רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ההיית או חלמתי חלום: מה למדנו מאיימי וויינהאוס?

האלכוהול אולי שיתק את גופה של איימי ווינהאוס מבחינה ביולוגית, אבל התקופה שבה היא חיה שיתקה אותה מבחינה נפשית. אלבום הפרידה שלה, שאוטוטו יוצא לאור, הוא הזדמנות לתהות מהי בדיוק המורשת שהשאירה מאחור

תגובות

"Lioness: Hidden Treasures", ("לביאה: אוצרות חבויים", בתרגום מילולי), אלבום הפוסט מורטם של איימי וויינהאוס, זלג לרשת באותה מהירות שבה נפוצה השמועה על מותה של וויינהאוס מסמים. השמועה הזו, על מותה של איימי וויינהאוס מסמים, התבררה כלא נכונה בנתיחה שלאחר המוות; האם אלבום הפוסט מורטם הזה יתברר כ"לא־אלבום"? כבר דובר רבות בעניין המהירות של תקופתנו (עידן האינסטנט/אנדרסטייטמנט/היפר ריאליטי), אבל נראה שהמוות של איימי וויינהאוס, כמו חייה, הוא מופת של התקופה. איימי היא מראה הפוכה שחייה משתקפים באלו של המתבונן ולא להפך; מה יותר אינסטנט/אנדרסטייטמנט/היפר ריאליטי מאלבום פוסט מורטם שיוצא בדצמבר לזכרה של בחורה צעירה שמתה ביולי? אולי בני משפחתה, מפיקיה וחבריה חשבו שאם לא יפעלו מהר (שלושה־ארבעה חודשים), זכרה יישכח באותה המהירות שכוכבה דרך?

אני חייב להודות: עד לרגע כתיבת שורות אלו לא נרגעתי מעניין מותה של איימי וויינהאוס. לא יודע בדיוק למה. קשה לי מאוד לנסח את זה. כנראה שיש דברים שעדיף להשאיר בלתי מנוסחים. המילים במקרה הזה הן רק כלי קיבול, מחסנים קטנים שעומדים ריקים עכשיו - כמו ההאנגרים בנמל תל אביב - אל מול האובדן הזה. אנסה להדגים: בשבוע שלאחר המוות הייתי באנגליה, אצל הוריה של אשתי, וראינו תוכנית מחווה יפה שהכין ג'ולס הולנד לזכרה. התוכנית הורכבה ממעט ראיונות קצרים ובעיקר מהופעותיה החיות של איימי המנוחה.

ילדה קטנה ואבודה. איימי ווינהאוס (צילום: AP)

באחד הקטעים היא שרה את "מאנקי מאן" של טוטס אנד דה מייטלס (הזכור לטוב גם בביצוע האנרגטי של הספיישלס), לבושה בשמלה שחורה קצרצרה שהסתירה טפח וחשפה טפחיים, וממנה נמתחו רגליה, רזות וארוכות, ולראשה תספורת  ה"כוורת" שהפכה לסמלה המסחרי, והמבט הזה בעיניה העצובות שהיה לסמל מסחרי גדול יותר. האופן שבו איימי וויינהאוס שרה וזזה בקליפ הזה שורר או הזיז משהו בחדרי לבי. אולי היו אלה השילובים החד פעמיים של כריזמה ופגיעות, כוח ושבריריות, עבר והווה; כל הדברים האלו, המופשטים ועם זאת הנוכחים, שהתגלמו בגופה הקטן של הילדה האבודה איימי וויינהאוס.

עכשיו אנחנו יודעים בוודאות: וויינהאוס לא מתה מסמים. טוענים שנמצאו בגופתה פי חמישה אחוזי אלכוהול מהכמות המותרת לשתייה לפני נהיגה. זה לא הרבה כשחושבים על זה: כמות האלכוהול המותרת לשתייה לפני נהיגה בממלכה המאוחדת היא שתי יחידות אלכוהול, שהן כוס פיינט אחת. הווה אומר, פי חמישה הם חמישה פיינטים, שזה לא מעט אבל גם לא הרבה, ואף אחד, עד כמה שידוע לי, עוד לא מת מזה. אם כן, איימי וויינהאוס לא מתה מאלכוהול או מסמים. היא מתה מהמכלול של חייה. היא היתה אנורקטית, שבורה ודיכאונית זה תקופה ארוכה, והגוף הקטן שלה, גם אחרי הגמילה, לא היה מסוגל להתמודד עם המשא הכבד. כתפיה הצרות לא יכלו לשאת את תמצית תקופתנו.

מתה ממכלול חייה. גופתה של וויינהאוס (צילום: AP)

בשבוע הבא ייצא לחנויות אלבום הפוסט מורטם של איימי וויינהאוס. 12 רצועות, שחלקן ורסיות שונות, לא מוכרות, ללהיטיה הקודמים (כמו הביצוע הרגוע ל"ואלרי"), רובן גרסאות כיסוי לשירים ידועים (כמו הביצוע המקורי כל כך ל"הנערה מאיפנימה" או הדואט עם טוני בנט) ושני שירים "חדשים", שהוקלטו ממש בחודשים שלפני מותה. כמובן שלא מדובר באמת באלבום של איימי וויינהאוס, אבל נראה שזה הכי הרבה שאפשר לקבל ממנה כרגע. וזה לא מעט. יש באלבום כמה רגעים ווקליים ממש אדירים ולא מעט "יציאות" בתחום ההפקה. מיותר לציין שהעובדה שהיא מתה וכו' עוטפת את ההאזנה בשכבה אמוציונלית לא דקה, שמאדירה את החוויה כולה. אבל אין לאן לברוח מהמחשבה המעציבה כל כך: האלבום הזה, העשוי טלאים טלאים, הוא בסך הכל אלבומה הרשמי השלישי של איימי וויינהאוס. רק שני אלבומים מלאים השאירה לעולם. אחד נעים, בוסרי, מנסה, והשני אלבום שלם, גדול מהחיים, יחידני.

מתוך האלבום החדש - "Like Smoke", הדואט עם הראפר נס:

רמי סלאם, המפיק שעבד עם וויינהאוס על שני אלבומיה הקודמים, צוטט באומרו: "כשהאזנתי לקטעים שהקלטנו בעבר, יכולתי לשמוע את השיחות המוקלטות שלי ושל איימי וזה היה מאוד טעון עבורי מבחינה רגשית. זה היה קשה, אבל זה גם היה מדהים. איימי היתה בחורה מבורכת בכישרון". ציטוט נוסף של רמי סלאם על אלבומה של איימי: "אני חושב שהיא משאירה אחריה משהו לשנים הבאות, גוף עבודה שישפיע על דור של מוזיקאים שטרם התחיל, טרם נולד. אני בורכתי באפשרות להיות חלק מהתהליך הזה, באפשרות להכיר אדם כמו איימי ולשמר את המורשת שלה באלבום הזה".

"מורשת" היא מילה טעונה מדי בהקשר האיימי־וויינהאוסי. מורשת מתאימה בעיני ליצחק רבין, משה שרת או הרצל. אני לא הייתי מצמיד את המילה מורשת לאיימי וויינהאוס. אבל בהחלט הייתי מדבר עליה כעל ממשיכת מסורת, נושאת משואה, אשה לבנה קטנה עם קול שחור ענק, כמו ענקיות ג'אז לבנות אחרות (אניטה אודיי, פגי לי, הלן מריל ורבות וטובות אחרות). 

"Our Day Will Come" - שיר נוסף מהאלבום החדש:

ויותר מכל, איימי וויינהאוס השאירה לנו את עצמה, את דמותה שלה, כראי התקופה. כשההיסטוריונים יבואו בעוד כחצי מאה (אולי הנכדים של תום שגב או של בני מוריס) לנתח ולהבין את העשור הראשון של האלף השלישי, הם ידברו עליו כעשור של איימי וויינהאוס. העשור שאיימי וויינהאוס ביטאה את רוחו באמנותה ובחייה, משהו נוסח מרלין מונרו ושנות ה־60. 

» המוות נאה לה: איימי ויינהאוס היא האמנית הכי נמכרת במאה ה-21

*#