אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להקת צנזורה: "מחאה מהולה בהומור"

יש להקות שאתה רואה ושואל את עצמך "מה קורה כאן לעזאזל?" או "מה זה היצור הזה שקופץ שם על הבמה?". למיכאל רורברגר זה קרה עם להקת צנזורה הבאר שבעית. אז הוא הלך לבדוק

תגובות

צנזורה חיממו את Umlala, ואני עמדתי מולם עם הלשון בחוץ. מעולם לא שמעתי את שמם, ואחרי שפוצצו לי את המוח התחלתי לחקור. מתברר שהם פועלים כלהקה כבר עשר שנים. עשר שנים! לא סתם להקה, להקה מבאר שבע. ככה זה עם להקות מבאר שבע - כמה טובים, ככה אלמונים. אז נכון שבבאר שבע יודעים שיש כזו להקה, ונכון גם שהם מופיעים שם בכל פסטיבל רוק מקומי, אבל כאן בבועה התל אביבית הצנזורה הזו עדיין לא הכתה גלים. ואני חייב להפיץ את השמועה, כי לא כל יום רואים להקות כאלה. בטח לא כאן אצלנו. אמנם יש להם שם נוראי (הם מסכימים), והם גם לא טרחו מי יודע מה על הפצת הבשורה, אבל אוטוטו מגיע האלבום ("ערב משככי כאבים ולום"), ומה שקרה שם על במת הבארבי יישאר תקוע אצלי בזיכרון לנצח. כבר עשיתי השוואות לדברים דומים שקרו לי בעבר עם להקות אקסצנטריות שכאלה, כמו נושאי המגבעת או פלסטיק ונוס - להקות שאתה רואה ושואל את עצמך "מה קורה כאן לעזאזל?" או "מה זה היצור הזה שקופץ שם על הבמה?". לצנזורה יש את קארין צרפתי, והיא באמת לא דומה לשום דבר אחר שראיתם על במות הרוקנרול הארצישראלי; חיית במה צבעונית, מלאה, קופצנית, זועקת, פורצת, משתוללת, צוהלת, מכונת קרב. לרגעים עוברת מול פני דמותה של בת' דיטו מגוסיפ או של פולי סטירין של אקס ריי ספקס, אבל רק לרגע, כי צרפתי היא משהו שלא מכאן. אני פוגש אותה בבית קפה ליד ביתי. עובד זר מפעיל מפוח אוויר בגינה לצדנו. החול והאבק שמתפזרים מסביב עושים לה רק טוב, לה ולשלושת חברי הלהקה הנוספים - שלומי גולדשטיין הגיטריסט, אלכס מרקין הבסיסט ודני שפירא המתופף, שאומרים שכל כך דומה לקורט קוביין. וכולם בני 27. אופס. "מחאה של תרבות האנדרגראונד". נובלס:נתחיל מהשם הנוראי הזה שלכם, צנזורה. למה? מי ירצה לבוא לראות להקה עם שם כזה?כולם מהנהנים בהסכמה. נבוכים. מנסים להבהיר. פעם היו להם שמות אחרים: מצ'וחרא, למשל. למה? כי בבאר שבע פעלה להקה אחרת שקראו לה מצ'ומרה. היו גם שמות אחרים - רוקטלגין, או אהלן אהלן.שפירא: "יש לנו בעיה עם השם. נראה לנו שזה השם הגרוע ביותר שאפשר לתת ללהקה. אבל מה, השם הזה כבר נדבק עלינו, וכבר פחות מפריע לאנשים. אפילו יש לנו כבר שם חיבה - צנזוקי. נכון, צנזורה זה שם מפגר שאין לו שום תכלית, אבל בסופו של דבר אנחנו אוהבים אותו. היתה לנו תקופה שכל כמה חודשים החלפנו שם. ברגע של ייאוש חבר טוב הציע לנו את השם הזה, ומחוסר ברירה בחרנו בו. זהו, נדבק".אוקיי, מה זה מה שאתם עושים, מעבר לקריאה הראשונית של תערובות פאנק, Fאנק ורוקנרול. צרפתי: "אנסה להגדיר ולומר שבא לי להעביר בכיף מחאה שקטה, מחאה של תרבות האנדרגראונד. מה שקורה בהופעה הוא אלים לכאורה - המון כוח, המון רעש, ריצות מצד לצד, אבל זו ההופעה, לא המוזיקה. לנו יש מה להגיד, אפילו שקשה להבין בהופעה על מה אנחנו שרים. הווייב הוא מה שתופס חזק".

נותנים גם את האקסטרה אכן, הווייב הזה. מוזר. בחזרה הביתה מההופעה אפילו לא זכרתי אם שרו בעברית או באנגלית. קפיצה ליוטיוב גילתה עברית, אבל איזו עברית. משהו שיכול לשבת מצוין גם מול קהל זר, מול חייזרים. ההנאה ממה שצנזורה עושה לא קשורה דווקא למילים. זה אכן הווייב.ואולי מה שקורה אצלכם קורה בגלל הניתוק מהמרכז. המדבר, הגמלים? שפירא: "קראנו לזה רוקנחול. בהחלט יש לבאר שבע מקום גדול בתוך היצירה. גם המחאה, גם הכיף. כל הרגשות באים מהסתכלות על העיר הזו. אנחנו אוהבים אותה, וגם נשארים בה".מחאה של תרבות האנדרגראונד (עטיפת האלבום)בואו נרחיב את עניין המחאה הזו שלכם, מחאה וכיף. מה זה?מרקין: "אנחנו לא באים במטרה למחות על משהו ספציפי. זה לא בקטע של שריפת חזיות או משהו כזה. מחאה צריכה להיות בקטע של הכיף והשמח - לשבור את הקושי של החיים, כי הם לא תמיד הדבר הכי שמח בעולם. כשהתחלנו, לפני עשר שנים, עוד לא ידענו מה זה ארנונה וצבא. היצירה משתנה והיא מתפתחת, וזה הכי מחאתי להיות ביומיום ילד גדול. הנה אנחנו יכולים לעשות את הכל בצד ולהופיע. בכיף".צרפתי: "כל המחאה הזו מהולה בהומור. השיר 'טבע', לדוגמה, מדבר על החיים בבאר שבע. מלודיה מינורית, עצורה, אבל לא עצובה. יש המון הומור בשיר. קשה לגור בבאר שבע. הנה המחאה, שקטה, לא מתריסה: 'בקיץ הבא נקים להקה/ נקרע ת'חולצה/ נתחיל לשתות אלכוהול/ הכל בגלל/ אשם בהכל/ לרוץ לבד לטבע/ לגור לגור לגור/ בבאר שבע/ בקיץ הבא נפרק להקה'".קארין, מאיפה זה בא לך?"וואו, בהתחלה לא הייתי ככה. לקח לי זמן להיות מה שאני היום, להבשיל על הבמה, לדעת לקבל את תשומת הלב הזו, להיות פרפורמרית שלא פוחדת ממה שקורה מסביב. זה התחיל מהקהל. הם התחילו לקפוץ, להתקרחן. מאז לא יכולתי להפסיק לקפוץ איתם, וכבר לא משנה לי אם הם קופצים או לא. אני קופצת. אני אתן את כל כולי. כי בסופו של דבר אנחנו מבדרים, ואתה לא צריך לתת רק את המוזיקה, שהיא מדהימה בעיני (צוחקת). צריך לתת גם את האקסטרה, את הנראות, ואת זה אני עושה בכל הרבדים".קארין צרפתי, חיית במה צבעונית. מומו הסמבובו:"ערב משככי כאבים ולום", אלבום הבכורה שהפיקו נדב אזולאי וגיל נמט (אם לא מחשיבים את האלבום שהוציאו ושנעלם, "מעשנים ומחזרים בשקשוק השפנים"), הוקלט לייב בשלושה ימים. בימים הקרובים הוא יוצא לשוק. העטיפה מוכנה, הגרפיקה פרובוקטיבית. אני מנסה להגיע למקור השם ונתקל בסיפור מוזר. אני מנסה להבין. רשות הדיבור לאלכס מרקין הבסיסט: "מתאספים חברים, יושבים מסביב לשולחן. באמצע השולחן עומדת קערה, בתוכה כדורים כמספר המשתתפים. ליד הקערה מונח לום. כל אחד מהמשתתפים לוקח כדור. הקטע הוא שאחד מהכדורים האלה הוא פלסיבו. המטרה של הלום לגלות מי זה שלקח את הפלסיבו. זה משחק. התחלנו בייצור של 500 אלף מארזים. לא מכרנו אף אחד. סתם (צוחק)".צרפתי: "זו בדיחה של הלהקה. היא רצה כבר המון שנים. הכל אצלנו מתחיל בבדיחות".

*#