תומר יוסף: "התרגלנו למיינסטרים מבאס"

תומר יוסף רק הוציא את אלבום הסולו השלישי שלו "השחר 35", וכבר מחמם מנועים לקראת אלבום חדש לבלקן ביט בוקס. דן תורן ניסה להבין איתו איך כל זה מסתדר עם גידול ילדים

דן תורן, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דן תורן, עכבר העיר

אחרי הראיון תומר היה צריך לקפוץ לאולפן של בנו הנדלר לעבוד על ליין תופים עבור זמרת חדשה שהוא שוקל להפיק. התגעגעתי לבנו, לא ראיתי אותו הרבה מאז הקלטות "אתה נמצא כאן" של ברי. השעה היתה אזור חצות - שעה נורמלית לאולפנים, אבל ממש לא טבעית להורים צעירים כמו תומר. בנו שאל את תומר אם הוא לא מעדיף ללכת לישון, אבל תומר העדיף להתיישב על התופים ולחפש את הגרוב. "אתה סטיבי וונדר של התופים", אמר לו בנו. וזה לגמרי ככה - תומר יוסף עושה מוזיקה באופן חד, ממוקד ופלאי. תענוג לשמוע אותו מנגן תופים כמו שתענוג לראות אותו כותב שיר, שר אותו, מנגן גיטרה או קופץ על הבמה בהאנגר עם הבלקן ביט בוקס וצועק בכל הכוח "יאללה!". הנה לפניכם השיחה שניהלנו בבית קפה קטן באלנבי שעתיים קודם. » תומר יוסף בהופעה - כל הפרטיםכשנפגשנו כדי לעבוד על הטקסטים לאלבום, הגעת עם תיק גב, הוצאת מחברת והתחלת לעבוד. אני זוכר שהתרשמתי מהפוקוס שלך, מיכולת הריכוז הגבוהה. זה משהו שאתה שם לב אליו, שאתה ער לו?"אני יודע שאני חדור מטרה, זה מגיל אפס. אם יש משהו שאני רוצה אני אעשה הכל כדי להשיג אותו. אל הפוקוס והריכוז אני דווקא לא שם לב. אם הייתי צריך עכשיו לפתור משוואות מתמטיות, סביר להניח שהריכוז שלי היה שווה לתחת, אבל לפני כמה זמן תפסתי מצלמה, וזה כל כך הדליק אותי – אני חושב שהייתי ברמות ריכוז הכי גבוהות שהייתי בהן בחיים שלי, סוג של זן. אז זו התשוקה והיא באה מתוך רצון למצות את העשייה האמנותית". אתה זוכר את זה גם בנוגע למשחק? "לשחק התחלתי בגיל 16 וחצי, הייתי הסטנדאפיסט הכי צעיר בארץ. כשהייתי בן 18 'פלטפוס' כבר היתה בשיא ההצלחה. אז כמה שאתה רוצה להתרכז – אתה עדיין פאקינג ילד בן 18. נראה לי שאז הראש שלי לא היה הכי במקום". מה ממה שלמדת מהתקופה ההיא לקחת איתך למוזיקה?"כשעבדנו על 'פלטפוס' לא היה במאי בתמונה. זה היה בשליטה שלנו – וזה משהו שהלך איתי אל המוזיקה. מאז ומתמיד בחרתי את המורים שלי, אם זה במאי או מפיק מוזיקלי. כשאנשים שמייעצים לי הם אנשים שאני סומך עליהם באופן מלא, אני יכול לשחרר קצת שליטה"."לא מזיז לי לחשוף את עצמי". פרח מקומי:גאה בישראליות ספר לי קצת על העבודה עם תמיר מוסקט באלבום, מה הלך באולפן? "הטריגר לאלבום הזה הוא בעצם ההתאהבות שלי בנועה, אשתי נכון להיום. התחלתי לכתוב את החומרים עוד בזמן ירח הדבש שלנו. הרגשתי אז שמצאתי את מקומי - ובהתאם היה ברור גם לי וגם לתמיר שהאלבום יגיע ממקום כזה, שלם ורגוע. כשאתה נכנסת לתמונה, ערך מוסף מאוד גדול שהבאת איתך לאלבום הוא הקישור בין אהבה לבית - במובן הרחוק של בית ההורים, סבא. וגם במובן הקרוב של הפרידה מהרווקות ופתיחה של פרק חדש בחיים עם בית ומשפחה משלי". איך אתה חי עם זה שהסיפורים האישיים שלך זוכים לכזו חשיפה, הסבא, האשה, הבית, אפילו הזעקה לעזרה והפרנויה ב"פרח מקומי"? "אני מופתע מכמה שזה לא מזיז לי, לחשוף את עצמי. זו פעם ראשונה שאני מתעסק בעצמי בטקסטים ובכלל. אבל בתהליך היצירה עצמו זה היה לי מוזר. כשאמרת לי 'לך תתפוס זיכרון מהעבר ותכתוב עליו', האינסטינקט שלי היה להגיד 'עזוב אותך, לא מעניין', אבל ברגע שזה נעשה והשירים נכתבו, הוקלטו ושוחררו, החשיפה לא היתה משמעותית בעיני". חבר מוזיקאי משותף סיפר שנפגשתם בזמן ההקלטות וסיפרת לו שאתה עושה אלבום מאוד ישראלי. הוא אמר שאמרת את זה בהרבה גאווה, ושלפני 15-10 שנה מוזיקאי בישראל לא היה מעז להגיד דבר כזה, כי כל הזמן חיפשנו את הסאונד של חו"ל. למה התכוונת כשקראת לאלבום ישראלי?"זה אלבום שלא רוצה להיות שום דבר אחר, וזה מה שהופך אותו לישראלי. תמיד רציתי סאונד גלובלי, ופה זה היה בדיוק ההפך כי זה הרגיש נורא נכון לנושאים ולשירים. כשתמיר שמע חלק מהשירים בפעם הראשונה, הוויז'ן שהיה לו זה להכניס מלודיות של צמד חלילים שמופיעות ברוב השירים באלבום. הניחוח הנוסטלגי שיש לזה חזק מאוד - זה עושה קישור במוח שלנו לדברים שהיו עושים פה פעם, כשהמיינסטרים היה מוזיקה אמיתית. אמנים כמו סשה ארגוב, שושנה דמארי, שפעם לא הייתי מסוגל לשמוע והיום אני מאוד אוהב. התרגלנו למיינסטרים מבאס, אז למוח קשה להכיל מוזיקה עשירה. כמאזין אתה צריך שיהיה לך איזשהו אורך רוח כדי להכיל כזה דבר"."הטריגר לאלבום הזה הוא בעצם ההתאהבות שלי בנועה". יפה באמת:ספר לי על המפגש שלך עם יענקל'ה רוטבליט, איך קרה ומה נולד מזה?"אני מת על יענקל'ה מרחוק עוד מהילדות, אבל הכרנו רק לפני שנה דרך המנהל שלי. בפגישות הראשונות שלנו התביישתי והתרגשתי. נורא רציתי לקפוץ עליו ולהגיד לו 'תאהב אותי! תכתוב לי שירים!', אבל גיששתי לאט. יום אחד הוא הזמין אותי אליו הביתה ושלף לי מהמגירה טקסט שכבר היה קיים, מה שלימים הפך להיות השיר 'כפרה'. יום אחרי שקיבלתי את הטקסט הוא כבר הולחן וכמובן שהשיר נכנס לאלבום. מכאן שיתוף הפעולה המשיך להתגלגל, ועכשיו אנחנו עובדים יחד על פרויקט חדש לגמרי".המוזיקה תמיד היתה שם לפני כמה שנים הזמנתי אותך להתארח בהופעה. אני זוכר צעקות מהקהל "תעשה קסדה", "מה עם 'פלטפוס'". לא היתה לך בעיה לנפנף את זה בקלילות. בשום רגע לא שידרת שיש קונפליקט עם העניין שאנשים זוכרים אותך גם בתור שחקן. אני מכיר אנשים שעשו את המעבר הזה והיה להם נורא קשה, ואצלך זה בדיוק הפוך. איך אתה מסביר את זה?"השאלה שתמיד שואלים אותי בראיונות היא על המעבר מקומדיה למוזיקה. אני לא יודע ממש לענות על זה כי אף פעם לא הרגשתי את התהליך הזה כטרנספורמציה".אבל יש משהו בתודעת הציבור שמתקשה אולי להבין את זה? "יכול להיות, אבל אני לא חושב על התודעה של הציבור, אני משוחרר מזה לגמרי. כשהוצאתי את האלבום הראשון שלי, הוא לא זכה להרבה התייחסות מצד הציבור הזה שאנחנו מדברים עליו, אבל גם זה לא עניין אותי. הרבה אנשים לא יודעים שבתקופת 'פלטפוס' כל הזמן התעסקתי במוזיקה. אמנם לא הוצאתי שום דבר החוצה, כי לא הרגשתי שיש לי משהו שהוא שלי עדיין. הייתי צריך זמן הבשלה כדי להוציא אותה לעולם. הרבה שנים הייתי מאוהב בדברים, ניסיתי לשיר כמו פרינס, כמו ג'יימס בראון, זה היה 'כמו', ולכן לא עשיתי עם זה כלום. עד שהגיע השלב שזה הפסיק להיות כמו וזה נהיה הקול שלי. זה העניין של להיות חדור מטרה, לרצות את הדחפים ואת הרצונות האמנותיים שלי. וגם היום – אם תהיה אופציה למשהו שמדבר אלי במשחק, אני אלך על זה"."כל אחד חייב שתהיה לו את הפינה שלו". בלקן ביט בוקס: 

מוזיקת המהגרים עשתה את ההבדל  באיזה שלב בעשייה שלך הגיע החיבור עם תמיר מוסקט ועם הבלקן ביט בוקס?"אחרי ש'פלטפוס' התפרקו, החלטתי שאני נוסע לניו יורק. היו הרבה סימנים שהראו שזה הדבר הנכון לעשות, ושם פגשתי חברים מוזיקאים שדפקו את 'בריחת המוחות'. את תמיר ראיתי בפעם הראשונה מנגן במועדון בעיר ונגנבתי, לא האמנתי למה שאני רואה, שם התחיל החיבור. יום אחד הגעתי אליו הביתה. הוא בנה לעצמו בתוך לופט מדהים בוויליאמסבורג אולפן שלא יתואר. אמרתי 'אני רוצה כזה' ולקחתי פשוט קומה אחת מעליו, אבל לא הגעתי לשלב של לבנות אולפן, כי נגמר לי הכסף וחזרתי לארץ. הסיפור של בלקן ביט בוקס התחיל הרבה אחרי שעזבתי את ניו יורק. אורי קפלן ותמיר הופיעו יחד במסגרת להקת פיירווטר ובמקביל התחילו לעבוד על האלבום של הבלקן. כשכל השירים באלבום כבר היו מוקלטים, הם הגיעו ארצה ורצו להעלות את הפרויקט על הבמה. אז היה הכי טבעי שאצטרף להופעה בתור זמר".הופתעת שזה הצליח ככה?"ברור. אורי ותמיר התחילו סצנה שלמה בניו יורק. הם היו החלוצים שלה. יחד עם גוגול בורדלו ועוד כמה הרכבים. היו הרבה כאלה ששילבו הופעה ומסיבה, אבל השילוב של מוזיקת מהגרים זה מה שעשה את ההבדל. זה הכיל כל כך הרבה דברים והיה כזה אקלקטי, שזה פשוט דיבר להרבה אנשים".בימים אלה סיימתם להקליט אלבום חדש לבלקן, שייצא בקרוב. אבל מבחינתכם אין סתירה בין העשייה האישית שלך לבין הלהקה. "זה הכרחי, בשבילי לפחות. ואני חושב שגם ללהקה. כל אחד חייב שתהיה לו את הפינה שלו. בדרך כלל יוצאת להקה לעולם, מתחילה להופיע - ואם זה מצליח כולם מרגישים בהיי, אבל אז זה לרוב מגיע לשלב שבו כל אחד אומר: בואנ'ה – מה אני צריך את כל החבר'ה האלה איתי? אני אלך ואני אעשה אלבום סולו. אז אצלנו לכל אחד היה את הדבר שלו לפני שנהייתה הלהקה. ואני חושב שזה אחד הדברים הכי חשובים לאורך החיים של ההרכב. יש לי את הפינה שלי וגם הלהקה נמצאת במקום כזה בטוח שאני לא צריך יותר מדי לדאוג. אני יכול להיות בעשייה שלי בלי לחשוב את מי אני צריך לרצות".גם אם שמים לרגע את הבלקן בצד, יחד עם "הטרמפולינה" וכל שאר הדברים שעשית עד היום כאמן סולו, יש לך כבר רפרטואר עשיר של שירים. זה בא לידי ביטוי גם בהופעה? "כן, משהו שקורה בהופעות הנוכחיות בפעם הראשונה הוא שאני מבצע שירים שהם יחסית שקטים מתוך האלבום החדש, לצד השירים מהאלבומים הקודמים שהם ברובם מרקידים. בהופעה הקרובה בתל אביב ב־5 בינואר יש תכנון לקחת את זה צעד אחד קדימה ולעשות חצי הופעה סט אקוסטי ובחצי השני את המסיבה". לא פוסל חזרה למשחק. עם תומר שרון בפלטפוס:לא מפחד מכלום אתה מסתובב הרבה בעולם בשנים האחרונות. איך אתה רואה אותו עכשיו לעומת לפני שכל זה התחיל? "מנקודת מבטי אפשר למצוא את אותם סוגי האנשים בכל מקום. בגרעין כולנו אותו דבר, מה שהופך את העולם לעוד יותר קטן. אבל כמו שהקלישאה אומרת, בשבילי הבית תמיד יהיה כאן". אם התחלנו לדבר על בית, השיר האחרון באלבום "ז'ה טם תל אביב" מדבר על יחסי אהבה־שנאה עם העיר. אתה בעצם אומר לה "אם את לא עוזרת לי להישאר כאן, אני תכף תופס איזה פסגה של הר ועף מפה". בבית השלישי שלו בכלל מתוארת סיטואציה די אכזרית עם סוטה מין."האלבום נפתח בשיר שמדבר על המסעות שלי בעולם, ומאוד נכון בעיני היה לסגור אותו בשיר שמדבר על הבית הנוכחי שלי, תל אביב. אני איש משפחה ויש לי ילדים ובתל אביב אני נמצא מגיל 16. עברתי דירות לאורכה ולרוחבה של העיר, ידעתי אותה מכל הכיוונים. פתאום לגדל את הילדים כאן נראה לי מאוד מגניב אבל גם הכי לא הגיוני, למשל בגלל סיטואציות כמו זו שמתוארת בשיר. אני כל היום מתעסק עם הילדים והעבודה, ובסוף היום יש לי את החמש דקות שלי עם הסיגריה בחלון, לבד. ויום אחד, באמצע הרגע הזה, עובר אדם חרדי למטה ברחוב ומתחיל לדבר אלי. לא נכנס לפרטים אבל בשורה התחתונה הוא כנראה רצה שאני אזמין אותו אלי הביתה". ולא פחדת להכניס בשיר את המילה "חרדי"? זה לא נראה לך קיצוני? "פחדתי כשהמקרה הזה התרחש, בכתיבה אני לא מפחד מכלום". תהיה גם מסיבה. תומר יוסף בהופעה (צילום: יובל אראל) בוא נדבר רגע על אמונה. בשיר "סבא" אתה מספר על סבך, שהיה אדם מאמין. איזה מקום יש לאמונה ולדת בחיים שלך, אם בכלל?"גדלתי בסביבה דתית. הבית, השכונה בכפר סבא שהיתה מאוכלסת בעיקר על ידי תימנים מסורתיים. אפשר להגיד שהייתי מוקף דתיים. בתור ילד אני זוכר את עצמי מדבר עם אלוהים, אבל קצת מזייף את זה, זו היתה מעין הצגה כי אמרו לי שיש כזה דבר שנקרא אלוהים. אבל בתוך תוכי אני מאמין בלא נודע". מהם העשה ואל תעשה שלך למוזיקאי מתחיל שרוצה לפרוץ? "קטונתי. אבל בשבילי הדבר הכי משמעותי בתהליך הזה היה לחכות לנקודה שבה מצאתי משהו שהוא שלי. לא רק מבחינת הטקסטים, כל העשייה המוזיקלית. מאוד חשוב גם בתור מוזיקאי לא לחכות שמישהו 'יגלה' אותך. תגלה את עצמך".

תומר יוסף בהופעה - ה' 5.1, 21:00. מועדון האזור

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ