רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נקודות בונוס: איפה מתחבאים השירים הטובים באמת של כוכבות הפופ?

הרצועות המתוחכמות והמקוריות של אלבומי הפופ הגדולים נדחקות פעמים רבות לערוצי הבונוס. בדקנו את אלה של בריטני, ריהאנה, ליידי גאגא וקיילי

תגובות

ערוצי הבונוס של אלבומי הפופ הגדולים הם לפעמים השירים היותר טובים שתמצאו בערימה. הרציונל השגור: הפקות מוצלחות, תוצאות משביעות רצון – אבל מתוחכמות או מקוריות מדי לקהל היעד, שהוא לרוב צעיר והמוני עם דרישות מסחריות ברורות. לפיכך הם יוצמדו או למהדורה מיוחדת בטריטוריה ספציפית (בדרך כלל יפן או אוסטרליה), או לרוכשים אונליין (לרוב באייטיונז או באמזון). וכך, כמו מוסד הבי סיידז על גבי הסינגלים של שנות ה־80 וה־90, שתיפקד הרבה פעמים כמכרה הזהב האמיתי למעריצי להקות רוק ממוסדות, ערוצי הבונוס עלולים להיות הדובדבן שבקצפת – וביתר שאת ככל שמתרחב הפער בין הסאונד לכתיבה, בין רמת ההפקות המוזיקליות לרמת החומרים שהקהל דורש. וכידוע, הפער הזה לא במגמת הצטמצמות.כך גם בכמה מאלבומי הפופ הגדולים והבולטים של השנה האחרונה - בראש ובראשונה "Femme Fatal" של בריטני. האחרון של בריטני הוא בסך הכל אלבום דאנס נדוש וצעקני, אבל רוכשי מהדורת הדה לוקס יוכלו להתפנק על כמה פנינים שאינן מצויות בגרסתו הבסיסית. קודם כל, מקס מרטין ושלבאק, שרקחו את רוב האלבום, שמרו לחלק הזה את "Down N' Up", הפקה שובבה וממזרית לשיר מפולפל עם גוונים קודרים בפריזורה, שממצה היטב את יכולות ההגשה של בריטני וחוזרת לשידוך הבריא שלה עם האוטוטיון. אבל חוץ ממנו, ובאופן בלתי צפוי למדי, מוגשות גם שתי עבודות של בריטני עם רודני "דארקצ'יילד" ג'רקינס – ילד פלא מהניינטיז, שחתום על להיטי על כמו "The Boy Is Mine" של ברנדי ומוניקה ו"Say My Name" של דסטיני'ז צ'יילד.חוזרת לשידוך הבריא שלה עם האוטוטיון. בריטני ספירס:ג'רקינס כבר עבד עם בריטני לפני עשור, אבל ממש בקטנה, ואילו כאן שיתוף הפעולה ביניהם הוליד את השירים הכי שווים של בריטני בסיבוב הזה – שבאורח מוזר, מובלים יותר על ידי גיטרות מאשר על ידי בייס ליין מועדוני. "He About to Lose Me" העגמומי הוא המצטיין והמפתיע שבהם, אבל גם "Don't Keep Me Waiting" עתיר הדיסטורשנים רחוק מלטמון ידו בצלחת. לעומתם, "Selfish", שהפיק בעבורה צמד סטארגייט, המזוהה עם ריהאנה, ממשיך את הקו הכללי של האלבום, ואפילו מועך אותו קצת, ולא מהווה אטרקציה כלשהי.גם באלבומה החדש והמפוזר של אותה ריהאנה רף העניין גובר קלות אחרי שמגיעים לקץ המהדורה הראשונית. "Red Lipstick" הוא שיר אטי, כבד ובוטה, העוסק בסמים, בסקס בציבור ובקשיי הסלבריטאות. הליין שלו מבוסס על "Wherever I May Roam" של מטאליקה, ומהנדסיו הלונדונים הנחיתו עליו הפקת פסבדו דאבסטפ כבדה ונמוכה שמחמיאה לריאנה יותר מכל הגבהים הצורמניים שאלבומה מלא בהם. אחריו, "Do ya thang", הוא מיד טמפו ניינטיזי מעוצב היטב בידי The-Dream (מחבר "Umbrella"), עם קלידים, תופים וקולות רקע ובעיקר פזמון בטעם של פעם, והתוצאה נעימה גם בשל היעדר ניסיונות ההתרסה העקשניים של ריאנה, שהורסים לא מעט חלקות טובות בפועלה הענף. האגף כולו ננעל בבלדה בומבסטית, עיקשת, דביקה ומעט משונה בשם "Fool in Love". היא מוגשת בשיא החשק, מופקת בידיו המיומנות של ד"ר לוק, משמשת מגנט רגשני לילדות בנות עשר ומפגינה יותר שאר רוח ופלייבור מקומץ הבלדות העבשות המופיעות באלבום.מטאליקה על מקצב דאבסטפ. ריהאנה:אצל ליידי גאגא המצב מזהיר פחות. המהדורה המיוחדת של "Born This Way" כוללת, פרט לאסופת רמיקסים, שלושה שירים ברוח האלבום המקורי, עם אותה מצבת כוח אדם. היתרון שלהם הוא בטעמי אייטיז חריפים ומסוגננים יותר ("The Fashion of His Love"), אבל הם נגועים בעומס היתר הווקאלי המוכר של המבצעת ובדלות רעיונית קשה, כפי שמדגימים שמותיהם. הפלייבקים, עם זאת, מעט יותר מוצלחים מאחיהם למהדורה המקורית ("Black Jesus – Amen Fashion"), והיו יכולים להכיל שירי פופ סימפטיים למדי אם הגאגא עצמה היתה מורחקת מהם ("The Queen").אייטיז חריף ומסוגנן. ליידי גאגא:גם אצל קיילי מינוג, שהוציאה השנה אלבום די נרפה, אין הרבה בונוס בערוצים הנוספים: שניים מהם הופקו על ידי צמד זנומאניה, האחראי ללהקת הבנות Girls Aloud, שכאן ניפק פופ סתמי, חיוור ואנמי כמו רוב שירי האלבום. הקונים באמזון מוזמנים לנסות להתנחם ב"Go Hard or Go Home", שיר שמחזיר את קיילי ל"Impossible Princess", אלבומה הכושל מאמצע הניינטיז ורגע השפל בקריירה שלה. נחמה רבה אין כאן. ובהסתייגות מנקודת הפתיחה שלנו, לפיכך: יש קטעים שנותרו על רצפת חדר העריכה בצדק. המילה בונוס עלולה להטעות, אבל לרוב היא לכל הפחות שווה בדיקה.חוזרת לימי השפל של הניינטיז. קיילי מינוג:

*#