רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סינגל שוט: קרולינה פורצת קדימה, מרסדס בנד נשארים מאחור

וגם: רן לוי מפתיע בשיתוף הפעולה עם אורן ברזילי, רות דולורס וייס מרגשת עם שני קאברים מוצלחים ולא דובים ממשיכים לתת בראש. מדור סינגלים שבועי

תגובות

ראשון בספטמבר, כיתה א', בית ספר חדש. אמא הולכת עם בנה לכיוון השער, אוחזת בידו. הנחמה היחידה בליבו המפוחד. מעיניו השער נראה עצום, שומר בית הספר הוא איש מלחיץ, וכמות הילדים בחצר מאיימת. החרדות מציפות את הראש הקטן והמוח הסקרן, ועדיין אין בנפש הצעירה כלים להתמודד עם כל זה. פתאום מגיח פרצוף מוכר. זה ההוא שהיה איתו בגן ממש לפני כמה חודשים, מידי פעם היו משחקים ביחד בחצר. סף הלחץ צונח, הצבע חוזר לפנים והיד קצת מרפה מאמא. יש לו חבר, מישהו לחלוק איתו את מה שקורה, נחמה. כן, לחברים יש תפקיד חשוב בחיינו. לרן לוי יש כל מיני חברים מוזיקאים שעזרו לו עם אלבום הבכורה שלו, לא ברור איך זה היה נשמע בלעדיהם. לקרולינה יש את החבורה המוכרת של קותימן, סאבו, שחם אוחנה ואורי כנרות, שעוטפים אותה ומרימים אותה גבוה. לחברי לא דובים יש אחד את השני ואת יאיא כהן אהרונוב. ורות דולורס וייס מנסה להחזיר טובה לחברים טובים שאולי אף פעם לא פגשה, אבל עזרו לה מאוד לאורך השנים.

סינגל השבוע: "אל תאחר" של קרולינה עם השנים מסתמנת קרולינה ככוח מוזיקלי משפיע וחשוב. נדמה שכמעט כל דבר שהיא נוגעת בו הופך ללהיט, וזה די מפתיע בהתחשב בקהל היחסית מצומצם שצורך בארץ מוזיקה ממחוזות הקצב, סול, Fאנק, גרוב ומיניהם. האלבום הראשון שלה, בהפקתם של סאבו וקותימן, נחשב להצלחה מסחררת והצליח להעלות אותה עוד מדרגה מעבר לבנות נחמה איתם פרצה קדימה. כן, אלה שנים טובות עבור קרולינה. כשכבר חשבנו שאולי אין לאן עוד להתקדם, מגיע הסינגל הראשון מתוך האלבום הבא. מה נאמר? זה סינגל פשוט מצוין. אם האלבום הקודם חטא פה ושם בנפילות קלות, לפחות לפי "אל תאחר" אני מצפה שהאלבום החדש יעיף אותי לשמיים, לא פחות. המקצוענות מתפרצת מהמגברים ומכה בפנים; הצוות שהולך איתה בשנים האחרונות הוא מהשורה הראשונה במוזיקה הישראלית; וכמו שכבר טענתי כמה פעמים בעבר, כשיש לך את קותימן על כלי ההקשה, שחם אוחנה על הבס, וסאבו על המיקס באולפן, קשה להיכשל. אז תוסיפו לזה את אורי כנרות מבום פם שהפיק את השיר ושותף לכתיבתו ותקבלו חגיגה לאוזניים. או בעצם לכל הגוף. הפעם קרולינה מיישרת קו עם המוזיקה הישראלית החדשה, שהיא כולה הומאז' לים התיכון של שנות ה-60 וה-70/ רטרו מענג ליוון וטורקיה עם קריצה למדינות הבלקן. התענוג הוא גדול, קשה להפסיק להקשיב לקול הגבוה הזה שנח על גבי מלודיה מדויקת להפליא. סמנו את אבן הדרך הזו, עוד ידובר עליה רבות.

הרוק לדורותיו: "Heavenly Destroyed" של רן לוי ואורן ברזילי רן לוי הוא מתופף ("הגן האנוכי") שגם עוסק שנים רבות בהפצת מוזיקה בכלי התקשורת (הגיש תוכנית בערוץ 24 ותוכניות רדיו למניהן). כמו שקורה לא פעם לאנשים בתעשייה, גם הם פתאום נדבקים בחיידק ורוצים ליצור משהו משלהם. בהרבה מקרים זה לא עובד כל כך טוב, והם מבינים שזה לא נועד להיות. אבל לפעמים, כמו אצל רן לוי למשל, כיף לגלות שפתאום אפשר לעבור לצד השני ולייצר משהו חיובי שמוסיף ערך ומשמעות לעולם. זהו הסינגל השני מתוך אלבום הבכורה שלו, בו הוא מארח אמנים רבים וטובים (קוואמי, שלומי שבן ועוד), והפעם מתארח אורן ברזילי מופע הארנבות של ד"ר קספר. השיר הזה מגיע מהרוק הנעים והטוב, כזה שלא דורש לשבור גיטרות או להתפרק על התופים. יש מלאכת מחשבת תחת שרביטו של ירון פישמן (מחבורת אטומיק), והתוצאה היא מעין שילוב של רוק משנות ה-90 לרוק עכשווי. איפשהו על הציר הארוך בין מופע הארנבות לארקייד פייר. אפשר להניח שמפאת האורחים הרבים שמשתתפים באלבום, הקו המוזיקלי שלו לא יהיה בהכרח אחיד. אבל אם יצליחו שם לעשות עבודה טובה בכל הקטעים כמו בשיר הזה, אז נקבל אלבום מסקרן ששווה להקשיב לו.

טכנוקרטיה מענגת: "חייבת לזוז" של לא דובים

לפני כמה שבועות כתבתי על הסינגל הראשון של לא דובים, "היו לי ימים". ואז הגיע הסינגל השני, "חייבת לזוז", והקשבתי לו, ולמרות שאני משתדל לגוון ולכתוב על כמה שיותר הרכבים ואמנים, פשוט לא יכולתי להתאפק. האצבעות רצות מעצמן על המקלדת, וזה עונג גדול. קשה לעמוד בפני ההרכב הזה. יש משהו בתמהיל המורכב והאקלקטי עד מאוד של המוזיקה שלהם שלא מאפשר להפסיק, הוא ממוטט כל פעם מחדש. ההרגשה היא שבכל שמיעה מתגלה משהו חדש שהסתתר עד עכשיו מהאוזן, ופתאום צריך לתת לו את הבמה הראויה לו. למשל, קרן דוניץ מתגלה בסינגל השני כזמרת עם מנעד רחב מאוד. אם בשיר הראשון קיבלנו ממנה את הקולות הנמוכים עם הקריסה המתמדת לכיוון המטאל והרוק הפרוגרסיבי, עכשיו היא מפתיעה בגבוהים מדויקים שמשתלבים באופן מופתי עם הלחן המורכב, ועם פזמונים שמזכירים קצת את דפנה והעוגיות. גם אבי תורג'מן על הבס, ארז קריאל על הבוזוקי, רונן ברטן על הגיטרה וחגי שלזינגר על התופים, מראים כל אחד מהכיוון שלו עד כמה וורסטילים הם יכולים להיות. והם מראים עוד משהו, שפתאום הכה בי לאחר כמה שמיעות. מדובר בחבורת נגנים מוכשרים ומאומנים היטב. הם מכירים אחד את השני ומצליחים לשלב כוחות בשירים מורכבים ביותר בלי למעוד אפילו במאית שניה. כן, זו להקה טכנוקרטית מאוד, וכל הכלים מותאמים זה לזה כמו כפפה ליד, מעמד שאפשר להגיע אליו רק עם שעות רבות בחדר החזרות. מה שהופך את הכל לטוב במיוחד הוא שזה לא מעיק כמו שטכנוקרטיות עלולה להיות. ובמקרה הזה אולי כדאי גם להוריד את הכובע בפני יאיא כהן אהרונוב מהדג נחש שהפיק את האלבום שלהם, והצליח לחבר הכל למשהו מאוד אחיד ולא מתפזר. זה סופי, לא דובים מספקים את אחד הסאונדים הכי מרעננים ששמעתי בשנים האחרונות, ועוד בעברית.

*#