החלטות אמנותיות חשובות מבלי לשתף את שאר חברי הלהקה, פיטר נגנים והביא אחרים במקומם על דעת עצמו, ולא הסכים לשתף פעולה עם שותפו העיקרי ליצירה. "סלאש בא עם קטעים כתובים לאלבום החדש וחילק הוראות לאקסל, ואקסל לא היה בעניין", מספר דודו על רגעיה האחרונים של הלהקה. "אקסל רצה לקחת את הלהקה למקומות חדשים. הוא גילה בניינטיז את ניין אינץ' ניילז ואת כל הקטע האלקטרוני והוא נגנב מזה. היה לו מין חזון, שזה מה שהוא רוצה לעשות עם הלהקה, לקחת לכיוון יותר אלקטרוני. הוא התחיל לפתח את זה יחד עם הקלידן וסלאש התנגד. סלאש רצה להמשיך לעשות את הרוק שהכיר, עם חמישה נגנים, הופעות קטנות, הוא בכלל התנגד לצירופו של הקלידן". גאנז אנד רוזס לא התפרקה מעולם באופן רשמי. עם דעיכתה של הפעילות המשותפת של חבריה, נעלם אקסל מעיני הציבור והסתגר באחוזתו במאליבו. דודו מספר שבזמן הזה הוא המשיך לאסוף חומרים חדשים ולעבוד עם מוזיקאים שונים, במקום חברי הלהקה שעזבו. הסיבוב השני של גאנס ב-2001, בערב ראש השנה, היתה הופעת בכורה עם ההרכב החדש. גם הגיטריסט  של ניין אינץ' ניילז ניגן איתם, וכמה חודשים אחר-כך הם הופיעו בברזיל, בפסטיבל רוק אנד ריו. "זאת היתה הופעה מאוד מוזרה", נזכר דודו. "אקסל השמין מאוד, הוא נראה לא טוב והקול שלו השתנה. הוא נשמע רע, כמו מיקי מאוס. אני סלחתי לו, אבל אם אני מסתכל בדיעבד – זה לא היה בסדר. הם יצאו לטור באירופה ונסעתי לראות אותם באנגליה. הייתי אז בן 24 וזאת היתה הנקודה שבה רציתי להשתחרר מזה. רציתי לראות את ההופעה ולסגור מעגל. כל השנים האלה המשכתי לאסוף בוטלגים והופעות ולחפש חומרים. זה לא נעלם אצלי עם ההיעלמות של אקסל, זה רק המשיך ביתר שאת. חשבתי שבהופעה בלונדון אני בטח אתאכזב ואז אוכל לשחרר. בדרך להופעה, בכל תחנה שהרכבת עצרה, עלו אנשים עם חולצה של הלהקה. לאט לאט הרכבת התמלאה בחולצות של גאנז. כל הרכבת. הרגשתי שאני בפארדייז סיטי. וההופעה היתה פשוט מדהימה, אקסל נתן בראש". סיבוב ההופעות של 2002 לווה בארבע שנות שתיקה נוספות, אבל מאז 2006 והאלבום Chinese Democracy, נראה שאקסל רוז נמצא בתנופה מתמשכת מעלה. הרכב חדש וכיוונים מוזיקליים חדשים. Chinese Democracy:

כבר כמה שנים שדודו רוז עומד בקשרי ידידות הדוקים עם חברי ההרכב הנוכחי, ובעיקר עם רון "במבלפוט" טל. "כשהתחיל הפייסבוק, התיידדתי מאוד עם רון והוא התחיל להכניס אותי אל מאחורי הקלעים של ההופעות. קלטתי שכולם מכירים אותי שם. הם קוראים את הפורומים ומכירים את כל הגרעין הקשה של המעריצים (דודו פעיל בשני פורומים גדולים בחו"ל. ע.א.). אקסל ואני לא קרובים מאוד, אבל מחליפים מילים מפעם לפעם. אני מרגיש שגדלתי וצמחתי יחד עם אקסל ועם החזון שלו לגבי ההרכב. כשהוא אמר: 'אני ממשיך קדימה ומנסה לעשות דברים אחרת ולבדוק כיוונים חדשים', אני אמרתי: 'וואלה, אני איתך במסע הזה', והוא לא אכזב אותי.  הוא לא אכזב אותי מעולם. פחדתי שהוא יאכזב אותי בפאב ההוא בפראג, אבל גם שם הוא לא אכזב אותי. זה כמו להתאהב במישהו בגלל המראה שלו ואחר כך להכיר אותו באמת ולהבין שהמשיכה הזאת היתה מוצדקת".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ