רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סינגל שוט: גפן וליפשיץ מצדיעים לעבר, צ'יקי מגיח מהעתיד

וגם: איתי פרל חזק בבלוז, נילי פינק חזק בסיקסטיז, אמילי קרפל חזק בטיזינג ודודי לוי חזק ב"נוער שוליים"

תגובות

המוח האנושי נוטה להרגיש בטוח עם המוכר. להיכנס הביתה, לזהות את הנעליים ליד דלת הכניסה, לגלות את שאריות האוכל מאתמול במקרר ולהתיישב על הספה שכבר מכירה את קימורי הגוף. לכן זה לא מפתיע שהאמנים שלנו מנסים מדי פעם לחזור לעבר, לקולות וצלילים מוכרים ואהובים. יש בזה משהו מנחם. אביב גפן זיהה את זה ואחרי שנים ארוכות הצליח להחזיר את שרון ליפשיץ לאולפן. גם דודי לוי רוכב על הגל ומקליט גרסאות חדשות לשירים אהובים להם היה שותף, בין השאר של "נוער שוליים". נילי פינק, לעומתם, משתמשת במוזיקה כדי לחזור לנחמה אנושית מוכרת. ורועי צ'יקי ארד, שתמיד מקדים את זמנו, חזר לסאונדים מוכרים מהעתיד, אם זה בכלל אפשרי. לפי איך שהסינגל שלו נשמע, הכל אפשרי.

בחזרה לעתיד: אביב גפן ושרון ליפשיץ, נוסטלגיה רבות דובר בשבוע האחרון על השיר החדש של שרון ליפשיץ עם אביב גפן שכנראה חיזר אחריה לא מעט כדי שתחזור לאולפן. ליפשיץ נחשבת לאלילת שנות ה-80, בעיקר אחרי אלבום הבכורה המוצלח שלה "קולנוע" מ-1985. הקריירה הקצרה מדי שלה גררה הרבה רעש כשהיא זיגזגה בין יצירה לדממת אלחוט, וב-93' פרשה לחלוטין. עד עכשיו. אז כן, בזירה המקומית זה ארוע שראוי לציין, אבל הנורות האדומות נדלקות ובוחנות אם הקסם של פעם עדיין קיים. השיר נחמד מאוד, בלדה חביבה ונעימה שעשו אנשים מוכשרים, אבל נדמה שחזרתה של ליפשיץ מעניינת יותר מהערך האמנותי של השיר. אם נסתכל עליה בזכוכית מגדלת, נגלה שבאופן מפתיע היא לא איבדה הרבה מבחינה ווקאלית. למרות ששנים לא שרה באופן מקצועי, היא עדיין נשמעת יציבה והקול שלה עדיין נעים ומענג. אבל פרט לזה אין פה איזו בשורה מרתקת. זה לא שיר מאוד מעניין, והוא לא אבן דרך בשום צורה. הוא כנראה ייכנס לרפרטואר שלה או של גפן ויבלע בתוך שלל הלהיטים של שניהם. זו לא ליפשיץ של "גידי" או "קשה בלעדיך" ובוודאי לא גפן של אף אחד מהלהיטים הגדולים שלו. אז בסופו של עניין, במשחק הגדול של עלות ותועלת, לא הפסדנו שום דבר בקאמבק של ליפשיץ, אבל מצד שני לא היה פה סיכון, ולכן גם לא רווח ממשי. אם היא תחזור לפעילות מסודרת שהיא יותר מהקלטה חד פעמית לשיר סביר, יכול להיות שנרוויח אותה מחדש, ואז כל זה היה שווה. פרודיה מתוחכמת: רועי צ'יקי ארד ושנארד ווקר, ישראליות בחלל טוב, אני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל. נדמה שכל מילה שאכתוב כאן לא תוכל לתאר מה בדיוק קורה בסינגל הזה. אז לפני הכל אולי כדאי פשוט להקשיב לו, זה כבר יפרום חלק מהמסתורין. או שאולי רק יגדיל אותו. רועי צ'יקי ארד תמיד היה צעד קדימה וצעד הצידה. כנראה שיש לו חיבה מיוחדת לשוליים, וטוב שכך, כי אחרת לא הייתה מודעות ובמה ליצירה לא ממסדית לאורך השנים, כפי שהוא נתן ב"אוניברסיטת שינקין" שהקים או בכתבי העת שערך כמו "מעין". בשוליים כמו בשוליים, זה לא מתאים לכל אוזן. כנראה שלרוב האוזניים זה לא יעשה נעים ולא ילטף, אבל זה גם לא אמור. בסינגל הזה ארד משתף פעולה עם יוצר צרפתי, והשניים מביאים רצועה שקשה אפילו לקרוא לה סינגל שלם. מעין דיסקו-פופ-אלקטרוני, אבל אל תתפסו אותי במילה. גם אין פה ממש התחלה, אמצע או סוף, זה נשמע כמו קטע מתוך חלום שפתאום מתעוררים ממנו וציר הזמן מתעוות לחלוטין. גם השירה של ארד מוקלטת בצורה חובבנית, תהיו בטוחים שבכוונה, ונותנת תחושה של שיר פארודי על מוזיקת שוליים. משהו כל כך מודע שהוא צוחק על עצמו. גם בהפקה ובסאונד כולו זה מרגיש כאילו צוחקים עלינו. או לפחות כמו שאנחנו מדמיינים את העתיד באיזה סיטקום בינוני. כך או כך, מדובר ביצירה מעניינת ושונה. לא לבעלי לב חלש או נשים בהריון.

סינגל השבוע: נילי פינק, חום גוף אני לא יודע אם נילי פינק באמת היפית אבל הסינגל השלישי מתוך אלבום הבכורה שלה בהחלט מרמז על כך. לא במובן המלוכלך והמטונף של המילה, אלא מהכיוון הטהור והנעים. פינק מציגה ב"חום גוף" סאונד מרחף וחייכני שעושה הרבה נעים. במובנים רבים השיר הזה מזכיר את הקו המוזיקלי של קרולינה באלבומה האחרון. אווירה מעופפת אבל בו בזמן גם מאוד מודעת לעצמה, עם אג'נדה הפקתית סדורה. השיר הזה משדר בעיקר את העובדה שאין לחץ, הכל בסדר. לשים פליי ולדאות למשך קצת יותר משלוש דקות. להסתכל מלמעלה על מירוץ העכברים שאנחנו כל כך אוהבים לשנוא. גם התוכן מתכתב עם הרגשות האלה. "חום גוף נשי/ רפא אותי/ דם נפעם עולה בכל כוחי/ חום גוף נשי/ עטוף אותי/ וקח ממני/ את הכל". אווירה אינטימית, מיטה בחדר מחומם, איש ואישתו, אישה והאיש שלה, גשם זועף בחוץ והאישה הבוערת משתמשת בחום כדי לעטוף ולקחת, לכמה רגעים, את הכל. כי באותם רגעים, הכל בסדר ואין עולם. טיזינג נעים: אמילי קרפל, הכפתור בשבוע שעבר התייחסתי לעבודת ההפקה של תומר אדם לנצינגר בשיר החדש של איה כורם. תקציר מנהלים: לא אהבתי את התוצאה. ציינתי שפופ אלקטרוני א-לה "מטרופולין" אפשר ורצוי לעשות עם זמרות מתחומים שונים, אבל השימוש הספציפי ההוא באיה כורם היה לא מוצלח. והנה, השבוע הגיעה התשובה. אמילי קרפל עם שיר ראשון מתוך אלבום חדש בהפקתו של אותו לנצינגר, והעולם נראה אחרת לחלוטין. מהשנייה הראשונה ההפקה והעיבוד תופסים את האוזן ולא מרפים. קו הבס המעולה של ג'נגו, הדוק ומדויק, נותן קצב פופי נפלא ומתגרה, מושך אותך קרוב אבל לא חושף את כל התמונה. תומכים בו שלל סאונדים מיוחדים כולל הסינתי המצויין של שאול עשת, כולם מתלכדים לכדי מטרה הפקתית אחת סדורה. ואם לא די בכך, הקול של קרפל מדגים איך עושים שילוב נכון בין שלל הכלים בשיר, כולל הכלי הווקאלי. קרפל שרה עצור, נמוך וסקסי, מתכתבת עם הקו המתווה והוא האפלוליות המושכת והמתגרה, טיזינג של ממש. לא יודע מה איתכם, אני חושב על ג'סיקה רביט חושפת ירך ומסיטה את השיער בהזמנה מודעת לעצמה.

*#