רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמש במהפכה: מה הקשר בין אייל גולן והיהודים למחאה?

למרות שכיבדו את העצרת בנוכחותם, אייל גולן והיהודים הם בחירות די תמוהות לאמנים שיופיעו בעצרת מחאה. הדג נחש לעומתם זו בחירה טבעית ומשמחת שצריכה להוביל את המאבק כולו. הם ושלום חנוך, שאכזב וביטל

תגובות

לא ברור לאן זה יוביל ולא בטוח שהשינוי יקרה בקרוב, אבל בטוח לחלוטין שאמש נכתב עוד פרק משמעותי בהיסטוריה הישראלית. בעצרות שנערכו ברחבי הארץ הגיע מספר שיא של מפגינים לצעוק "די!". תנועת המחאה האזרחית שצמחה בתל אביב בקיץ האחרון, הצליחה לסחוף אחריה את הארץ כולה ולהוציא אנשים אל הרחובות בכמויות שטרם נראו. בזמן שהמאהלים היו לב המאבק, אפשר היה למצוא שם אמנים קטנים וגדולים, מוכרים ועלומי שם, שבאו לקחת חלק בתנועה האזרחית החדשה. אמנות ותרבות היו מהיום הראשון חלק חשוב מאד בכל ההתרחשות הזו. גם אמש האמנות הייתה שם. בקטן, בלא מכוון, מחוץ לעניין.» עכבר מהפכה - כל הכתבותזה התחיל עם הביטול התמוה של שלום חנוך. האם ענייני כבוד מנעו מאיתנו לשיר עם מי שמחאה אינה זרה ליצירתו? בדמיוני ראיתי את חנוך עם המנטור שלו, אחד בשם אריק איינשטיין, מבינים את גודל המעמד ומגיעים לכיכר כדי לשיר יחד את "אני ואתה". הייתה שם מעין סגירת מעגל. איינשטיין היה צריך לעמוד על הבמה ולהגיד שבכזה יום, אפילו הוא לא יכול להישאר בבית. הם, ששרו עבור צדק ושלום במקומות רחוקים כמו צ'כיה, לא היו שם לשיר עבור המקום הקרוב והמיידי ביותר.במקומם קיבלנו מפגן די תמוה של אמנים. היהודים, להקה לא רעה בסה"כ, הגיעה כדי לשיר את "עוד ארון אחד". מעבר להצעת הארון כפתרון מגורים חלופי, לא ברור מה הקשר שלהם לערב הזה. הגיטרות המנסרות שלהם גרמו לחלקים המבוגרים יותר של הכיכר לאבד עניין. כשתום פטרובר ניסה לשלב את הסיסמה "צדק חברתי" במילות השיר, היה זה הרגע המנותק ביותר. היהודים הם לא להקת מחאה. גם לא מחאה לייט. הם טובים, אבל ממש לא מתאימים. הנאמבר השני של הערב היה מתאים פי כמה וצריך היה להיות המופע המרכזי בו. הדג נחש מקפיצים ומגניבים אבל המחאה היא בדמם. הקריאה לצדק, לשוויון, לאחווה ולשלום נמצאת תמיד במוזיקה שלהם. הכי טבעי למצוא אותם על הבמה בערב כזה. הם מבצעים את "לא פראיירים", ובשלב הזה עולה שאלה אחת גדולה – אם המצב כל כך גרוע, אם המציאות כל כך קשה, אם היומיום כל כך מייגע, איך לא קמו יותר זמרי מחאה בארץ? ואם כבר קמו, אז איפה הם היום?לא פראיירים כשזה נוגע לשירי מחאה. הדג נחש (צילום: ניר כפרי) הזדהות אמיתית או סמל סטטוס? כאילו כדי להפוך את השאלה הזו למעיקה יותר, עולה אייל גולן על הבמה. שוב, מדובר במבצע ראוי ובאמן מרכזי בארץ, אבל מה לו ולמחאה? אני לא מצליח להימנע מלחשוב שמלחמת "למי יש יותר גדול" עדיין ממשיכה. אחרי הערב שבו שלמה ארצי הקפיץ רבבות ברחוב קפלן, גולן הצהיר שהוא גם כן יופיע באחת העצרות. כאילו אמר "לקחתי ממנו את קיסריה, מה זה כבר כיכר המדינה?".  ומה השלב הבא? דודו אהרון נורה מתוך תותח קונפטי במאהל ג'סי כהן לקול תרועת הציבור? ליאור נרקיס קופץ מתוך ספינג' מעל הבמה בקרית עקרון? שוב מנקרת בראש השאלה "איך שלום חנוך ביטל?"אייל גולן, שאיני מפקפק ברצינות כוונותיו, שר "יש לי רק חלום לקנות לך יהלום". הוא אכן הגיע מרקע קשה אך בזכות ההצלחה הגשים את חלום היהלום, כמו גם חלומות רבים אחרים שכסף יודע לממש. והאם נדמה לכם ששיר כזה יכול להפוך להמנון המחאה? האם הוא זה שיניע ויריץ את דמיונו של העם? אולי. אבל הדמיון שלי שולהב אתמול דווקא ע"י הנואמים. ע"י איציק שמולי שהמשיג את "הישראלים החדשים" וביקש בשמנו שנוכל לחיות כאן, ע"י דפני ליף שהוכיחה אומץ ובגרות והראתה תהליך של התפקחות והבנה שעברנו כולנו, ע"י הנאום מלא שאר הרוח של רגב קונטס. כל אלה הביאו איתם את ההתרגשות הגדולה (היו נואמים נוספים שנשמעו מעט אנמיים וחלושים מהמקום בו עמדתי), את הבשורה, את התקווה הגדולה שהערב הזה הוא לא אירוע סינגולרי, אלא נקודת רתיחה של חברה העומדת בפני שינוי.

*#