רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גלעד עדיין שר: מי ינצח במאבק על פסקול השחרור?

לא מעט אמנים התחרו על תואר "הפסקול של החטיפה". האם משהו מהמוזיקה שלהם יישאר איתנו, או רק טעמה המריר של הציניות?

תגובות

עיני המדינה כולה נשואות אל מסכי הטלוויזיה בימים האחרונים בהמתנה לחזרתו של גלעד הביתה. המחול סביב המשפחה ומקרוביה, שהספיק להפוך בינתיים להרקדה המונית ובינלאומית, מציג את התקשורת כצינית ואופורטוניסטית. ככזו שמנסה לגזור קופון נוטף רייטינג על חשבון רגעיה הקשים של משפחת שליט. אבל התקשורת רחוקה מלהיות השחקן הציני במשחק הזה. היא גויסה על ידי המשפחה כדי לשמור את גלעד בתודעת הציבור ועל סדר היום, ועכשיו חובתה לספק לצופיה סיום ברור לסיפור. יחסי התן וקח שהתנהלו בין המשפחה והתקשורת שינו כיוון ועכשיו התקשורת היא זו שצריכה את יחסה של המשפחה. אם מחפשים את המימד הציני אפשר למצוא אותו בין הצלילים. אם כל סיפור דורש פסקול, הרי שהמאבק על הפסקול לסיפור של גלעד ניטש כבר שנים, ונכנס להילוך גבוה בימים האחרונים.

מצעד המתנדבים רשימה ענקית של אמנים מתחרה על מקום בולט בפסקול הזה - מאייל גולן, דרך עידן יניב ועד שלמה ארצי - חלקם הקדישו לגלעד שיר בהופעה, אחרים צילמו קליפ שאמור לספק הקשר לסיפור השבי העגום הזה והיו כאלה שהגדילו לעשות והקליט שיר במיוחד. ההתגייסות הזו היא לא אירוע מרגש ברמה החד מימדית, אלא מחזיקה בתוכה גם מידה לא מבוטלת של אופורטוניזם וציניות. כדאי להדגיש כבר עכשיו שההתגייסות הזו היא לא דבר שלילי במהות שלו. היא אכן מרגשת, מלכדת, חשובה ומעוררת לחשיבה על הנושא. האמנים תורמים מזמנם, מכישוריהם, ממעמדם ולעיתים גם מכיסם לטובת הנושא ויש להעריך אותם על זה. האספקט הבעייתי בעיניי הוא הניסיון לרכב על גלי הקונצנזוס אל חופי ההצלחה.נדיבות או אופורטוניזם. אביב גפן מקדיש שיר לגלעד שליט:

עוד נקודה מעניינת היא הניסיון התקשורתי לייצר פסקול בהזמנה. ערוץ 10 פנה לנינט ושלומי שבן, שביצעו יחד גרסת כיסוי לשיר של אהוד בנאי. הקאבר הזה מלווה את השידורים המיוחדים של הימים האחרונים בערוץ, ואולי ייחרט עם הזמן כליווי הצלילי של הסיפור. אם כן ואם לא, הקאבר הזה ושירים אחרים שהוקדשו לגלעד הם תוצרת מונוכרומטית ושטאנצית. הם שקטים, נוגים, אקוסטיים, מרגשים (במובן ה"כוכב נולדי") ומנסים לקלוע לטעמם של כמה שיותר מאזינים. כולם מנסים להיות "כשתחזור" שהקדיש בועז שרעבי לרון ארד, והצליח להיקשר בצורה ברורה לאותו נושא.האם הם ייזכרו? נינט טייב ושלומי שבן:

מה יהיה השיר שניקח איתנו הלאה? מה יהפוך להיות הפסקול לסרט הנוראי שעבר על גלעד והמשפחה בשנים האחרונות? התשובה לשאלה הזו עדיין לא ברורה ונותרת פתוחה. מה שידוע הוא שהליווי המוזיקלי הוא לא רק אלמנט הכרחי כדי לספר את הסיפור ולהעצים את הדרמה, הוא גם אלמנט מלכד חברתית שמקרב את הרחוקים ומאחד את השורות. את האחדות הזו אפשר היה להמחיש נהדר אם כמה אמנים גדולים היו מתכנסים יחד לביצוע שיר לגלעד. אם התקשורת יכולה לנסח אמנה משותפת לשני הערוצים המתחרים, גם אייל גולן ואביב גפן יכולים. קשה להעביר קו ברור ולומר מתי התרומה והאמפטיה הופכות להיות ניצול ציני, אבל עכשיו אפשר להסתכל מחדש על התקשורת ולראות שלפחות הפעם, היא לא הסמן הימני של הציניות והאופורטינזם.

*#