אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סינגל שוט: חוה אלברשטיין מבריקה גם לילדים, אלישע בנאי ממשיך את השושלת בכבוד

וגם: יאיא כהן אהרונוב מהדג נחש מפתיע בשיר חדש מלא גרוב, מרסדס בנד צריכים להתמקד בשירים הקיצביים, טונהמן ג'ונס חקיינים וסולמה נעימים. טור שבועי חדש מבקר את הסינגלים הבולטים של השבוע

תגובות

בכל יום פורחים לאוויר אינספור סינגלים חדשים. אמנים חדשים, ותיקים, מתקמבקים, תלושים, מזרחים, אשכנזים, היפסטרים, מחאתיים ועוד ועוד מנסים לשבות את ליבנו, ולהשתחל לרשימות ההשמעה שלנו. לכולם דבר אחד משותף: הזיק הזה בעיניים, התשוקה למוזיקה, הרצון לבמה, לקהל. לא פשוט להוציא סינגל, בשום שלב בקריירה, ולא חשוב מי אתה. איזו רצועה בוחרים מתוך האלבום? האם עושים זאת לפני שהאלבום יוצא, או אחריו? מה מתוך רשימת המכולת הזו מייצג בצורה הטובה ביותר את האמן? ואיזה מהקטעים קליט מספיק בשביל לתפוס את האוזן בשמיעה הראשונה? זה לא עניין של מה בכך, שכן ברגע שהתקבלה ההחלטה והמוצר יוצא לדרכו, הוא גם נתון לשיפוטנו – צרכני המוזיקה, ואת הגלגל אי אפשר להחזיר, לטובה או לרעה. אנו יוצאים מנקודת הנחה שביקורת, גם שלילית, היא דבר חיובי. מידי שבוע נספק במה ונבקר את הסינגלים שצדו לנו את האוזן.לא לילדים בלבד: חוה אלברשטיין – ילדת טבע פעם ראיתי בטלוויזיה איזו תוכנית תעודה על חוה אלברשטיין, ובאחד הקטעים היא ישבה עם הנכדים שלה ושרה להם. הנכדים כמו נכדים היו תזזיתיים וביקשו לברוח כל הזמן, אבל הסבתא לא ויתרה ובעדינות הצליחה בכל פעם לאסוף אליה סורר אחר שהחליט לנסות את מזלו. יכול להיות שבאותו הרגע הם לא ידעו להעריך מה שקורה מסביבם, אבל 20 שנה קדימה הם רק יגידו תודה על הקסם שבחוויה הזו, אותה הם לוקחים כמובנת מאליה. באלבומה החדש, שוב חברה אלברשטיין לעדולה, משוררת הילדים, שכתבה עבורה את הטקסטים. מיותר לציין שכמו יצירות ילדים ענקיות אחרות לאורך השנים (הכבש ה-16, איתמר פוגש ארנב) גם האלבום הזה הוא משהו שההורים יכולים להקשיב לו עם ילדיהם לפני שהם הולכים לישון. "ילדת טבע" מדבר על תשומת הלב שצריך להשקיע במה שקורה מסביב שאינו בטון, עיר, זכוכית ופלורנסט. הוא קריאה לקחת את האוהל ולהעביר איתו לילה במרחבים הפתוחים וללמוד את שקורה מסביב. אבל מה שבאמת מצטיין בו הוא הלחן המבריק והנעים שמבוצע באופן פנומנלי על ידי הגיטרה החשמלית.

"כמו כולם" הוא אולי הדבר האחרון שאפשר להגיד על אלישע בנאי. כן, עם שם המשפחה הזה אי אפשר לטעות. באילן היוחסין ממוקם אלישע תחת ההורים יובל וגרושתו אורלי זילברשץ. למען האמת, מספיק להקשיב לקול שלו בשביל לנחש שהוא הבן של. סביר להניח שהוא יכול לשיר "משינה" ולהטעות גם את המעריצים השרופים ביותר. למזלנו, משפחת הקיסרים של התרבות הישראלית ממשיכה להצמיח ענפים לכיוונים שונים ואלישע הוא אולי הראשון שעושה רוק אנד רול של ממש, אגרסיבי בהרבה מזה של אביו. אם משינה היא רוק להמונים, עם ארבעים השודדים אלישע מציג את דמות המהפכן, המורד הצעיר שהולך נגד הזרם, והתוצאה בהתאם. הסינגל הראשון מתוך אלבום הבכורה הוא צעיר, חצוף וכיפי, עמוס גיטרות חתרניות, תופים עצבניים וטקסט נוירוטי. זה לא משהו שמעולם לא שמענו, אבל גם לעשות דברים מוכרים כמו שצריך זו אמנות לא פשוטה. ואם ככה נשמע סינגל הבכורה כדאי לחכות ולראות לאן זה עוד יתפתח.

על הדג נחש כולם שמעו, הם כבר שם דבר בתעשייה המקומית. קחו שישה אלבומי אולפן שמכילים אינספור להיטים, הוסיפו לזה הופעות מסביב לשעון וגם איזה מסר חברתי, וקבלו כנראה את הלהקה הטובה בארץ. מה שרבים לא בטוח יודעים, זה שבשקט בשקט, כיאה לסופר גרופ אמיתי, חברי הלהקה מוציאים גם אלבומי סולו. כששאנן סטריט וגיא מר מוציאים אלבום, זה עוד הגיוני. בכל זאת, הם אמונים על המיקרופון בספינת האם. אבל כשיאיא כהן אהרונוב, בסיסט הלהקה, משחרר כבר אלבום שני, מדובר בהפתעה. ואם זו הפתעה טובה – דיינו. "קאובוי של שושנים", הסינגל הראשון מהאלבום החדש הוא כל מה שצריך ביום של קיץ. שיר גרוב מקפיץ, כמו שיודעים לעשות בדג, טקסט עם זרימה כמעט לא אופיינית לשפה העברית, ואפילו גיטרה אורחת של ברי סחרוף. אז נכון, קשה לומר שאהרונוב הוא מהווקליסטים הטובים של זמננו, אבל הוא מחפה על זה בענק בהגשה עמוסת גוד ווייבז שנעה בין הרוק של "איזבו" לגרוב של "הדג נחש" .

דג מחוץ למים: טונהמן ג'ונס – פסיכולוג אם דיברנו קודם על "הדג נחש", הקשבה לטונהמן ג'ונס, הרכב חדש וצעיר, מעלה את השאלה האם יש מקום להרכב דומה בנוף המוזיקלי המקומי. הסינגל הראשון מתוך אלבום הבכורה נשמע לא רע – אם היה יוצא לפני 15 שנה. אבל אחרי שהרכב גרוב-Fאנק-היפ הופ מרובה משתתפים עם הרבה כלים וכמה מיקרופונים כבר התבסס אצלנו, צריך להיות מטאור די רציני בשביל לצאת מהצל העצום של החלוצים. הגרוב של טונהמן ג'ונס הוא חביב, וגם הביצוע וההפקה הדוקים למדי, אבל ביותר מידי חלקים הם נשמעים כמו יום לא מוצלח של הדג, ואם הם לא יצאו מהמשבצת הזו ויתנו לנו משהו חדש, קשה להאמין שיצליחו להחזיק זמן רב.

חבורה שכזאת: סולמה – פתאום אתה הרכב חדש נוסף, גם הוא אנסמבל מוזיקלי שנותן מקום לכמות גדולה יחסית של מוזיקאים (שבעה) וביניהם לכמות גדולה של מיקרופונים (שלושה). התוצאה עלולה להיות בעייתית ברוב המקרים, בעיקר בשל האגו המוזיקלי. אבל"סולמה" זו להקה מנומסת, חבריהוכנראה שלמים עם עצמם ועם המקום של כל אחד מהם בהרכב העל. התוצאה היא מוזיקה נעימה, עם ניחוחות רגאיי רך, שהעוצמה שלו היא בהרמוניה בין המשתתפים. בסינגל הזה, מתוך אלבום הבכורה שכבר קיים בחנויות, אפשר לשמוע כמה קולות, וזה מרענן ומשנה אווירה תוך כדי השיר. אם תרצו, אפשר למצוא קשר בין המוזיקה שלהם לזו של "הקולקטיב", עוד הרכב צעיר מרובה חברים, הרבה בזכות המפוחית הדרמתית. וכמו אצל "הקולקטיב", זו מוזיקת אוירה שעושה חשק למופע חי בליל חורף קריר, ומוזיקת אוירה היא משהו שמבטיח שיחזרו אליו שוב ושוב.

*#