רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סינגל שוט: שלומי שבת עובד לפי הספר, עידן עמדי ריק מתוכן

וגם: בלקן ביט בוקס ממשיכים לעשות את מה שהם יודעים הכי טוב, סאבלימינל ממשיך לעשות את מה שהוא יודע למרות שזה לא טוב, אפרים שמיר מפתיע ואת Sun Tailor ונועה וסנגיט כדאי מאוד להכיר

תגובות

לבנות קריירה מוזיקלית, בוודאי בישראל, זה לא עסק פשוט או מובן מאליו. גם אם יש לך כישרון, לא בטוח שזה מספיק בשביל למכור כרטיסים להופעה. צריך כישרון, אין ספק, וגם מזל לא יכול להזיק, אבל לפעמים צריך להגיע ולעבוד. לעשות מהלכים נכונים מעבר לפן המוזיקלי, ולהתחיל להתקדם ולצבור שם וקהל. יש את הדרך הקלה, זו שהגיעה עם הריאליטי והפריים טיים, שמזניקה את הקריירה למחוזות שאמנים רבים רק חולמים עליהם. עידן עמדי הלך בדרך הזו, ובינתיים מגיע רחוק. אפילו שלומי שבת, שיש מאחוריו קריירה שבנה בעצמו, הבין את רוח הזמן והתחיל להזיז את הגלגלים של מכונת היח"צ הגדולה. אחרים רוכבים על אדי העבר ומקווים שההצלחה של פעם תגרור אותם הלאה. לאפרים שמיר זה מצליח דווקא לא רע, לסאבלימינל פחות. ויש את אלה הנמצאים בתחילת דרכם ומנסים עדיין לבחור את הדרך הנכונה. נועה וסנגיט מקבלים עזרה מחברים טובים ומעורים בתעשייה, וארנון נאור יוצר דמות בימתית ומכוונן רחוק מכאן. » סינגל שוט - כל הטורים

מכונה משומנת היטב: "מתאהב בך" של שלומי שבת שלומי שבת יודע לעבוד נכון. אני לא מטיל בספק בתשוקה שלו למוזיקה, אבל הוא בהחלט יודע להשתמש במדיה ולרתום אותה לטובתו. כבר ידוע שהוא עומד להיות אחד מהמאמנים בהפקה הישראלית לThe Voice, עוד תחרות שירה שכובשת את העולם. קצת אחרי שדבר ההחתמה שלו התגלה, שודר עליו סרט בפריים טיים של ערוץ 2. והנה, לקראת עליית התכנית הוא משחרר אלבום חדש וכפול, ויוצא לסיבוב הופעות גדול. כן, השכילו ולימדו, כך עושים זאת. שבת זמר טוב מאוד, עם שליטה ווקאלית מרשימה, שמצליח להלך בין הטיפות. מצד אחד הוא שר מזרחית אבל מצד שני יש בו את הפופ הקליל. המוזיקה שלו רחבה מספיק בשביל לדבר לקהלים רבים. כך זה היה תמיד ונראה שכך זה ממשיך גם באלבום החדש. השיר הזה מתוכו הוא עוד בלדת אהבה מיני רבות, שכנראה לעולם לא ימאסו. נו, מה יש לומר, זו בלדת אהבה, ואתם יודעים בדיוק איך היא נשמעת מבלי שתקליקו פליי. אפשר להניח שיהיו כמה צמרמורות בקהל אם השיר הזה ישולב נכון במהלך ההופעה, אבל בפני עצמו הוא לא ממש מעניין.

אמצע הדרך: "ישראל" של עידן עמדי עידן עמדי הוא תופעה מעניינת. הכרנו אותו כמו שנהוג להכיר אמנים צעירים בעשור האחרון, דרך כוכב נולד. כבר ראינו רבים וטובים בספינת האם של הריאליטי המוזיקלי, והרוב המוחלט שבהם נעלם כלעומת שבא. אבל לא עמדי, הוא לא נעלם. על אף שזכה במקום השני בעונה בה השתתף, הוא זה שזכה בכל הקופה. האהבה שקיבל מהקהל הייתה כמעט לא פרופורציונאלית, השירים שלו צעדו בכל המצעדים האפשריים, אלבום הבכורה שלו מוכר בקנה מידה עצום ביחס לשוק הישראלי וההופעות שלו מלאות עד אפס מקום. אז מה יש בו, בילד החמוד הזה, שמושך את העין ואת האוזן? כי מבחינה מוזיקלית, צר לי לאכזב, אני לא מוצא בשורה מיוחדת. לא בשירים הקודמים ששוחררו וגם לא בסינגל החדש, "ישראל". הוא אמנם כותב ומלחין בעצמו, אבל אין שם יותר ממוזיקת רוק של אמצע הדרך. לא מחרידה אבל גם לא מעניינת או מחדשת. אופיום להמונים. כנראה שיש משהו בדמות שאותה הוא מייצג שהופכת אותו לסופרסטאר שהוא היום. אולי החיבור המתמיד שלו לשירות הצבאי, שעוד נוכח וטרי בנפש שלו, יוצר איזו אמפתיה יוצאת דופן. ואולי זה גם מזל, אי אפשר לדעת.

סינגל השבוע: "Political Fuck" של הבלקן ביט בוקס   אני זוכר שלפני כמה שנים התחלתי לשמוע רחשים מכל מיני כיוונים. בלקן ביט בוקס, אמרו לי, ממלאים הופעות עד אפס מקום. קשה להשיג כרטיסים אבל כל פעם שהם מגיעים לארץ חובה להיערך מראש ולבוא לראות את התופעה. אבל הם ישראלים, חשבתי, למה הם לא מופיעים בארץ באופן קבוע? ישראל קטנה עליהם. ככל שהזמן עובר, אני מבין את הדבר הזה יותר. להרכב הזה, שכבר באמת הפך לתופעה, יש כבר שלושה אלבומים מאחוריו. כולם מעניינים, כולם על טהרת המקצבים האבנורמליים, כולם מקפיצים ומעוררים, וכולם חומר נפלא להופיע איתו על במות ענק. גם הסינגל הראשון מהאלבום הרביעי מוכיח שלא רק שהאנרגיות רחוקות מלהיגמר, הן רק מתעצמות. הקטע היחסית פשוט הזה תופס את האוזן ולא מוכן לעזוב. יש פה מקצב, יש פה סאונדים מעניינים, יש פזמון עם מלודיה שנשארת בחלל ויש בעיקר כיף.

חורף נעים:  "Don't Knock on my Door" של Sun Tailor כמו סופרים גדולים, החליט ארנון נאור שהוא צריך שם במה. Sun Tailor זו הבחירה, בלי הסברים מיוחדים ובלי אמירות מפוצצות. אפשר להניח שזה מהלך טקטי שמכוון החוצה לקהל העולמי, כמו גם הבחירה לשיר באנגלית. זהו הסינגל הראשון מתוך אלבום הבכורה שבדרך, והוא נשמע מבטיח למדי. מועד השחרור, כך נדמה, גם הוא לא במקרה. השיר הג'אזי הנעים הזה, שרוכב על גלי הבלוז, מאופיין בסאונד מחמם ועוטף, משהו שמנגנים באיזה בר בברוקלין שלא יכול להכיל יותר מ-30 איש. מתאים לאווירה החורפית שנחתה עלינו כרעם ביום בהיר. וכמו כל המסביב, גם מוזיקלית ניכר שנעשתה פה מלאכת מחשבת, ולא הושארו דברים ליד המקרה. העיבוד וההפקה מגדירים את הקו המנחה וכל האלמנטים בשיר מתכתבים זה עם זה. הקונטרבס הנמוך סוחב את כולם ומראה את הדרך לאורך כל השיר, ואליו מצטרפים תופים וגיטרות, כולם עדינים, כמעט לוחשים. ומקדימה יושבת השירה של ארנון ששמה לב בדיוק מה עושים כל שאר החברים ומתאימה עצמה לתמונה הכללית, תמונה של גשם וקור, לפחות עד שיבוא הקיץ.

אין המון זוגות יוצרים במוזיקה הישראלית. למען האמת, כשמנסים ממש לחשוב על זה, לא בטוח שתמצאו יותר משניים או שלושה. יכול להיות שיש משהו באינטנסיביות ובאינטימיות של יצירה שהוא כבד מידי לזוגיות. משהו מרתיע שמונע מזוגות יוצרים לעבוד ביחד. לא כך הדבר אצל נועה וסנגיט, זוג נשוי, הורים לילדים, אמנים יוצרים. היא זמרת עם קול מדויק ומשמעת מוזיקלית. הוא מפיק מוזיקלי, מנגן, מעבד ובעל חזון, ששיתף פעולה עם הרכבים ואמנים שונים בעולם הסול והFאנק הישראלי. ביחד הם משחררים את הסינגל הראשון שלהם, "בגני", לטקסט קצר ומהפנט של רחל. התוצאה היא עיבוד סול-בלוז איטי ששואב אותך פנימה לתוך מערכת יחסים סבוכה, ואפילו שהטקסט קצר, הוא אומר כל כך הרבה. וזה לא סתם נשמע מאוד טוב וחד. כשבין השאר יש לך את קותימאן על הקלידים, שחם אוחנה על הבס וסאבו כאחראי על המיקסים, לא בטוח שאפשר לטעות. יש משהו יפה בפירגון שיש בקליקה הספציפית הזו של המוזיקה הישראלית. הם משקיעים אחד בשני, מתארחים, עוזרים, יוצרים ביחד, ולא זכורות לי מעידות. יש שכר לאנרגיות טובות. ואם כל אלה מאמינים בנועה וסנגיט ותורמים להם מכשרונם, אז גם אני מאמין. אתם יודעים מה, תקשיבו ועד שהשיר ייגמר גם אתם תאמינו.

*#