רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

20 שנה למותו של יוסי אלפנט: האם רק החברים זוכרים?

בעוד את מאיר אריאל מוקירים אמנים שבזמן אמת לא הכירו אותו, המחווה ליוסי אלפנט שתערך בסוף החודש היא עדיין ארוע שאורגן בין חברים. מחר ימלאו 20 שנה למותו 

תגובות

לפני שבוע כתבתי כאן על הערב לזכרו של מאיר אריאל, ועל הזילות במעמד היצירה שלו שמביאה איתה התמסחרות של הערבים האלה. רק שבוע חלף, ומגיע ערב לזכרו של אחר. הפעם זה יוסי אלפנט. 20 שנה חלפו מאז מותו בטרם עת, ונדמה שעדיין רב הנסתר על הגלוי בדמותו. נדמה שזהו סיפורה של חבורה קטנה ומלוכדת, מעין כנופיית אמנים שפעלו יחד ויצרו בסיס לשפה חדשה במוזיקה ובתרבות הישראלית. בעוד את זכרו של מאיר אריאל מעלים אלה שלא זכו להכירו אישית, את מורשתו של אלפנט מציינים החברים. במופע המחווה שייערך לזכרו שוב תעלה החבורה על הבמה. אלה שהיו עם יוסי ב"פליטים", אלה שהוא הפיק עבורם, אלה שניגן איתם חומרים שלו, החברים הקרובים, ובקיצור – אלה שטעמו את מורשת אלפנט בזמן אמת וממקור ראשון.» מי ישתתף בערב המחווה ליוסי אלפנט?» מה אתם זוכרים מיוסי אלפנט? מדברים על זה בפייסבוק20 שנה אחרי מותו, כבר לא ברור לחלוטין היכן נגמרת ההיסטוריה האובייקטיבית ומתחיל המיתוס. העובדות ברורות אבל הקווים המחברים ביניהן זוכים להיחשף קצת יותר בכל שנה ומגלים עוד על הבחור המוכשר הזה. דבר אחד ברור לכל אורך השנים והוא הנוכחות של המוות בחייו. כמי שנולד עם מום בלב (שבסופו של דבר הביא למותו), אלפנט היה מודע מאד לארעיות שלו כאן. בסרבו לקבל טיפול רפואי הוא קיצר במודע את חייו. סביר להניח שהסמים שצרך, תרמו גם הם לפרידה המוקדמת ממנו. השילוב הזה, בין כישרון מוזיקלי עצום ומרוץ נגד הזמן הוא תמצית הסיפור האלפנטי.הקדים את זמנו. להקה רטורית - "סדר יום":למרות חוסר ההצלחה והסירוב של הממסד לחבק את היצירה שלו, הוא לא נכנע. הוא ניסה קריירת סולו, עזב את הארץ, הקים הרכב בחו"ל, חזר שוב לארץ, היה מעורב בעוד הרכבים, הפיק, עיבד וניסה להביא לישראל המנותקת את הסאונד המעודכן מהעולם. זה לא רק להקדים את זמנו, זה לנסות לשכנע בכל יום מחדש את הקהל להקשיב, לסקרן, לחדש. הפוסט פאנק, שאלפנט הוקסם ממנו, לא הצליח בישראל בזמן אמת. את אלו שאיתם צעד אלפנט, חיבק המיינסטרים רק מאוחר יותר. התדמית הפנקיסטית ששידר, הרתיעה רבים. אלה שאיתם עבד זוכרים אדם פרפקציוניסט עם טוויסט. הוא רצה להגיע לתוצאות מושלמות שתמיד הכילו פגם מסוים, רישול בולט. למשל, הוא דאג שסאונד הגיטרה יהיה מושלם אבל הנגינה לא "תשב" בדיוק. היכולת הזו לשלב רישול ושלמות הפכה לסימן ההיכר שלו. היא נתנה למוזיקה שיצר והפיק את החספוס הבולט שלה, את תחושת הרוקנרול הגולמי והחד. הרבה מאותם פרויקטים מוזיקליים שבהם היה מעורב, כמו האלבום "אהוד בנאי והפליטים" או "שינויים בהרגלי הצריחה" של החברים של נטאשה, הפכו לצירים משמעותיים בהיסטוריה של המוזיקה הישראלית רק לאחר מותו. כאילו סוד גדול סירב להתגלות ורק השנים הצליחו לחשוף אותו.החברים של יוסי לא שוכחים. הם כולם מגיעים לחלוק לו כבוד ולהשתתף בערב לזכרו. אבל נדמה שיש כאן הרבה יותר מחברות. אלפנט היה, עבור מוזיקאים רבים, מנטור אמיתי. הוא חשף אותם לעולמות מוזיקליים חדשים, הסעיר את הדמיון שלהם עם הגישה ואורח החיים שלו, הביא לחייהם את התמצית החמקמקה של הרוקנרול, לימד אותם מוזיקה בדרך אחרת לגמרי. ואת זה הם זוכרים לו – את העובדה שהוא מעולם לא זכה לתארים כמו "נסיך" או "מלך", אבל בזכותו הם הפכו כולם לכאלה. מעט מהרוח החתרנית והחדשנית של אלפנט חיה בכל אחד מהם עד היום.

*#