אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סינגל שוט: אתניקס התחילו רע, אסף אמדורסקי ממשיך טוב

וגם: לירון רמתי קוטף את תואר הבלדה המזרחית של התקופה האחרונה, ההמתנה ללירן דנינו השתלמה ושווה להתעמק בשיר החדש של אייל הר נוי. מדור סינגלים שבועי

תגובות

עשייה מוזיקלית היא מושג רחב מאוד, עם אינספור אפשרויות וחידושים. אבל כדי שנזהה את השונה והמיוחד, צריך קודם כל לחבק את המוכר, לשכפל אותו, ורק אחר כך לצאת ממנו לדברים חדשים. אחת התבניות החוזרות במוזיקת פופ היא הבלדה, שמגיעה בהמון צורות וגוונים. בלדות רוק, מזרחיות, ערביות, בלקניות ואפילו בלדות מטאל, כולן קיימות ומנסות בסופו של עניין לפעול על הרגש. רבים חושבים שבלדה היא מתכון פשוט להצלחה, אבל המציאות כמובן מלמדת שיעורים אחרים. אתניקס למשל, כבר שנים רוכבים על גל הבלדות המזרחיות. לירון רמתי לעומתם, הוא הקול החדש של הזמר המזרחי, שמראה איך עושים בלדה מרגשת ואינטיליגנטית שלא מזלזלת בקהל שלה. גם אייל הר-נוי פנה לבלדה, אבל מהכיוון הרוקיסטי, והצליח לייצר משהו שיכול להיות גם המוני וגם בעל ייחודיות וערך מוסף.

סינגל השבוע: "כוונות רעות" של אסף אמדורסקי את האלבום "צד א" הוציא אסף אמדורסקי כבר לפני כמה חודשים טובים. "כוונות רעות" מתוכו יוצא עכשיו בליווי קליפ, ולקראת סדרת הופעות חדשה העונה לשם "צד א' מארח", במסגרתה יתארח כל פעם אמן אחר. עצם העובדה שעבר זמן מה מאז שיצא האלבום, מאפשרת לבחון את השירים אחרי שכבר הספיקו לשקוע מעט. גילוי נאות, האלבום הזה הוא אחד המושמעים בנגן שלי בחודשים האחרונים. את השירים אני מכיר לאורכם ולרוחבם ובמיוחד את הרצף הנעים שיצר אמדורסקי לאורך האלבום ועומד כיצירה שלמה עם נראטיב ברור, אחת היצירות הטובות שנראו פה בשנים האחרונות."כוונות רעות" יושב בצורה מושלמת בתוך האלבום, כך שקשה לי מעט לשפוט את השיר שלא כחלק מהרצף. ובכל זאת, זה שיר קצבי כמו שאנחנו רגילים מאמדורסקי, שמנגן על כל הכלים ואחראי גם לעיבוד וההפקה. הקלידים שמספקים את המלודיה הקליטה, התופים שנותנים את הקצב, הגיטרות החשמליות עם החספוס הרוקיסטי הדרוש, וכלי ההקשה החלושים אך כה מורגשים. הכלים כולם מדברים זה עם זה, מקשיבים, נשזרים יחדיו במקצועיות אין קץ. כשהשיר הזה מנוגן על הבמה הוא אפילו יותר מרגש ומפעים. עברו רק כמה חודשים, אבל אני כבר משתוקק לצד ב'.

אהבת שווא: "אהבת חינם" של אתניקס בקיץ האחרון חזרה אתניקס לבמות בקול תרועה רמה. הם כבשו את קיסריה, הוציאו אלבום הופעה, ויצאו לסיבוב ארוך ומצליח ברחבי הארץ. כחלק מאותה התנופה יוצא עכשיו סינגל ראשון מתוך האלבום החדש שיצא בקרוב וילווה בסיבוב הופעות נוסף. כן, ככה מתנהלים סופרסטארים מקומיים: חורשים את הבמות, ממלאים הופעות עד אפס מקום וזוכים ליח"צנות אין קץ. אבל מה עם המוזיקה? היינו מצפים שלהקה בסדר גודל כזה, שעושה כל כך הרבה רעש, תגבה את זה עם מוזיקה תואמת. הסינגל החדש הוא בלדה אנמית למדי, אין בו בשורה חדשה ולמען האמת גם לא ישנה. כמו יין מימי, בלי גוף, בלי בעיטה לחיך. זה ממש לא מתקרב ללהיטים הגדולים שלהם מימים עברו. כשמוציאים סינגל ראשון מתוך אלבום חדש, בדרך כלל נהוג לשחרר את אחד השירים היותר קליטים וקומוניקטיבים מהאלבום. אם "אהבת חינם" עונה על ההגדרה הזו, ופני האלבום כפני הסינגל, אז לא ברור לי מה המשיכה הגדולה. לפעמים נדמה עם "אתניקס" שהם עדיין רוכבים על אדי ההצלחה מהעשורים הקודמים. מעניין אם ומתי המכונית תפסיק לנסוע.

צעיר וטוב לו: "אין לי כוח" של לירן דנינו ואם כבר "כוכב נולד" מצאה את דרכה לכאן, אז פעמיים כי טוב. לירן דנינו אמנם הופיע בתוכנית שנתיים לפני לירון רמתי, אבל רק עכשיו הוא מוציא את אלבום הבכורה. שנתיים של עבודה על אלבום, זה כמעט אבסורד במונחים של תרבות אינסטנטיבית. אבל הילד שנמצא בתחילת שנות ה-20 לחייו היה צריך את הזמן הזה בשביל להתבשל בתוך עצמו ובתוך המוזיקה שלו. לתכנית הוא הגיע כמעריץ מכונס של רדיוהד. הוא לא חיית במות כמו רמתי המנוסה. במובן הזה עשו עם דנינו עבודה טובה. כנראה שהתאסף מסביבו צוות שיודע לשמור על האינטרסים שלו ומכיר את השוק בצורה הטובה ביותר. "אין לי כוח" הוא הסינגל הרביעי והאחרון מתוך האלבום שבדרך, ולטעמי הוא גם הטוב מבין אלה שיצאו עד כה.החוזקה הגדולה ביותר של דנינו היא ללא ספק הקול הייחודי שלו, והיכולת להגיש שירים עם מנעדים רחבים. השיר מחצין בצורה יפה את היכולת הזו, כשהוא מלווה אותו עם לחן ועיבוד רוקיסטים ומחוספסים, שנותנים לו רוח גבית. השיר הזה גם מלמד למה כדאי היה לחכות שנתיים עד שיבשיל הבוסר. דנינו לא מתפרע עם הקול שלו, לא מגזים ולא מקצין אותו כטווס החושף נוצותיו. הוא מדוד, שקול, יודע להשתמש בו ככלי מוזיקלי ועושה זאת בצורה מרשימה. יש לו עוד לאן להתפתח, אבל אין ספק שהוא בכיוון הנכון.

התחיל כמעריץ מופנם של רדיוהד. לירן דנינו (צילום: דנה מינס) לא רק פרסומת: "תפקיד החול" של אייל הר-נוי בשמיעה ראשונה, השיר החדש של אייל הר-נוי נשמע לי כמו עוד בלדת רוק עאלק עוצמתית. כזו שמשמשת כפסקול בפרסומת של חברת סלולר, בה החייל הלוחם חוזר הביתה לחברה שלו. אבל ככל שמעמיקים לתוך השיר ומקלפים את השכבות שלו, מגלים שהוא יותר מעניין ומרענן. הר-נוי, מוזיקאי שהיה הגיטריסט של קרן פלס וכתב מוזיקה להצגות, מגיש שיר שבנוי כמו בלדת רגש קלאסית. מתחילים עם קלידים, בשקט. בית ראשון נעים עם שירה מדודה ורגועה. ואז נכנסת כל הלהקה. השיא מגיע בפזמון, שבסוף השיר גם חוזר על עצמו כמה פעמים. אבל במקרה הזה יש ערך מוסף שגורם לו לבלוט יותר. קודם כל ההגשה. הר-נוי מצליח לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, כשהוא מנכס לעצמו ניואנסים של רוקיסט רגיש אבל איכשהו מצליח לא להעיק או להימאס. נעים לשמוע אותו זועק וקורע את ליבו, אני אפילו מאמין לו. הוא לא איזה ילד שלוקח גיטרה וחולם להצטרף לסינרגיה. ומעבר לזה, הטקסט והלחן אסתטיים מאוד, ומחליקים בקלות לתוך האוזן ובמהירות אל הבטן שמעכלת בשמחה. זה בהחלט יתרון כשאתה מצליח להשמיע בלדת רוק והשומע לא חווה רפלקס הקאה מידי.

כתבות שאולי פספסתם

*#