רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מבוב דילן ועד רוקסט: אילו הופעות נזכור מ-2011?

אחרי שנים של ביטולים מתוקשרים, השנה סוף סוף חובבי המוזיקה רוו קצת נחת. ענקי רוק כמו פול סיימון ובריאן פרי נחתו לראשונה, אמנים עכשוויים כמו אינטרפול ומארק רונסון נתנו בראש ואפילו ג'סטין ביבר קפץ לעשות לנו בית ספר. סיכום שנה על הבמות

תגובות

הביטו בנוסטלגיה לאחור על רשימת האמנים שפקדו את אצטדיון רמת גן, הזאפה, הבארבי וגני התערוכה. במהלך שנת 2011 מצב ההופעות בישראל היה לא רע בכלל. למרות העיסוק המעט אובססיבי שלנו בסכנות הביטול האורבות לנו בכול פינה, עיסוק שמבוסס כמובן על טראומות עבר מוצדקות של ביטולים על רקע מלחמתי (הרד הוט צ'ילי פפרס, דפש מוד) או על רקע פוליטי (אלביס קוסטלו, פיקסיז), בשנה החולפת היו למעשה מעט מאוד ביטולים. ונסה פאראדי ביטלה עקב "צרכים מקצועיים" ולא מלחצים של גורמים אסלאמיים. דוראן דוראן דחו את המופע למועד לא ידוע עקב בעיות בגרון של סיימון לה בון, ולא בגלל גדר ההפרדה. והראפר MF Doom עבר התקף לב ולא בגלל שהבנייה במזרח ירושלים נמשכת.

בנוסף השנה החולפת התאפיינה במגוון עצום של סגנונות. לא קל לארגן בארצנו הופעות לקהל "ביניים". כאלו שהן לא מופעי ענק של 30 עד 50 אלף איש באצטדיון רמת גן, או הופעות אינדי קטנות ודלות הפקה שמביאות 500 איש לבארבי. קיים מחסור במקומות שיכולים לארח הופעות מסוג זה, מה גם ש"הופעות הביניים", של להקות מצליחות בגודל בינוני, הוכחו במהלך השנים כפחות רווחיות. למרות זאת מספר אמרגנים אמיצים הצליחו לייבא נגד הזרם הופעות איכותיות ואיכשהו לשרוד את הפרויקט השאפתני בהצלחה יחסית. האם הרוויחו? כמות ההופעות שנראה בשנה הקרובה תהווה תשובה טובה לכך. בכל מקרה תרבותית הרווחנו בגדול. אלו התופעות המרכזיות שאפיינו את השנה החולפת:

ענקי הרוק:

זמן אמיתי:

התלונה העיקרית של חובבי המוזיקה וההופעות בישראל היא לגבי המחסור בהופעות גדולות שרלוונטיות היום למוזיקה הפופולארית. השנה מי שקנה נהנה. היה את המופע המושקע של מארק רונסון, שגרר איתו עד ישראל גם את בוי ג'ורג' לשני שירים. להקת אינטרפול הגיעה בשלהי תקופת השיא של הקריירה שלה. וכמובן נער הפופ ג'סטין ביבר, שהגיע בזמן אמיתי להיסטריה וזרז את התפתחותן המינית של כמה אלפים מילדות ישראל. באגף האינדי הרלוונטי נראו בארץ גם קאקי קינג, טייגר ליליז וקאט קופי ששימחו את מעריציהן. כך שלמרות שההיצע דל, לפחות הוא היה מגוון. מי ייתן ובשנה הבאה האצבע תהיה יציבה יותר על הדופק.

הנה הם באים, שנות ה-90:

שנת 2011 הייתה מעין פלאשבק אל שנות ה-90. פסטיבל פיק ניק בביתן גני התערוכה מיקם את מובי כמופע המרכזי של הערב הראשון ובערב השני תפסה את המשבצת להקת ג'יינס אדיקשיין. מייסי גריי, שפרצה בשלהי הניינטיז, קפצה לביקור נוסף ברידינג 3, ורוקסט (בכלל שאריות מהאייטיז) מכרו הרבה יותר כרטיסים ממה שהיה מצופה מהם. אבל זו הייתה להקת סווייד שסיפקה את מופע שנות ה-90 האולטימטיבי. בהופעתם הרביעית בישראל הם הקפיצו מעל ל-6000 איש בביתן ללהיטי הבריטפופ גדולים שלהם. ואם לא הצצתם בשעון (ובתאריכון) במהלך אותו הערב, אז על הבמה הזמן קפא מלכת – ברט אנדרסון והלהקה חזרו בזמן אל רגעי השיא בקריירה המוזיקלית שלהם ונתנו הופעה שעלתה בכמה רמות על הביקור האחרון בשנת 1999. ההופעה של סווייד הזכירה כמה ידע הרוק של שנות ה-90 להקפיץ ולעשות שמח בנוסף לכל המרדנות והמלנכוליה המתבקשת. עכשיו רק נשאר להביא את ג'ארוויס קוקר ואת "פאלפ".דבר המבקר:» מובי - חביב הקהל סיפק את הסחורה, הפסטיבל פחות» ג'יינס אדיקשן - כשיהודים טובים עושים רוקנרול» מייסי גריי - מכונת גרוב משומנת» רוקסט - תקועים בעבר» סוויד - רגרסיה עמוקה אבל מהנה טובים יותר מאשר היו לפני עשור. סוויד בישראל (צילום: מאי קסטלנובו)

אצולת הרוק:

בשנה האחרונה נחתו לא מעט אמני רוק מבוגרים שנמצאים בפרק האחרון בקריירה המוזיקלית שלהם. הם עדיין יוצרים חשובים, אבל ברלוונטיות הרבה יותר פחותה. לרובם בסיס של קהל קבוע ויציב בישראל אליו הם חוזרים להופיע כל מספר שנים. זה היה הביקור החמישי של ג'ון קייל (65) בישראל, והפעם הוא עצר לשתי הופעות. לורי אנדרסון (64) הביאה את המופע הייחודי שלה לארץ ב-2008 יחד עם לו ריד (בעלה) וב-2011 שבה לציון (ללא ריד) לשתי הופעות נוספות. מריאן פיית'פול (65) שבה לישראל להופעה שישית ולא שכחה לברך את גלעד שליט. הדורס סיפקה איחוד לוקה בחסר (מינוס המתופף הוותיק ג'ון דנסמור וג'ים מוריסון כמובן). ובריאן פרי (65) הגיע באיחור אופנתי ונחת, בפעם הראשונה בחום התל אביבי, מחויך ואלגנטי היישר אל היכל התרבות בתל-אביב. פרי פיתה את הקהל במהלך שעה שלמה עד שזה קם על רגליו ורץ לבמה ל-30 דקות מכריעות. חוויית ההופעה של אצולת רוק, גם כשהיא מוצלחת, מהולה תמיד ב"חבל שהוא מגיע רק עכשיו". גם תמיד יהיה את המעריץ הוותיק שמשוויץ: "ראיתי אותו במינכן ב-78". לאותו מעריץ שמזכיר לשאר שהם קנו כרטיס להופעה שימיה היפים מאחוריה, חשוב לומר: "אני מבקש ממך לעבור מקום אדוני ולהפסיק לירוק לי על העורף".דבר המבקר:» ג'ון קייל - בלי להיטים, בלי הדרן, עדיין מהפנט» לורי אנדרסון - סיפורים המספקים הצצה למוחה הפורה» מריאן פיית'פול - הופעה בלתי נשכחת» בריאן פרי - יודע לרצות את הקהל

 אנחנו העולם:

בהתאם לרוח התקופה (20 שנה אחרונות?) גם הקהל הישראלי הפנים שמוזיקה טובה לא מגיעה רק מלונדון או ניו יורק. השנה האחרונה התאפיינה בגל כמעט חסר תקדים של הופעות שעונות להגדרה האמורפית "מוזית עולם". החל מענקים בתחומם הפונים לקהל הבוגר יותר כמו פאקו דה לוסייה וג'ילברטו ג'יל ועד חבר'ה צעירים ו"אופנתיים" יותר כמו שאנטל וגוגול בורדלו. אבל ההישג הגדול ביותר היה הגעתם של כמה אגדות מוזיקליות כמו דון קרלוס, מולאטו אסטטקה וסאן רא ארקסטרא, שהצליחו לאחד קהלים מכל הגילאים והוכיחו שלא רק להקות בריטיות בשנות ה-20 לחייהם מיצרות הייפ, גם נגני ג'אז אתיופיים בני 60. דבר המבקר: » ג'ילברטו ג'יל - לא יותר מערב סמבה ברעננה» גוגול בורדלו - משלבים בין פאנק לאהבהמסיבה צוענית בבארבי. גוגול בורדלו (צילום: מאי קסטלנובו) ומה מצפה לנו שנה הבאה? כבכל שנה רוב המפיקים שומרים את הקלפים שלהם קרוב לחזה ולא מממהרים לגלות לנו איזה הופעות נמצאות בקנה (על ההופעה של בוב דילן שהתקיימה ביוני, גילינו במקרה רק במרץ). בינתיים מכירת הכרטיסים להופעות של בקסטר דורי, ג'יין בירקין וג'ניס איאן נמצאת בעיצומה. שמות נוספים שעלו לאחרונה הם ליידי גאגא, ברוס ספרינגסטין ומדונה, אבל עד שתצא הודעה רשמית, כדאי לשמור על מידת סקפטיות בריאה. מי שכן הודיע בגאון על הופעה שתתקיים בספטמבר (!) הוא שוקי וייס, שעשר שנים אחרי הביטול הכואב הבטיח שנזכה לראות סוף סוף את הרד הוט צ'ילי פפרס. האם זו תהיה ההופעה הגדולה של 2012?

*#