קל להתאהב בג'יין בירקין: אחר צהריים תרבותי בפריז

איתמר הנדלמן סמית' נפגש עם ג'יין בירקין לשיחה שאמורה היתה להסתיים אחרי 20 דקות, ונמשכה בסוף שלוש שעות. הם דיברו על סרג' גינסבורג, אבל לא רק 

איתמר הנדלמן סמית, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איתמר הנדלמן סמית, עכבר העיר

ג'יין בירקין ואני קבענו להיפגש בצהריי יום שישי, ה־16 לדצמבר, במסעדת ל'ארבר ד'קנל, רו לינה, הרובע החמישי, פריז. חצי שעה הוקצבה לפגישתנו המיועדת. זו לא תהיה הפעם הראשונה שאפגוש את ג'יין בירקין פנים אל פנים. לראשונה נפגשנו במסיבה שנערכה לכבודה בדירה גדולה בתל אביב לפני שמונה שנים, כשהגיעה לשתי הופעות בישראל, בדצמבר 2003. קשרנו אז שיחה ארוכה ופתוחה למדי. נפרדנו בנשיקה וקיוויתי שייצא לי לפגוש אותה שוב, איכשהו, מתישהו. והנה, שמונה שנים לאחר מכן, זה קרה (לקראת שתי הופעות נוספות שלה בישראל, ב־13 וב־14 בינואר ברדינג 3).» ג'יין בירקין בישראל - כל הכתבות ג'יין בירקין הגיעה למסעדה באיחור של 45 דקות, מלווה במנהלת האישית שלה, גבי. המקום היה עמוס לעייפה ואחרי חילופי דברים מהירים עם הבעלים היא מציעה שפשוט נלך אליה הביתה. היא גרה ממש מעבר לפינה, אמרה. אצלה בבית, המנהלת נפרדה מאיתנו אחרי שחזרה והדגישה בפני שהקציבו לי 20 דקות לשיחה כי העיתונאים האחרים (צרפתי ויפני) כבר בדרך. נשארתי שם קרוב לשלוש שעות. הטלפון של בירקין צפצף כל שתי דקות והיא התעלמה ממנו במופגן. אני מניח ששנינו נהנינו מהשיחה. הדבר הראשון שבירקין אמרה לי כשהתיישבנו על הכורסא היה "היי, אתה מוכר לי מאיפשהו".אחד האלבומים החשובים בכל הזמנים. מלודי נלסון:

כשסרג' פגש את אסי קל להתאהב בג'יין בירקין. אחרי רגעים ספורים במחיצתה אתה מבין, על נקלה, את עוצמת ההשראה ששאב ממנה סרג' גינסבורג. והרבה יותר קל להתאהב בה כשהיא גם זוכרת מי אתה. בת 65 ועדיין אשה יפה מאוד, חיתוך הדיבור שלה רך ונעים ועדיין, אחרי ארבעים ומשהו שנה בצרפת, בריטי מאוד.  האם יצא לך פעם לבקר בישראל עם סרג'?"לא".סרג' ביקר בישראל לבד?"הוא ביקר פעם אחת בישראל כי היה לו תסריט נהדר שקראו לו 'בלק אאוט' שהוא רצה שאני ואדג'ני (איזבל, אה"ס) נשחק בו. הוא תמיד רצה לעשות סרט עם אדג'ני ואיתי ואמר שהוא לא ישאיר זאת לידיו של ז'ק דויון (בעלה לשעבר של בירקין, אה"ס). אז הוא נסע לישראל כי המפיק שאיתו הוא עבד הכיר את הבן של משה דיין, אסי, ואז הזמנתי אותם לבוא לבקר אותי בבית בכפר. הם לא ממש עבדו שם, רק שתו בלאדי מרי כל הזמן".אני נזכר שאסי סיפר לי על זה. הוא סיפר שפעם הם שתו יחד איפשהו בפריז וסרג' תקף את רומן פולנסקי."זה מאוד יכול להיות. הם הסתובבו יחד איזו תקופה. סרג' חשב שאסי יכול להיות דמות טובה בסרט. אבל הם אף פעם לא הצליחו לעשות את הסרט. זו היתה הפעם היחידה שסרג' ביקר בישראל. אני כבר ביקרתי שם לפניו, בפסטיבל הסרטים בירושלים, וכשהוא חזר שאלתי אותו אם הוא התרגש לראות את הכותל וכולי. סרג' אמר שהוא לא ראה שום דבר מזה ושכל הזמן בילה בתל אביב עם אסי דיין. כששאלתי אותו מה הוא חושב על ישראל אמר: יותר מדי יהודים".אתם אולי מכירים אותה מהשיר הזה:שירה צרופה פועלם המשותף של בירקין וסרג' גינסבורג רחוק מלהסתכם בדואט המכונן "Je t'aime… moi non plus" שהפך את שניהם לכוכבי פופ בינלאומיים ב־1969. בשנים שיבואו בעקבותיו יכתוב גינסבורג לבירקין כשמונה אלבומים, כולל שלושה שנוצרו לאחר פרידתם, יביים אותה בסרטים ויעשה לה ילד. אבל, להוציא (כמובן) את בתם שרלוט גינסבורג, האלבום "מלודי נלסון" בהחלט היה שיא היצירה שלהם. "מלודי נלסון" הוא אלבום קונספט המסמן את תקופת ההתעניינות של גינסבורג ברוק בריטי. הסיפור מגולל פרשה לוליטאית נוסח נבוקוב על זקן חרמן (גינסבורג) הנוהג ברולס רויס שלו במורד הכביש ופוגש בילדה הצעירה והיפהפייה מלודי נלסון, כולה בת 14-15 (אם לא די בכל הרמיזות האוטוביוגרפיות, שמה האמצעי של בירקין הוא מאלורי). מלודי מתה בהתרסקות מטוס והמספר מדמיין עצמו איש כת מטען של פפואה ניו גינאה, כת אמיתית של השבטים המקומיים המאמינים באלוהותם של מטוסים המביאים איתם סחורות מהעולם המערבי, הזר להם. בני השבטים מייחסים למטענים האלו כוחות מיסטיים. כמו בני כת המטען, הוא מתפלל למטוס שיתרסק עם מלודי בתוכו. אבל לא צריך להבין את המלים כדאי לדעת שזו שירה צרופה. די להתבונן בעטיפת האלבום ולראות את בירקין הצעירה מופיעה חצי עירומה, בתנוחה פתיינית ועם זאת תמימה, משדרת סקס ופגיעות ושירה. האלבום הזה לא נעדר מאף רשימה המכבדת את עצמה של "מאה האלבומים הטובים ביותר של כל הזמנים". אמנים כמו בק, ג'רוויס קוקר ודייויד הולמס לא מפסיקים לצטט ממנו והוא אחד האלבומים היותר משפיעים בתולדות המוזיקה הפופולארית. כך שג'יין בירקין יודעת דבר או שניים על השראה. על הספה בסלון שלה אני מסביר לה שהתירוץ לאיחוד הזה שלנו הן תחנות התרבות שלה. "אז אני מניחה שאני צריכה להיות כנה כאן?"אני מניח שכן."טוב, כמה שזה ישמע בנאלי, ההשפעה הגדולה הראשונה עלי בחיים היו ההורים שלי. הם נתנו לי את האהבה לאמריקן קומדי מיוזיקל (בירקין מרבה לתבל את האנגלית שלה בצרפתיזמים. אה"ס): 'גברתי הנאווה', 'המלך ואני', 'דרום הפסיפיק', 'צלילי המוזיקה' ובכלל, כל מחזות הזמר הגדולים של רוג'רס והמרשטיין (ריצ'רד רוג'רס ואוסקר המרשטיין, צמד כותבי שירים שהתפרסמו במחזות הזמר האמריקאיים שלהם. אה"ס). הם לא נתנו לי אהבה למוזיקה קלאסית או לאופרה אבל כן למחזות זמר ולא רק של רוג'רס והמרשטיין. גדלתי על הדברים האלה והנה, עכשיו, אני מנסה לעלות הפקה משלי ל'המלך ואני'. החלום שלי תמיד היה להיות אנה". עכשיו, כשבירקין מספרת לי את זה, אני מבין למה חצי מהשירים באלבומה, "לוליטה גו הום", הם עיבודים חדשים שלה לקלאסיקות של רוג'רס. גדלה על מחזות זמר. בירקין מבצעת גינסבורג:"כשהכרתי את ג'ון בארי", היא ממשיכה ומספרת על בעלה הראשון, מלחין פסקולי סרטים שהתפרסם בעיקר תודות לנעימת ג'יימס בונד, "הוא לקח אותי לראות את התזמורת המוסקבאית כשרוסטופוביץ' ניגן את פרוקופייב. ככה הכרתי את כל המלחינים הרוסים הגדולים ואת העבודות של גוסטב מאהלר שההשפעה שלו על ג'ון ברורה מאוד. ג'ון היה מלחין ענק ועד היום, כשאני בבית בלי מצב רוח, אני רואה את  'אריה בחורף' והפסקול שם מרומם את רוחי". ואחרי ג'ון בארי?"אז פגשתי את סרג' והוא אמר שזה בכייני לאהוב את מאהלר ושהמלחין הכי גדול היה אלבן ברג. לא מזמן הלכתי לראות את האופרה 'ווצק' וחשבתי על זה שסרג' כנראה צדק. כמובן שהכרתי דרך סרג' גם המון דברים אחרים. אני חושבת שהאהבה הכי גדולה שלו היתה שופן. היה לו פסל של ידי שופן על שולחן העבודה ודיוקן שלו על הקיר שעדיין נמצא שם בבית שלו ברו דה ורנויי. מוזיקה קלאסית היתה ה־דבר מבחינתו והוא תמיד רצה ששרלוט ואני נכיר את כל המלחינים שהוא העריץ. הוא גם מאוד אהב ציור. אתה יודע שהוא רצה להיות צייר?".כן."כשרק הכרנו הוא לקח אותי ללובר ואמר שאני נראית כמו ציור של קראנץ. מי זה קראנץ שאלתי והוא אמר לוקאס קראנץ, צייר גרמני מהמאה ה־16 שצייר נשים עם חזה קטן וגבוה ותחת גדול. 'את ציור של קראנץ', סרג' אמר. בכלל, סרג' הכיר לי המון ציירים: גויה, ולסקז, רפאל, האימפרסיוניסטים ועוד. אני הכרתי לו את לוסיאן פרויד ופרנסיס בייקון. פעם אפילו ראינו את בייקון יושב במסעדה וסרג' אמר שאני צריכה לבקש ממנו חתימה על שטר של מאה פרנק. ניגשתי וקיבלתי חתימה על שטר של מאה פרנק".  העובדה שבירקין מונה את השפעותיה התרבותיות בעיקר דרך הבעלים שלה בהחלט מעוררת אי אלו תהיות. כשזה מגיע לקולנוע היא מספרת שלמדה הרבה מבעלה האחרון, הבמאי ז'ק דויון, שהכיר לה את העבודות של ז'ק ריווט (שלימים היא תשחק בסרטיו) והוא גם הכיר לה ספרות כי "סרג' לא אהב ספרות".באמת? סרג' לא אהב ספרות?"לא. הוא אמר שהוא כבר קרא הכל והחינוך הספרותי שלו הסתיים. היו רק שני ספרים שהוא קרא לי ושגרמו לו לבכות: 'מאדאם בוברי' של פלובר ו'אדולף' של בנג'מין קונסטן. אה, והוא גם אהב את הספר הארוטי הזה של אפולינר..."."אחד־עשר אלף המלקות"?"כן, הוא מתייחס לזה בשיר שהוא כתב לאדג'ני. אבל זהו, הוא לא קרא יותר. ז'ק הכיר לי את כל הכותבות האמריקאיות האלו, פלאנרי אוקונור וכאלה. הוא גם מאוד אהב את הסרטים של ג'ון קסווטס. הוא היה המחנך הקולנועי שלי. דרכו למדתי לאהוב את בילי ווילדר שאותו אקח איתי לאי בודד. אם אני מדוכאת אני רואה את 'המפיקים' של מל ברוקס ואני גם מעריצה גדולה של אודרי הפבורן ו...". השיחה שלנו ממשיכה כך לעוד עשרות רבות של השפעות תרבויות שונות. לשאלתי מה דעתה על הסרטים האחרונים של פון טרייר בכיכובה של בתה שרלוט, בירקין אומרת שהיא היתה מוותרת על המכשפות והאנשים הקטנים שהופיעו בסוף "אנטיכריסט", אבל היא מאוד אהבה את "מלנכוליה".

מכאן אנחנו ממשיכים ומדברים על הבנות שלה ועל איך ששרלוט היא מאוד משפחתית ואימהית ולו (בתה הצעירה מז'ק דויון) היא נערת מסיבות שהשנה תוציא את אלבומה הראשון. "זאת תהיה השנה של לו", בירקין אומרת. בשלב מסוים, גבי, המנהלת האישית, נכנסת ואומרת שהגזמנו ואני שם כבר למעלה משעתיים והעיתונאים האחרים מחכים בחדר הסמוך. ג'יין בירקין ואני שוב נפרדים בנשיקה, אבל עכשיו קבענו שנמשיך בפעם אחרת ולא נחכה עוד שמונה שנים.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ