רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סוף העולם כפי שאנו מכירים אותו: נפרדים מ-REM

להקת REM הודיעה אמש (רביעי) על סיום פעילות אחרי יותר מ-30 שנה. עדי הררי נפרדת ומזכירה שיש בהרכב הזה הרבה יותר מ- Losing My Religon

תגובות

עוד הרבה לפני קורט קוביין ומהפכת הגראנג', REM היו הקול המוזיקלי של גל סטודנטים שצמא לשינוי תרבותי. בתחילת שנות ה-80 הם הוציאו את ה-EP הראשון שלהם – Chronic Town. חמישה שירים שיצאו במהדורה מצומצמת בויניל 12 אינצ' ועוד כמה קלטות אודיו. הבאזז וההערצה היו קטנים וצנועים יחסית, אבל האלבום זכה לחיבוק חם מצד תחנת הרדיו המקומית. שנה אחרי זה הם חתמו בחברת התקליטים IRS והוציאו את אלבומם המלא הראשון – Murmur. הסינגל הראשון מתוכו, וגם הרצועה הפותחת של האלבום, נקראת בצורה סימבולית יפהפה -  Radio Free Europe. במקור השיר נכתב על תחנות רדיו פיראטיות בימי המלחמה הקרה, 30 שנה אחרי נשאר רק להסתכל על השיר הזה בחיוך אירוני. אותן תחנות רדיו אלטרנטיביות קטנות, עם צעירים כריזמטים ולא מנוסים מאחורי המיקרופון, הם אלו שבנו ביציבות את המהפכה המוזיקלית של שנות ה-90 והפכו את המיינסטרים האמריקאי על פיו.יותר מכל להקה אחרת, REM מזוהים עם הספק סגנון מוזיקלי - "קולג' רדיו". כינוי שהתפתח למוזיקה אלטרנטיבית שקבלה במה רק באותן תחנות סטודנטים בשנות ה-80. שם נוסף היה Left of the Dial, על שם מיקומם של התחנות הללו בתדרים השמאליים הקיצוניים בסקאלה. כש–Murmur יצא הוא זכה לשבחים בכל העיתונים הגדולים, אבל המכירות המשיכו לדשדש. השמועה על האלבום המוצלח עברה מפה לאוזן באמצעות שדרנים, כתבי מוזיקה ומאזינים שרובם כמעט המוחלט -  סטודנטים. במשך החמש שנים הבאות, בנתה הלהקה את הקריירה שלה מאותו קהל מעריצים צעירים. היא זוהתה עם אותם אנשים שמאסו בסגנון התרבותי השלט וחיפשו אלטרנטיבה מוזיקלית וחברתית.פרצו את התדרים השמאליים של הסקאלה. Radio Free Europe:העם דורש צדק חברתי למרות שהלהקה חותמת על כל שיריה כקבוצה, האיש שעומד מאחורי מילות השירים הוא הפרונטמן הצבעוני מייקל סטייפ. את תחילת דרכם המשותפת הוא עשה עם שיער מתולתל דליל ופנים מלאות פצעים. הקול שלו – היה בהתאם. באלבומים הראשונים הוא הרבה למלמל בשירה, נטש כל אמת מידה מקצועיות לגבי דיקציה והרבה לשיר בסולמות גבוהים. עם השנים, כנראה עם ההצלחה והניסיון מסיבובי ההופעות הענקיים, נדמה שסטייפ נפתח מוזיקלית ואישית. הרבה לפני שמיתג את עצמו כפרונטמן של להקת רוק ענקית שעולה לבמה בחליפות מוקפדות ואיפור, כבר באמצע שנות ה-80 היה ניכר בו השינוי. הקול שלו הפך להיות חד וברור, הוא צעק בשירים בכעס, הרבה להשתמש במגאפון בהופעות וגם בהקלטות, וכתב שירים פוליטיים וחברתיים שלא משתמעים לשני הכיוונים.למרות שלאורך כל שנות ה-80 היו ללהקה שירים חברתיים, Document שיצא ב-87 היה אלבום פוליטי באופן מובהק. שירים ביקורתיים כמו Welcome to the Occupation ו–It’s the End of the World נהפכו במהירות לפופלארים והפכו את REM מלהקת שוליים חביבה ללהקה מוכרת וידועה. Green שיצא שנה אחריו, המשיך את אותו הקו. REM נכנסו לנישה של להקה מורדת, יוצאת כנגד הממשל והשיטה הקפיטליסטית ומצדדת במעמד הפועלים. בכל הזדמנות התבטא סטייפ כנגד הממשלה האמריקאית וקידם מטרות חברתיות שנדחקו לשולי החברה. REM נתנו במה לקולם של צעירים כעוסים שיש להם הרבה מה להגיד, אבל הם נבלעו בתוך המפלצת הענקית שנקראת ארצות הברית.קולם של הצעירים הכועסים. Finest Worksong:קורט קוביין, לפניך למרות שאת מהפכת הרוקנרול הגדולה יצרו קורט קוביין וחבריו בסיאטל, המון מהלך הרוח של הסגנון שאוב מהרעיונות שקידמו REM לאורך השנים. למרות שמוזיקלית הגראנג' טעון יותר בכעס ומלודית נשמע עמוס יותר ואינטנסיבי, הוא מבטא את הכעס החברתי שצמח בקרב המעריצים של REM. כעס על המוסדות, על המבוגרים ועל התרבות השלטת. ב-91 לראשונה אותו דור צעיר שהיה בשוליים בכל שנות ה-80 פרץ והשתלט על המיינסטרים.בראיונות שונים התייחס קוביין למייקל סטייפ כדמות לחיקוי ואב רוחני. במשך שנים הוא מספר שהאזין ל-REM, עוד הרבה לפני ימי נירוונה, וכשהלקה הגיעה להצלחה מסחרית נוצרה חברות חזקה בין שתי הלהקות ודובר גם על שיתוף פעולה. כשהתאבד הורישה אלמנתו קורטני לאב את הגיטרה השמאלית שלו לפיטר באק, וסטייפ כתב עליו את השיר Let Me In שנכנס לאלבום Monster מ-94.הקדישו שיר לקורט קוביין. Let Me In:הרבה עבר על REM מאז אותם ימים. רוח הנעורים של אלבומים כמו Murmur ו–Reckoning הרבה מאחוריהם וגם תמצית גאונות עדינה מאלבומים כמו  Automatic for the People (92), Monster (94) ואפילו New Adventure in Hi-FI (98) כבר קשה למצוא. נדמה שעם השנים REM הפכו להיות בעיקר עייפים, ולמרות שהתאימו להלך הרוח בשנות ה-80 וה-90, הם לא הצליחו להבין במדויק את הקהל של שנות האלפיים ודרישותיו. אבל עד היום REM היא להקה גדולה, להקה גדולה וחשובה בתולדות הרוק האמריקאי. בשחרור צורת המחשבה התרבותית, ביצירה וחידוד של נישות מוזיקלית. הרבה להקות מקבלות לגיטמציה היום בזכות אותה דרך ותהליך שאותם ארבעה חברים מאת'נס ג'ורג'יה עשו.

*#